חוץ ממשפט הפתיחה, המזמור נאמר בקריאת שמע על המיטה.
בתהילים, לכל מזמור פחות או יותר, יש משפט פתיחה. והוא כנראה מכוון למנגנים או ללווים שאומרים את המזמור,
ואנחנו לא מבינים הרבה מהמושגים שיש בו, שגם לא כתובים במקומות אחרים. כמו "על השמינית", "מכתם", "על הגיתית", ולכן לא נפרש את משפט הפתיחה של כל מזמור, חוץ ממה שנוכל להבין.
ובכל אופן המשפט הזה הוא לא חלק מהמזמור עצמו, אלא הקדמה. כי רואים למשל במזמורים שהולכים לפי סדר הא' ב', שהמשפט הזה לא חלק מהסדר, והא' ב' מתחיל רק אחריו.
וכאן הפתיחה היא:
מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד כלומר שדוד המלך אמר אותו בְּ֝בָרְח֗וֹ מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ: מי שלא מכיר את הסיפור, יכול לקרוא בשמואל ב', פרקים י"א עד י"ט. וכאן נזכיר רק בקצרה, שאחרי חטא בת שבע, ה' אמר לדוד שהעונש שלו יהיה שתקום עליו רעה מביתו. אבשלום, בן של דוד, מורד בו, ואליו מצטרפים אחיתופל, היועץ של דוד, ועוד הרבה מאוד מהעם. דוד נאלץ לברוח, יחד עם האנשים שנאמנים לו. בסוף אבשלום מגיע עם צבא גדול כדי להלחם בהם, ודוד מנצח במלחמה, ואבשלום נהרג.
וכאן המקום לומר שבתהילים הרבה מזמורים מבוססים על ארועים הסטוריים, כמו המזמור הזה, אבל כל המזמורים נכתבו ככה שכל אדם יוכל להתפלל דרכם על הצרה שלו.
ולכן גם המזמור הזה לא מדבר בפרוש על אבשלום, אלא מנוסח בצורה כללית שתתאים לכל מי שיש לו הרבה אויבים, ורק יש תוך כדי המזמור רמזים למקרה ההוא.
וכך אומר דוד: ה֭' כלומר במקרה של צרה כל כך גדולה, האדם צריך לפנות אל ה'. כי בכוחות עצמו אין לו מה לעשות. כי מָֽה־רַבּ֣וּ צָרָ֑י לכל מלך יש אויבים רבים, בממלכות שכנות, או אלו ששונאים אותו בתוך העם שלו. אבל כשהבן שלו מורד בו, ואליו מצטרף היועץ הקרוב שלו, והרבה מאוד מעם ישראל, מסתבר שיש לו הרבה יותר אויבים ממה שהוא חשב.
והם כולם צרים שלי, מלשון "צר המקום". כלומר הם לא יכולים לחיות יחד איתי.
ולא רק שהם שונאים אותי גם רַ֝בִּ֗ים קָמִ֥ים עָלָֽי: בפועל להלחם בי.
ולא רק זה, אלא הצרה עוד יותר גדולה כי רַבִּים֘ אֹמְרִ֪ים לְנַ֫פְשִׁ֥י אפילו הרבה מהצדיקים אומרים אֵ֤ין יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים כי כיון שמרד אבשלום בא כעונש על חטא בת שבע, הם מבינים שהוא לא עונש שאמור לכפר על החטא, אלא להוריד את דוד מהמלוכה לגמרי ולהרוג אותו. ולא תהיה לו ישועה גם בה' סֶֽלָה: כלומר באופן מהותי ותמידי, כי גם המרד לא יכפר לו.
וזו צרה הרבה יותר גדולה, כי גם הצדיקים נגדו, וכי תמיד יש חשש שאולי הם צודקים.
אבל וְאַתָּ֣ה ה֭' דוד פונה ישירות אל ה', בנוכח. בלי התיווך של מה שחושבים עליו הצדיקים או של מה שחושבים עליו האויבים שלו. וזה החידוש הגדול של התפילה, שאנחנו יכולים לדבר עם ה' ישירות. אתה מָגֵ֣ן בַּעֲדִ֑י ממה שקמים עלי, ואני יודע שתציל אותי מהם, והמרד בא לכפר על חטא בת שבע, ולא להרוג את דוד. וכיון שתציל אותי מאבשלום, אתה תהיה גם כְּ֝בוֹדִ֗י בעיני הצדיקים שחושבים שאני רשע.
ומול כל הצרים הרבים שיש לי, תהיה אתה וּמֵרִ֥ים רֹאשִֽׁי: שאני אחזור למלוך על העם כמו שהבטחת לי.
ולכן אני לא מחפש ישועה אצל בני אדם, אלא אני יודע שלך חטאתי ו ק֭וֹלִי אֶל־ה֣' אֶקְרָ֑א לבקש ממך שתציל אותי וַיַּֽעֲנֵ֨נִי כבר בעבר, כי באמת ה' כבר ענה לי עוד לפני שצעקתי אליו. אבל לא מנקודת המבט שלי אלא מֵהַ֖ר קָדְשׁ֣וֹ
בית המקדש עוד לא היה בנוי אז אבל מהגובה של הקודש של ה', הוא כבר ענה לי. כי בנקודת המבט הצרה שלי, יש לי צרה וצריך ממנה הצלה. אבל באמת מנקודת המבט העליונה של ה', הצרה האמיתית היא החטא שהיה לי, והישועה היא דווקא על ידי מרד אבשלום שמכפר על החטא הזה. ולכן התשובה באה מהר קדשו, כי המטרה של כל החטא ושל התיקון שלו, היתה שיוולד שלמה שיבנה את בית המקדש בהר הבית, שהוא הר קדשו.
והתשובה הזו היא סֶֽלָה: מהותית ותמידית, ולא לפי נקודת המבט הזמנית שלי.
וכיון שאני מבין את זה, שה' לא רוצה להרוג אותי, אלא לתקן אותי אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה אני מרשה לעצמי לישון אפילו שבכל רגע יכולים לתקוף אותי, כמו שדוד חשב ללכת לישון בערבות המדבר, בסיפור שם. כי אני סומך ש הֱקִיצ֑וֹתִי וה' יעיר אותי בזמן, כמו שבאמת היה שחושי הארכי שלח לו שלא ישאר לישון שם, למקרה שיקבלו את עצת אחיתופל. כִּ֖י ה֣' יִסְמְכֵֽנִי: ואני יודע שלמרות שכרגע אני בנפילה, ה' תומך אותי שאני לא אפול לגמרי, כי המטרה רק לתקן אותי ולהחזיר אותי למלכות. ולכן כמו שלא פחדתי מעצת אחיתופל גם לֹֽא־אִ֭ירָא מֵרִבְב֥וֹת עָ֑ם שיבואו כל הצבא של עם ישראל נגדי, כמו העצה של חושי הארכי אֲשֶׁ֥ר סָ֝בִ֗יב שָׁ֣תוּ עָלָֽי: והם ישימו מצור מסביבי, כי אני יודע שגם מכל כך הרבה שקמים עלי ה' יציל אותי. ולכן אני מבקש ק֮וּמָ֤ה ה֨'׀ ותעשה מעשה, ואל תחכה עוד ו הוֹשִׁ֮יעֵ֤נִי אֱלֹהַ֗י כי אני עובד אותך ואתה משגיח עלי, שלא כמוהם, ולכן תציל אותי מהם, כמו שהיה עד עכשיו כִּֽי־הִכִּ֣יתָ אֶת־כָּל־אֹיְבַ֣י לֶ֑חִי שזו מכה מביישת, להראות להם שאתה כן רוצה אותי. ועל ידי המכה הזו שִׁנֵּ֖י רְשָׁעִ֣ים שִׁבַּֽרְתָּ: שלא יוכלו לנשוך יותר. וזה רומז לאחיתופל שהתבייש ממה שלא עשו את העצה שלו ולכן הלך וחנק את עצמו, ולא יכל לעשות רע יותר. ואני בטוח שגם בצרה גדולה כזו לַה֥' הַיְשׁוּעָ֑ה והוא יכול להושיע מהכל.
אבל המטרה שלו וגם שלי היא לא שאני אחיה בסוף אלא עַֽל־עַמְּךָ֖ בִרְכָתֶ֣ךָ סֶּֽלָה: וכל הברכה שלך מכוונת לעם שלך. ורק בשביל זה צריך שאני אמלוך ולא אבשלום. אבל אם נכון יותר שאבשלום ימלוך, דוד מוכן לוותר על החיים שלו בשביל עם ישראל. ולכן הוא גם מבקש שלא יפגעו הרבה מהעם במלחמה, אפילו שהם לטובת אבשלום, כי המטרה היא שיהיה טוב לעם ישראל.