מגילת רות היא לא סיפור רגיל בתנ"ך, כי בדרך כלל מספרים לנו רק דברים שקשורים לכל העם, בין אם זה מלחמות או נבואות או מעשים של המלכים או מעשים של האבות. אבל כאן זה מצד האמת סיפור פרטי על אנשים פרטיים אפילו שהם סבא וסבתא של דוד המלך, והתנ"ך אף פעם לא כותב דברים כאלו אלא אם כן יש בהם צורך חשוב לדבר אחר. כמו למשל הסיפור של איוב שנכתב בשביל מה שנאמר עליו, או הסיפורים של אליהו ואלישע שנכתבו כדי שנלמד על הניסים הגדולים שהם עשו.
הסיבה שמגילת רות קשורה לכל העם היא שרות היתה מואביה. ובתורה נאמר "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'". וזה עד עולם. כלומר אם מואבי מתגייר ומתחתן, אפילו עם יהודיה, ונולד להם בן, אסור להתחתן גם איתו, וגם עם הבן שלו והבן של הבן שלו עד עולם. ועל פי פשט הפסוק גם עם אשה מואבית אסור להתחתן. ולכן מכיון שדוד המלך בא ממואבית אסור להתחתן גם איתו וגם עם כל הצאצאים שלו שהם שושלת המלוכה של עם ישראל. ואפילו עם המלך המשיח יהיה אסור להתחתן כי הוא מצאצאי דוד, ויכול להיות גם שפסול כזה בייחוס לא מאפשר להיות מלך.
אלא שההלכה אומרת "עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית", ועם אשה ממואב מותר להתחתן, ורק עם הגברים לא. אלא שההלכה הזו לא היתה מספיק ברורה. ולכן היה צריך לספר את הסיפור, ולהראות שבועז התחתן עם רות על ידי זקני העיר, ובית הדין של בית לחם התיר אותה. ולא רק שחיתנו אותם גם ברכו אותם וממילא ברור שההלכה היא שמואבית מותרת.
שאר המגילה נכתבה כדי ללמד אותנו את התכונות שבונות את משפחת המלוכה של ישראל. יש צד של דין שבא מאלימלך ונעמי, וצד של חסד של בועז ורות, שצריכים להשתלב ביחד. וגם ללמד אותנו שזו לא בעיה שרות הגיעה ממואב, אלא ה' גלגל בכוונה שהיא תגיע דווקא ממואב, כי יש בהם צד של דין שצריך להשתלב במלוכה של עם ישראל. כי התפקיד של המלך זה לעשות צדקה ומשפט. גם חסד וגם דין. ולכן המגילה מתחילה:
וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ שְׁפֹ֣ט הַשֹּׁפְטִ֔ים כבר בימים ששפטו שופטים ועוד לא היה מלך בישראל ה' מתחיל לגלגל את כל הסיפור, בכוונה כדי שרות תגיע לעם ישראל וממנה תצא משפחת המלוכה. והסיפור מתחיל ממה ש וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ אם היה רעב בארץ, אבל בשדי מואב שנמצאים ממזרח לארץ יהודה לא היה רעב, אז ברור שהיו עננים. כי העננים שמורידים גשם בשדי מואב עוברים מעל ארץ יהודה קודם. אלא שבארץ יהודה הם לא הורידו גשם והרעב היה מושגח על ידי ה' כדי שיחזרו בתשובה, כמו שאר הצרות שבאו בימי השופטים. וכיון שהיה רעב וַיֵּ֨לֶךְ אִ֜ישׁ כאן לא אומרים לנו איך קוראים לו