המזמור אומר[1] שהטוב שמרוויחים הרשעים אינו טוב באמת, ורק הטוב שמקבלים הצדיקים הוא אמיתי; ושגם בעולם הזה, בסופו של דבר, הצדיקים מקבלים את כל צורכם והרשעים מושמדים, ושצריך להסתכל על זה ולבחור בדרך הטוב. ומתאים לאמרו למי שרוצה ליישר את דרכיו ולחזק את המבט האמיתי על העולם, במיוחד אם הרצון לרווח מושך אותו לעשות דברים שאינם מוסריים.
א לְדָוִד אל תנסה להשיג כל מה שיש לעושי הרע אַל-תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים ואל תרצה את הטוב שיש למי שפועל רק לפי הרווח האישי שלו[2] אַל-תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה: ב שאף שהם משיגים הרבה וגדלים לגובה כעשב שצומח אחר הגשם, כמוהו גם מהר
יגיע זמנם להקצר אחר שעשו את תפקידם כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ ואף שהם רבים כמשטחי העשב הצומח בכל מקום, כי כך דרך רוב בני האדם,
כמוהו במהרה יתרוקנו מחייהם וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא
יִבּוֹלוּן: ג ולעומתם בטח בה' שיתן לך מה שאתה באמת צריך בְּטַח בה' ותחפש לעשות מה שטוב באמת וַעֲשֵׂה-טוֹב ואז תשכון גם בעולם הזה שְׁכָן-אֶרֶץ ותקבל
צורכך מידי הרועה שאתה סומך עליו שיודע מה צורכך[3] וּרְעֵה
אֱמוּנָה: ד ולא תחפש תענוג חומרי אלא תתענג מקרבת אלוקים וְהִתְעַנַּג עַל-ה'
ואז כיון שרצונך יהיה ישר יתן לך גם
רצונותיך החומריים וְיִתֶּן-לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ: ה ותעביר לה' את בחירת הדרך הנכונה ובה תלך גּוֹל עַל-ה'
דַּרְכֶּךָ ואם בגלל זה חלק מצרכיך
נזנחים תבטח בה' שיטפל בהם והוא יעשה כל צורכך וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה: ו והטוב האמיתי יהיה לך לעולם הבא שה' יגלה שם צדקתך כאור כי העולם הזה
דומה לחושך וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ ומשפטך בעולם הבא יהיה מלא אור כצהריים וזה המטרה[4] וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם: ז וכשבא לידך מעשה לא מוסרי שרווח בצידו לא תעשה אותו, מצד שאתה דבק
בה' דּוֹם לה' ותייחל
לו שיתן לך בדרך היתר וְהִתְחוֹלֵל לוֹ ואל תנסה להיות כרשע גם אם אתה רואה שהוא מצליח בעולם הזה והשעה
משחקת לו אַל-תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ וגם כשרואה שה' מאפשר לו לעשות מה שזמם ואל תלמד מזה שה' רוצה את
דרכו בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת: ח ואם אתה כועס על אדם אל תעשה מעשה בעקבות זה הֶרֶף מֵאַף וגם תשתדל
לעזוב מליבך את הכעס הפנימי עליו כי מצד האמת אין ביכולתו להרע לך ורק ה' מחליט מה
יהיה לך וַעֲזֹב חֵמָה שלא תגיע לנקמנות שכל ענינה רק להרע אחד לשני אַל-תִּתְחַר
אַךְ-לְהָרֵעַ: ט כי לעולם הבא יכרתו עושי הרע כִּי-מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן ורק השואפים אל ה' ירשו את ארץ החיים וְקוֵֹי ה' הֵמָּה יִירְשׁוּ-אָרֶץ: י ובמבט ארוך רק מעט זמן יקח עד שהעולם הזה גם כן יתוקן ולא יהיו בו
רשעים וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע ואף שהעולם הזה הוא מקומם לא ימצאו אז בו[5] וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל-מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ: יא ואלו שיודעים שה' הוא העיקר ימלאו את העולם הזה וַעֲנָוִים
יִירְשׁוּ-אָרֶץ ולא יחסר להם דבר בלי שיצטרכו
לפגוע באחרים כרשעים[6] וְהִתְעַנְּגוּ עַל-רֹב שָׁלוֹם: יב וגם כשהרשע אינו רק מרוויח לעצמו אלא מתכנן לפגוע בצדיק זֹמֵם רָשָׁע
לַצַּדִּיק ורוצה כבר לאכול אותו בפועל וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו: יג ה' שהוא אדון הכל יצחק לתכנוניו אֲדֹנָי
יִשְׂחַק-לוֹ כי יודע שבזה עצמו מביא את
סופו כִּי-רָאָה כִּי-יָבֹא יוֹמוֹ: יד הרשעים שולפים את חרבם שעליה סומכים חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים ומכינים קשתם וְדָרְכוּ
קַשְׁתָּם כדי להפיל ברשתם מי שחסר הגנה לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן ולהרוג ללא התנגדות את ההולכים בדרך הנכונה לִטְבוֹחַ