מִבֵּ֧ית לֶ֣חֶם יְהוּדָ֗ה לָגוּר֙ מלשון גרות, כלומר באופן זמני בִּשְׂדֵ֣י מוֹאָ֔ב בשדות ולא בעיירות כי הוא לא רצה להתחבר עם המואבים, רק להיות במקום שיש בו אוכל ולא רק הוא הלך אלא ה֥וּא וְאִשְׁתּ֖וֹ וּשְׁנֵ֥י בָנָֽיו: שנגררו אחריו ולכן הם כתובים בנפרד ממנו. וכל עוד אנחנו לא יודעים מי זה האיש הזה ומי הם שאר בני המשפחה, זה נשמע תקין כי מן הסתם לא היה להם מה לאכול אבל וְשֵׁ֣ם הָאִ֣ישׁ יש שמות לאנשים האלו, אלא שהמגילה הפרידה בכוונה את השמות שלהם בפסוק אחר, כדי שנשים לב לשמות. כי במגילת רות לשמות יש משמעות. למשל ערפה נקראה כך על שם זה שהיא הפנתה עורף לנעמי והלכה, וכך גם שאר השמות, אולי חוץ מרות, וכל השמות בנויים ממילים מוכרות. ולכן מהשמות נלמד שהסיפור מורכב יותר. הרי כשנעמי חוזרת רואים מהתגובה של נשות העיר, שכל העיר הומה עליהן, שהיא היתה עשירה, ואם כך היה להם מה לאכול. אז למה הם הלכו? אלא ששם האיש אֱֽלִימֶ֡לֶךְ כלומר אלי – מלך והשיטה שלו היתה מידת הדין. מה שהקב"ה עושה, עם זה צריך ללכת ולא לשנות כלום. ואם ה' נתן לאחד רכוש ולשני לא, אז העשיר לא צריך לעזור לעני. ואם ה' הביא רעב לעם ישראל כי הם חוטאים, אז אדם צדיק כמו אלימלך לא צריך להשאר ולסבול איתם, אלא צריך ללכת למקום שיש בו אוכל. אבל וְשֵׁם֩ אִשְׁתּ֨וֹ נָעֳמִ֜י אשתו, שמשלימה אותו, היא נעימות וטוב חומרי, כי באמת האידיאולוגיה הזאת לא מחזיקה מעמד, והיא לא נכונה לבדה, אלא שהיא באה על בסיס של רצון לשמור את הטוב החומרי שיש לו לעצמו, ולא להוציא את כל הכסף שלו כדי להאכיל את העניים ברעב. ולכן הוא הלך, לא כי לא היה לו מה לאכול, אלא כדי לשמור על הכסף שלו וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי-בָנָ֣יו |כלומר התוצאות של שיטה כזו הם מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙ קודם כל מחלה שאומרת לאדם שצריך לשנות את השיטה ולחזור בתשובה, ואם לא מקשיבים אז כליון מוחלט כמו שקרה, כי זו מידת סדום, לא לתת צדקה לעניים ואולי לכן הם הלכו למואב דווקא שהוא מצאצאי סדום. והם היו אֶפְרָתִ֔ים מִבֵּ֥ית לֶ֖חֶם יְהוּדָ֑ה לא סתם מבית לחם יהודה כמו שנאמר כבר בפסוק הקודם, אלא אפרתים, מהמשפחה שיש לה את התכונה לחבר את עם ישראל ולמלוך. כי הם מחברים את ממלכת אפרים, ממלכת ישראל, עם בית לחם שהיא אפרת מממלכת יהודה. ומחברים את בני רחל ובני לאה, ובכל זאת הם בחרו ללכת ולא לקחת אחריות. ואחרי שהבנו את האידיאולוגיה שלהם ממילא ברור שהם לא נגררו אחרי אלימלך באמת, אלא וַיָּבֹ֥אוּ שְׂדֵי-מוֹאָ֖ב כולם יחד הלכו מרצון וַיִּֽהְיוּ-שָֽׁם: ולא חזרו בתשובה אלא גם נשארו שם. וממילא וַיָּ֥מָת אֱלִימֶ֖לֶךְ אִ֣ישׁ נָעֳמִ֑י ששיטתו היתה אלי – מלך אבל באמת הוא איש נעמי וַתִּשָּׁאֵ֥ר הִ֖יא וּשְׁנֵ֥י בָנֶֽיהָ: הפסוק בלשון יחיד כי באמת רק היא תשאר רק היא היתה מוכנה לחזור בתשובה, אבל הבנים לא באמת נשארו אלא רק עד שיהיה ברור שגם הם לא חוזרים כמו אבא שלהם. ולא שרק בגללו הם היו שם. והם עוד הגדילו את החטא וַיִּשְׂא֣וּ לָהֶ֗ם נָשִׁים֙ מֹֽאֲבִיּ֔וֹת שזה מוכיח שהם מתכוונים להשאר שם תמיד, גם אם הם גיירו אותן שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ עָרְפָּ֔ה שהיא היתה הראשונה ולכן אין תרוץ במה שהם ראו שרות צדיקה ולכן התחתנו עם מואביות, כי היא היתה השניה. וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית ר֑וּת אלא שניהם התכוונו להשאר שם ולכן נשאו מואביות וַיֵּ֥שְׁבוּ שָׁ֖ם כְּעֶ֥שֶׂר שָׁנִֽים: שבכל הזמן הזה הם לא חזרו. למרות שאפשר להניח שהרעב כבר נגמר. וגם בכל הזמן הזה לא נולדו להם ילדים. וכיון שגם הם לא חזרו בתשובה וַיָּמ֥וּתוּ גַם-שְׁנֵיהֶ֖ם כלומר בצורה שווה, למרות שמחלון היה נשוי לצדיקה, כי החטא היה ההשתקעות במואב ובזה הוא חטא כמו אח שלו. וכתוב מַחְל֣וֹן וְכִלְי֑וֹן כלומר מחלון מת ראשון ולכן רות נהייתה זקוקה לייבום של כליון, ולכן כשבועז יקח אותה היא תקים שם לשניהם. ולכן קוראת נעמי בהמשך לערפה יבימתה של רות, כי יש ביניהן קשר של ייבום. וממילא הושלם התהליך וַתִּשָּׁאֵר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה מִשְּׁנֵ֥י יְלָדֶ֖יהָ שהם היו ילדים שלה ולכן היא יכלה לומר להם משהו והם היו שומעים לה וּמֵאִישָֽׁהּ: שגם לו היא יכלה לומר משהו ולא אמרה ולכן נענשה.
אבל היא לא ממשיכה עם החטא, ולא נשארת שם ולכן היא גם לא מתה וַתָּ֤קָם הִיא֙ וְכַלֹּתֶ֔יהָ הפסוק בלשון יחיד, כי היא חוזרת לארץ יהודה כי אין לה ברירה אחרת, אבל הכלות אמורות לחזור לבית אמן שם הן יתפרנסו עד שיתחתנו וַתָּ֖שָׁב מִשְּׂדֵ֣י מוֹאָ֑ב כי הבינה שזה היה החטא ולכן היא שבה משם בתשובה כִּ֤י שָֽׁמְעָה֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב כבר קודם, אלא שאז ילדיה שפרנסו אותה נשארו שם כִּֽי-פָקַ֤ד ה' אֶת-עַמּ֔וֹ לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם לָֽחֶם: וכיון שה' הפסיק את הרעב, גם לשיטת נעמי ואלימלך אפשר לחזור כי ה' סלח לחטאים של העם. ולכן וַתֵּצֵ֗א מִן-הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר הָיְתָה-שָׁ֔מָּה שהוא עוד חלק משדי מואב, ומשם יש דרך אחת, ולכן ברור לה שהיא וכלותיה הולכות ביחד עד לצומת שבה הן יפנו לבית אימן והיא לארץ יהודה ולכן וּשְׁתֵּ֥י כַלֹּתֶ֖יהָ עִמָּ֑הּ וכיון שהן כלותיה ורצו ללוות אותה לכן הן באו איתה. אלא שכשהגיעו לצומת וַתֵּלַ֣כְנָה בַדֶּ֔רֶךְ לָשׁ֖וּב אֶל-אֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה: כולן יחד והכלות המשיכו איתה. ולכן היא עוצרת וַתֹּ֤אמֶר נָעֳמִי֙ לִשְׁתֵּ֣י כַלֹּתֶ֔יהָ לֵ֣כְנָה כלומר אני מציעה לכן לשנות את מה שאתן עושות עכשיו ו שֹּׁ֔בְנָה אִשָּׁ֖ה לְבֵ֣ית אִמָּ֑הּ שם תתפרנסו על ידי אבא שלכן עד שתמצאו חתן. והיא מברכת אותן שגם זה יקרה (יעשה) יַ֣עַשׂ ה' עִמָּכֶם֙ חֶ֔סֶד כַּאֲשֶׁ֧ר עֲשִׂיתֶ֛ם עִם-הַמֵּתִ֖ים במה שקברתן אותם וְעִמָּדִֽי: במה שליויתן אותי עד כאן. ומבחינת נעמי זה חסד, כי הן יכלו לא לעשות את זה ובכל זאת הן עשו. אבל חסד יותר רציני, לעשות מה שבכלל לא מצופה ממך, ולתת משלך לאחרים אין לפי השיטה של נעמי בכלל. וכמו שעשיתן איתנו חסד יִתֵּ֤ן ה' לָכֶ֔ם את האפשרות וּמְצֶ֣אןָ מְנוּחָ֔ה אִשָּׁ֖ה בֵּ֣ית אִישָׁ֑הּ שרק שם יהיה לכן מנוחה אמיתית כי בבית אמכן אבא שלכן יהיה זקן והאחים שלכן לא בהכרח יסכימו לפרנס גם אתכן וַתִּשַּׁ֣ק לָהֶ֔ן לפרידה כדרך הקרובים וַתִּשֶּׂ֥אנָה קוֹלָ֖ן וַתִּבְכֶּֽינָה: כי כיון שהן נפרדות ומה שנשאר מהמשפחה שלהן מתפרק, הן מרגישות שוב את כל הצער על אובדן הבעלים והבנים. אבל לגבי העתיד יש להן תוכניות אחרות וַתֹּאמַ֖רְנָה-לָּ֑הּ כִּי-אִתָּ֥ךְ נָשׁ֖וּב לְעַמֵּֽךְ: למה לפרק את מה שנשאר? נחזור איתך לבית לחם ונהיה חלק מעם ישראל. אתם הרי הייתם עשירים בבית לחם, ויש לכם משפחה שם אז בוודאי אנשים יעזרו לך, קרובי משפחה וחברים. ומהנכסים שנשארו יהיה אפשר לחיות. ואנחנו נוכל להתחתן שם שוב.
וכאן מבינה נעמי שצריך להסביר להן את המצב, כי הן לא יודעות איך היא עזבה את בית לחם ברעב, ושאף אחד לא ירצה לעזור להן, והן לא מבינות שמבחינת עם ישראל הן אולי גויות. והן מואביות שאולי פסולות חיתון. אבל היא לא רוצה לפגוע בהן ולא להקשות עליהן ולכן היא אומרת את זה ברמז. כך: וַתֹּ֤אמֶר נָעֳמִי֙ שֹׁ֣בְנָה בְנֹתַ֔י לָ֥מָּה תֵלַ֖כְנָה עִמִּ֑י למה לכן? זה לא יהיה לכן טוב כי הַֽעֽוֹד-לִ֤י בָנִים֙ בְּֽמֵעַ֔י שאוכל ללדת וְהָי֥וּ לָכֶ֖ם לַאֲנָשִֽׁים: כי אני אוהבת אתכן, ואני אתן לכן להתחתן עם הבנים שלי. ומשתמע מזה: חוץ מהבנים שלי אף אחד אחר לא יתחתן איתכן, כי אתן מואביות ואולי גם גויות.
ויותר מזה שֹׁ֤בְנָה בְנֹתַי֙ ואני דורשת מכן לֵ֔כְןָ כי לא להתחתן אולי תוכלו לבחור, אבל לא לאכול אני לא יכולה להרשות לכן כִּ֥י זָקַ֖נְתִּי מִהְי֣וֹת לְאִ֑ישׁ שיפרנס אותי ואתכן. ומשתמע מכאן: אף אחד חוץ מהבעל שלי, אם היה לי, לא יפרנס אותנו בבית לחם. כי שונאים אותי על הדרך שבה עזבתי, אני לא עזרתי להם כשהם היו צריכים.