יִשְׁרֵי-דָרֶךְ: טו אבל החרב עצמה ששלפו תהרוג אותם חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וגם אם צריך להאריך להם זמן, מה שניסו לפגוע בישרי דרך לא יצליח[7] וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה: טז ודי לצדיק בכח מועט טוֹב-מְעַט לַצַּדִּיק לנצח רשעים רבים שמתקבצים יחד[8] מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים: יז כיון שה' ישבור את יכולתם ומה משנה כמה הם כִּי זְרוֹעוֹת
רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה ואת הצדיק
הוא תומך ומה משנה כמה כוחו וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים ה': יח וה' לא לוקח את הצדיק קודם שיבוא זמנו ויודע כמה אמורים להיות ימי
השלם להשלים לו אותם יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם ומה שינחילו לבניהם אחריהם את דרך הטוב ימשך עד עולם הבא[9] וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה: יט וגם כשבאה רעה על כל העולם הם לא יפלו בה ולא יצטרכו להתביש מחוסר
יכולתם להציל לֹא-יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה וגם כשיש רעב לכולם להם יהיה די שבעם וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ[10]: כ וכל זה כי סוף הרשעים לאבדון כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ ומה שיש כבוד וכח למי שנלחם בה' זה כמו הכבוד שעושים לצאן שמפטמים
אותו וְאֹיְבֵי ה' כִּיקַר כָּרִים שיכלה על המזבח בעשן ויהיה הכילוי ריח ניחוח לה'[11] כָּלוּ בֶעָשָׁן ומה שישאר
בעולם ילך לצדיקים כבשר הקרבן ולא ישאר להם כָּלוּ: כא כיון שדרך הרשע לחפש כל הזמן מה יכול להשיג לעצמו גם אם אינו שלו לכן
תמיד לוקח ולא נותן לוֶֹה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם ואילו הצדיק מחפש מה יכול לעשות טוב במה שיש לו לכן תמיד נותן ולא
לוקח וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן: כב ולכן כולם מברכים את הצדיקים לה' וירשו בפועל בעולם הזה כדי שיוכלו
לעשות עוד טוב כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וכולם מקללים את הרשעים לה' ויכרתו כי גם מה שיש להם אינו שלהם וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ: כג וכיון שהאדם מכוון צעדיו לפי מה שה' אמר מה'
מִצְעֲדֵי-גֶבֶר כּוֹנָנוּ שאז ה'
רוצה את הדרך שהולך עליה וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ: כד אז גם אם יפול כי מדי פעם צריך ייסורים כִּי-יִפֹּל לא יושלך לגמרי אלא ה' יציל אותו לֹא-יוּטָל כי ה'
כביכול נותן לו יד מלמעלה וכיון שהוא מעוגן למעלה אינו נופל גם אם רגליו נכשלו כִּי-ה' סוֹמֵךְ
יָדוֹ: כה ויכולתי לראות את זה במציאות מיד כבר כנער נַעַר הָיִיתִי והעקרון לא השתנה גם עד שהייתי זקן גַּם-זָקַנְתִּי שאין צדיק שה' עוזב אותו לגמרי וְלֹא-רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וגם אחר מותו לא עוזב את זרעו ההולכים בדרכו וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ-לָחֶם: כו ולצדיק עצמו יש די לתת ולהלוות לאחרים תמיד כָּל-הַיּוֹם
חוֹנֵן וּמַלְוֶה וגם לא מכלה בזה את חלק זרעו
שגם להם יש ברכה[12] וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה: כז ולכן לך מדרך המובילה לרע סוּר מֵרָע ועשה טוב בפועל וַעֲשֵׂה-טוֹב ואז דרכך וזרעך ימשיכו בארץ עד עולם הבא וּשְׁכֹן לְעוֹלָם: כח כי ה' עושה משפט אמת כִּי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט ולכן לא יעזוב את אלו שעושים יותר ממה שחייבים בעולם הזה וְלֹא-יַעֲזֹב אֶת-חֲסִידָיו וישמור שימשיכו את דרכם לעולם[13] לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ וגם
אם לא השמיד את הרשע עצמו ישמיד את זרעו שלא ימשיך[14] וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת: כט והצדיקים ירשו את הארץ לדורותיהם אחריהם צַדִּיקִים
יִירְשׁוּ-אָרֶץ ולכן תמיד יהיו צדיקים בארץ וְיִשְׁכְּנוּ