ואם תאמרו שנחכה קצת זמן עד שיתרגלו ואז יתחתנו איתנו או יפרנסו אותנו גם זה לא יקרה, כִּ֤י אָמַ֙רְתִּי֙ יֶשׁ-לִ֣י תִקְוָ֔ה גַּ֣ם הָיִ֤יתִי הַלַּ֙יְלָה֙ בלבד לְאִ֔ישׁ ולא שיפרנס אותנו וְגַ֖ם יָלַ֥דְתִּי בָנִֽים: למרות שכבר אין לי בנים במעי הֲלָהֵ֣ן | תְּשַׂבֵּ֗רְנָה עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר יִגְדָּ֔לוּ לצפות שהם יפרנסו אתכן? כי המצב לא הולך להשתנות גם בעתיד, ואם לא הבנים שלי אף אחד אחר לא יפרנס אתכן. ומצד הנישואין הֲלָהֵן֙ תֵּֽעָגֵ֔נָה להקיף את עצמכן בעוגה, כלומר בעיגול לְבִלְתִּ֖י הֱי֣וֹת לְאִ֑ישׁ כי המצב לא ישתנה ואף אחד חוץ מהבנים שלי לא יתחתן איתכן.
וכאן צריך להעיר שמאז שהן יצאו משדי מואב ואין מי שיפרנס אותן יותר, עד שהן מגיעות לבית לחם ששם הן יחיו מהצדקה, הן מוזכרות בלשון זכר: עמכם, עשיתם, לכם, שתיהם, הכל עם מ' בסוף ולא עם נ', אבל דווקא כשנעמי מדברת על הבנים שלא יהיו לה היא מדברת עליהם בלשון נקבה: הלהן תשברנה, הלהן תעגנה, בנ' בסוף ולא במ', כיון שהן צריכות עכשיו לדאוג לעצמן ולפרנס את עצמן כאילו הן גם הגברים. אבל הבנים שיוולדו, לא רק שלא יוכלו לדאוג לכן, אלא אתן תצטרכו לדאוג להם, ולפרנס אותם כי הם יהיו קטנים ולכן הן מוזכרות בלשון זכר והבנים בלשון נקבה.
ואחרי כל מה שנעמי אמרה להן, יש עוד אפשרות שנעמי לא מאמינה בה, אבל אם אתן מתכוונות לבוא איתי כדי לעשות לי חסד, כדי שתשאר לי קצת משפחה אז אַ֣ל בְּנֹתַ֗י אל תעשו את זה כִּֽי-מַר-לִ֤י מְאֹד֙ מִכֶּ֔ם כי מכם עצמכן מר לי מאוד, כי אני יודעת כִּֽי-יָצְאָ֥ה בִ֖י יַד-ה': וזה לא היה מקרה, וכך יודעת גם כל בית לחם, ואם אני אבוא עם שתי נערות מואביות איתי, אני באה עם החטא שלי בידיים, והבושה תהיה קשה הרבה יותר. אז לי אישית עדיף שלא תבואו. וַתִּשֶּׂ֣נָה קוֹלָ֔ן וַתִּבְכֶּ֖ינָה ע֑וֹד כי קודם בכו על העבר הרע שהיה להן, אבל אז עוד חשבו שהעתיד יהיה טוב, ועכשיו הן הבינו שגם עתיד אין להן ולכן בכו עוד. וַתִּשַּׁ֤ק עָרְפָּה֙ לַחֲמוֹתָ֔הּ מול הנשיקה שנתנה לה קודם, כי היא הבינה שנעמי מדברת בהגיון. אבל וְר֖וּת דָּ֥בְקָה בָּֽהּ: מצד עצמה ולא הסכימה לעזוב למרות שזה לא הגיוני.
ולמה באמת רות נשארת? כי נעמי היתה החיבור שלה לעם ישראל ורות רצתה להצטרף לעם ישראל לשם שמים, וחוץ מזה רות רוצה לעשות חסד עם נעמי ולהציל אותה. כי ברור לה שנעמי לא תבקש צדקה כמו שהיא לא נתנה צדקה, והיא תמות ברעב אם רות לא תבוא איתה.
ואז כתוב: וַתֹּ֗אמֶר ולא כתוב מי אומרת כי נעמי מבינה שרות רוצה להצטרף לעם ישראל ולכן היא ממלאת כאן תפקיד של בית דין לגיור ומדברת בשם עם ישראל ולא בשם עצמה. ואומרת לה הִנֵּה֙ שָׁ֣בָה יְבִמְתֵּ֔ךְ כמו שהסברנו כבר שרות כבר הגיעה לייבום אל כליון ולכן ערפה היא יבמתה. והיא שבה אֶל-עַמָּ֖הּ וְאֶל-אֱלֹהֶ֑יהָ ולכן אם את לא חוזרת, את מוותרת על האפשרות לחזור אי פעם אל עמך או אל אלהייך, כי כשתצטרפי לגמרי לעם ישראל לא תוכלי עוד להיות מואבית או לעבוד עבודה זרה, ולכן אני מציעה לך לא להצטרף אלא שׁ֖וּבִי אַחֲרֵ֥י יְבִמְתֵּֽךְ: גם את, אל עמך ואל אלהייך. וַתֹּ֤אמֶר רוּת֙ אַל-תִּפְגְּעִי-בִ֔י לא רק שאני לא חוזרת, אני גם מבקשת שלא תבקשי ממני לחזור, כי לא ברור שאני אצליח להסביר לך לגמרי למה אני רוצה להשאר. ואל תבקשי ממני לא לְעָזְבֵ֖ךְ באופן אישי כי אני רוצה להציל אותך ממות ברעב בחסד, ואת זה את לא מבינה, ולא לָשׁ֣וּב מֵאַחֲרָ֑יִךְ ולא להיות חלק מעם ישראל כי אני רוצה להצטרף לגמרי לעם הזה.
אלא כִּ֠י אֶל-אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ למרות שהסברת לי שלא יפרנסו אותנו שם בבית לחם, על דעת זה אני באה לשם וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֙ינִי֙ אָלִ֔ין הסברת לי שלא יתחתנו איתי, אני אלין איתך. ועל דעת זה אני באה כי אני רוצה ש עַמֵּ֣ךְ יהיה עַמִּ֔י וֵאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי: ואם תשאלי למה לי לעזוב את הכל וללכת לעם כזה שלא יקבל אותי, ולאלוקים כזה שעשה לנו את כל מה שקרה לנו? זה כדי ש בַּאֲשֶׁ֤ר תָּמ֙וּתִי֙ אָמ֔וּת בתכונה שבה את תמותי, יהודיה, כך גם אני כדי שאזכה לעולם הבא וְשָׁ֖ם אֶקָּבֵ֑ר באדמת ארץ ישראל כדי להיות מוכנה לקום לתחית המתים כֹּה֩ יַעֲשֶׂ֨ה ה' לִי֙ לתת לי עולם הבא כמו שהוא יתן לך, כי לכל ישראל יש חלק לעולם הבא וְכֹ֣ה יֹסִ֔יף עוד יותר ממך, כי אני גומלת חסד ומתאמצת ולכן כִּ֣י הַמָּ֔וֶת יַפְרִ֖יד בֵּינִ֥י וּבֵינֵֽךְ: שלאחר המות נפרד ואני אהיה במקום יותר גבוה ממך. ואת כל זה היא אמרה בלשון כזו שאפשר להבין ממנה בפשטות שהיא לא רוצה להפרד ממנה ונשבעת שלא תפרד, ולא בהכרח שנעמי תבין כל מה שמאחרי הדברים. ובאמת נעמי לא הבינה את כל מה שהתכוונה לומר לה אבל וַתֵּ֕רֶא כִּֽי-מִתְאַמֶּ֥צֶת הִ֖יא לָלֶ֣כֶת אִתָּ֑הּ שהיא אימצה את כחה במה שהיא נשבעה ונעמי לא רצתה שרות תפר את השבועה ולכן וַתֶּחְדַּ֖ל לְדַבֵּ֥ר אֵלֶֽיהָ: לגמרי, לא טוב ולא רע, כי נעמי לא רצתה שהיא תבוא איתה ולא שמחה מזה. אבל מצד שני לפי השיטה של נעמי מה שעושה ה' נקבל, וכיון שה' גרם לה