לָעַד עָלֶיהָ: ל והדרך להגיע לזה היא שהצדיק מוציא בפיו חכמה אלוקית פִּי-צַדִּיק
יֶהְגֶּה חָכְמָה ולפי זה יודע לפרט[15] את הדבר הנכון לכל מקרה שבא לידו וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט: לא וכיון שרצונו מיושר לפי תורת ה' שהוא עובד אותו תּוֹרַת אֱלֹהָיו
בְּלִבּוֹ לכן רגליו ישארו יציבות בדרך
הנכונה ולא יתחיל ליפול לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו: לב וכשהרשע מסתכל על הצדיק זה לא גורם לו לרצות להיות טוב אלא להשמיד
אותו צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ: לג אבל ה' לא יתן לו לעשות את זה ה' לֹא-יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וכשיבוא למשפט עם הצדיק ידאג שיצא זכאי וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ: לד ולכן תשאף אל ה' קַוֵּה אֶל-ה' וזה על ידי שתשמור לעשות את דרכו וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ ואם תזכה ירומם אותך לרשת את העולם הזה כבר בחייך וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ וכבר אתה תראה שנכרתים הרשעים מהעולם בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה: לה וזה דבר שצריך להתבונן בו בעולם כי ראיתי בעולם רשע שמטיל אימתו רָאִיתִי רָשָׁע
עָרִיץ ומתגלה בעולם כבן המקום טרי וחי וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן: לו ואז עובר זמנו ובלי ששמים לב הוא כבר לא כאן וַיַּעֲבֹר
וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ ומי שעיניים לו יחפש אותו
לראות מה בסופו ויראה שבאמת אין לו זכרון[16] וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא: לז ולעומת זאת, שמור להסתכל על השלם, מה יקרה איתו בעתיד שְׁמָר-תָּם וראֵה מה
עושה הישר ומה עולה בגורלו ללמוד ממנו וּרְאֵה יָשָׁר כי מי שחי בשלום עם בני אדם יש לו המשך שרוצים ללמוד ממנו[17] כִּי-אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם: לח והפושעים שרוצים טובת עצמם ומזיקים לאחרים משמידים כך אחד את השני וּפֹשְׁעִים
נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו וגם בעתיד לא ילכו בדרכם כי
מעשיהם לא זכורים לטוב[18] אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה: לט וצדיקים ניצלים מהיצר הרע על ידי ה' וּתְשׁוּעַת
צַדִּיקִים מה' שהצרה גורמת להם לדבוק בו כי
הוא מצילם ממנה מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה: מ ועוזר להם במעשיהם בעולם וַיַּעְזְרֵם ה' ומושיעם מהיצר הרע על ידי הצרה וַיְפַלְּטֵם אבל לא
נותן לרשע להרוג אותם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וכיוון שמגיעים למדרגה ששייכים לגמרי אליו מושיע אותם מהצרה לגמרי וְיוֹשִׁיעֵם
כִּי-חָסוּ בוֹ:
[1] המזמור בנוי על פי א' ב', אבל יש בו 40 פסוקים. כל ענין מתחיל באות מאותיות ה-א' ב', ונמשך בדרך כלל שני פסוקים. העניינים הפותחים באותיות ד', כ' ,ק' הם בני פסוק אחד כל אחד, אבל מדובר בפסוקים ארוכים. האותיות ס' וע' נמצאות באותו פסוק: "סור מרע" – "עשה טוב", ואחריו באים שני פסוקים נוספים.
[2] חשוב לומר את זה, כי הצדיק אינו מקבל מה' כל מה שהרשע משיג, אלא רק מה שהוא צריך באמת, ויש לרשע הרבה מותרות שהצדיק לא יקבל, כי אינם נצרכים באמת.
[3] יתכן שאמר דוקא "ורעה" כיון שדימה את הרשעים לחציר, ואומר: אתה תאכל אותם, כי באמת הם נועדו לצורכך, וכל מטרת קיומם היא בהשפעתם עליך.
[4] פרוש נוסף לכל הפסוקים האחרונים: כל אלו הם יתרונות של חיי הצדיק על הרשע: שהוא עושה טוב, ושוכן ארץ ואינו צריך ללכת רחוק לבקש פרנסתו, ורועה ככבש שמאמין שתמיד יצמח עשב ואינו חושש לעתיד, ומתענג על ה' ולכן לא חסר לו תענוג אף פעם; "ויתן לך משאלות ליבך" – שאינו מבקש יותר ממה שה' נותן ולכן אינו מתאכזב; "גול על ה' דרכך" – שה' יכוון אותו בדרך הנכונה ואינו צריך להתלבט מה הדרך להרוויח, וה' יעשה שגם תצליח הדרך; ואינך צריך לעשות את מעשיך במחשך אלא "והוציא כאור צדקך"; וכיון שהוא עושה טוב, גם אינו מתיירא מהמשפט, ולכן "ומשפטך כצהריים".