לבוא לבית לחם עם נערה מואביה ביד, זה כנראה חלק מהעונש שלה ואין לה מה להלחם בזה. ולכן וַתֵּלַ֣כְנָה שְׁתֵּיהֶ֔ם עַד-בֹּאָ֖נָה בֵּ֣ית לָ֑חֶם שעד אז הן היו עוד בלשון זכר אחראיות לעצמן אבל וַיְהִ֗י כְּבֹאָ֙נָה֙ בֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַתֵּהֹ֤ם כָּל-הָעִיר֙ עֲלֵיהֶ֔ן כבר בלשון נקבה, כי מכאן הן יצטרכו להתפרנס מאחרים. והמו קול מהומה ורעש של אנשים רבים וַתֹּאמַ֖רְנָה הנשים הֲזֹ֥את נָעֳמִֽי: שהיא היתה עשירה כל כך ועם בעל וילדים וחזרה בלי כלום? וזאת מי שרצתה נעימות ודווקא את זה אין לה עכשיו וַתֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ן נעמי דבקה בשיטתה ולכן היא מצדיקה אותן ואומרת באמת אַל-תִּקְרֶ֥אנָה לִ֖י נָעֳמִ֑י קְרֶ֤אןָ לִי֙ מָרָ֔א מלשון מרירות כִּי-הֵמַ֥ר שַׁדַּ֛י שמשדד את המערכת ומשנה את סדרי הטבע בצורה נסתרת לִ֖י מְאֹֽד: ואני יודעת שזה עונש מאת ה', כי אֲנִי֙ מְלֵאָ֣ה בכסף ובעל וילדים הָלַ֔כְתִּי מרצוני וְרֵיקָ֖ם מהכל הֱשִׁיבַ֣נִי ה' בעל כרחי. הוא הכריח אותי לחזור, ועוד עם מואביה איתי כדי שתראו למה זה קרה לי. ולכן גם אם תרצו להמשיך לקרוא לי נעמי לָ֣מָּה תִקְרֶ֤אנָה לִי֙ נָעֳמִ֔י זה לא רצון ה' וה' עָ֣נָה בִ֔י כמו לא תענה ברעך עד שקר, ה' העיד בי והוא רוצה שאני אהיה עדות חיה מה קורה למי שעוזב את הארץ. ולכן צריך שיקראו לי דווקא מרה ואני אשאר עדות. ולא שיחזירו אותי למצבי הקודם לקרוא לי נעמי. ואני לא טוענת שה' הרע לי מהסיבה הזו כי אני לא מבינה למה עד כדי כך רע לי אלא וְשַׁדַּ֖י הֵ֥רַֽע לִֽי: מצד שינוי סדרי הטבע מסיבה שלא ידועה לי, אבל מה שה' הביא אותי לבית לחם אחרי כל מה שקרה לי, הוא רצון ה' במטרה מובנת וברורה שאני אשמש עדות. וַתָּ֣שָׁב נָעֳמִ֗י שהיא שבה לבית לחם אחרי שעזבה אותה אבל באמת וְר֨וּת המואביה למרות שהיא באה מעם אחר ממואב כַלָּתָהּ֙ עִמָּ֔הּ למרות שזו הפעם הראשונה שהיא מגיעה לבית לחם, מכיון שהיא היתה גרת צדק, גם היא באמת שבה. כי הנשמה שלה שייכת לעם ישראל מראש. וגם היא הַשָּׁ֖בָה מִשְּׂדֵ֣י מוֹאָ֑ב וְהֵ֗מָּה בָּ֚אוּ בֵּ֣ית לֶ֔חֶם בִּתְחִלַּ֖ת קְצִ֥יר שְׂעֹרִֽים: כיון שה' מגלגל שרות תגיע לשם כדי להתחתן עם בועז, וזה יהיה על ידי איסוף התבואה, לכן ה' גלגל שיגיעו מיד כשאפשר להתחיל לאסוף תבואה. ולא יצטרכו לחכות עוד רגע. וזה מראה שנעמי טעתה, וה' לא הביא אותה כדי להיות עדות למה שקורה למי שעוזב את הארץ, אלא בשביל רות שתתחתן עם בועז. ולכן קורא לה הפסוק בפרוש נעמי ולא מרא.
https://drive.google.com/file/d/1iwB91_DhvwUNFPcBY30MIZ-tKy53ENlD/view?usp=sharing