[5] פרוש נוסף: אף שעכשיו הרשע נראה לך יציב וקיים, הרי בתוך מעט זמן, ולכל היותר ארבע דורות, לא יהיה. וגם אם תתבונן על נכסיו וילדיו וכו', גם הם לא יהיו, כי אין קיום למה שאדם עושה למען עצמו בלבד.
פרוש נוסף: אם תתבונן בדקדוק, גם עכשיו כשהוא במקומו, תראה שמצד האמת איננו, כי הצלחתו היא הצלחה מדומה.
[6] פרוש נוסף: לצדיקים יש שלום רב כיון שהם לא מרעים לאחרים, וגם אם אחרים בוחרים להרע להם, ה' מציל אותם, ושוב יש להם שלום.
[7] דורכים על הקשת ברגל כדי לעקם אותה ולחבר את המיתר, ומזה עצמו היא יכולה להשבר.
[8] פרוש נוסף: המעט שיש לצדיק גורם לו לעשות טוב יותר ממה שגורם המון הרכוש לרשעים, שמפיל אותם לאבדון.
פרוש נוסף: הצדיק שמח במעט שיש לו, יותר מששמחים הרשעים בהמון הרכוש שלהם, כי אינם שמחים בחלקם.
[9] פרוש נוסף: ה' משגיח על מעשי ימי התמימים, ולכן תהיה להם נחלה לעולם הבא.
[10] כמו שאמרנו במזמור לד: "כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב".
[11] פרוש נוסף: הטוב שעושה להם ה' הוא כמו שמפטמים צאן, כי הוא גורם להם לכלות כיון שאינם חוזרים בתשובה.
[12] פרוש נוסף: כיון שנתן משלו, יש לזרעו ברכה מה' או מאנשים שמברכים אותם.
פרוש נוסף: אם ראית צדיק נופל, לא יוטל לגמרי, אלא הוא התחיל ללכת בדרך לא טובה, ולכן ה' סמך את ידו על ידי הנפילה, שלא יסטה מהדרך. לכן, אף שלפעמים, כשאתה נער, נראה ש"צדיק נעזב", זה רק זמני ולא יימשך עד שתהיה זקן, שגם "זרעו יבקש לחם", כי גם אם הוא נהיה עני מרוב שחנן והלוה, לזרעו תהיה שוב ברכה.
[13] פרוש נוסף: גם אם נראה שה' עזב את חסידיו, זה זמני, ובאמת הם שמורים לעולם.
[14] רואים את העקרון הזה כמה פעמים במלכי ישראל הרשעים, שהמלך הרשע עצמו מת בזמנו, אבל השושלת נפסקת מיד כשמלך בנו. כך שושלת ירבעם בן נבט, שושלת בעשא ושושלת יהוא (אחרי כמה דורות, אצל זכריה).
[15] "פה" – ענין כללי של דיבור. "לשון" – פרטי הדיבור.
[16] כי בזמן ששעתו של הרשע מצלחת, נראה לכול שכך יהיה לעולם, שיצליח תמיד ושדרכו נכונה. אבל מי שרוצה לראות את דרך ה' בעולם, שמאריך אף לרשעים, אבל רק עד ארבעה דורות, צריך להסתכל מה עלה בגורלם של הרשעים בדורות הקודמים, ואז יראה שהרשעה אינה ממשיכה לאורך זמן, ויבין שכך יהיה גם לרשעים של זמנו.
פרוש נוסף: הרשע "יעבור והנה איננו" בעולם הזה, "ואבקשהו" לעולם הבא "ולא נמצא".
[17] כיון שגם רשעים היו רוצים שאחרים יהיו מוסריים, שזה טוב להם, ולכן אנשים לא לומדים מרשעים לדורות, כי הם הזיקו לסביבתם, ואדרבה, אנשים מנסים להיפטר מהרשעים, כדי שלא יזיקו להם; אבל מי שמוסרי – אנשים מחנכים ללכת בדרכו, כי זה טוב לכולם, ולכן זה ממשיך לדורות. ולכן אמר "אחרית לאיש שלום" ולא רק לצדיק, כי זה עקרון אנושי.
[18] פרוש נוסף: "שמור תום" בעולם הזה, ואז "תראה יושר" לעולם הבא, כי "לאיש שלום" יש "אחרית" לעולם הבא; אבל הרשעים "נשמדו יחד", נפשם וגופם, "ואחריתם נכרתה" מהעולם הבא.