דוד מבקש שה' יציל אותו משאול אבל בלי שעם ישראל ייפגע מזה במלחמתו עם הגויים, מפני שעיקר הענין הוא הצלחת עם ישראל ולא הצלתו האישית[1]. ומתאים לאמרו נגד אויב מישראל, שלא יהיה חילול השם בנפילתו.
א לַמְנַצֵּחַ אתה ה' תדאג שלא אלך לאבדון אַל-תַּשְׁחֵת
לְדָוִד מִכְתָּם בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל וַיִּשְׁמְרוּ אֶת-הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ: ב תציל אותי מהאיבה של שאול שמטיל בי את החנית כי אתה משגיח עלי הַצִּילֵנִי
מֵאֹיְבַי אֱלֹהָי וממה שגורם לעצמו לקום עלי
לשמור על הבית תרים אותי שלא יפגע בי מִּמִתְקוֹמְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי: ג שהוא אינו צדיק כמוני אלא עושה רע הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן ואינו רק מאיים אלא רוצה להרגני ממש[2] וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי: ד שהנה עכשיו הם אורבים לי מחוץ לבית להרגני כִּי הִנֵּה
אָרְבוּ לְנַפְשִׁי ובאים לגור לידי ולעקוב אחרי
וקשה לשנותם לשכנע שלא ירדפו אחרי יָגוּרוּ עָלַי עַזִים וכל
זה בלי שמרדתי וגם בטעות לא חטאתי לשאול[3] לֹא-פִשְׁעִי וְלֹא-חַטָּאתִי ה': ה ואפילו בלי שיש בי עיוות מחשבתי ביחס לשאול הם רצים ומתבססים סביבי
במרץ לפגוע בי בְּלִי-עָוֹן יְרוּצוּן וְיִכּוֹנָנוּ ולכן צריך שתקום עכשיו לפעול לטובתי ותשגיח עלי להציל אותי עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה: ו ולא למעני אלא אתה ה' הפועל על עם ישראל דרך כל צבאות הגויים ומשגיח
על עם ישראל להציל אותם מהם בסוף התהליך וְאַתָּה ה'-אֱלֹהִים צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מה שתפעל לטובתי יסיים את הסתר הפנים שהגויים מנצחים את ישראל כל ימי
השופטים במה שאלחם בפלישתים הָקִיצָה לִפְקֹד
כָּל-הַגּוֹיִם ויחד עם זה אל תתן חנינה
תמידית לשאול הבוגד בי לעשות לי רע אַל-תָּחֹן כָּל-בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה: ז שהנה אחר שלא הצליח להרגני בחנית שב בערב יָשׁוּבוּ
לָעֶרֶב וככלב הנובח כך ציוה להרגני יֶהֱמוּ כַכָּלֶב ואנשיו
מסובבים את הבית שלא אוכל לברוח וכל זה ככלב הדואג לטובת עצמו לא לטובת העיר וִיסוֹבְבוּ
עִיר: ח ופיו של שאול נובע כל הזמן דברים רעים עלי הִנֵּה
יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם והוא אומר
בפיו לאנשיו להמית אותי[4] חֲרָבוֹת
בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם ומבחינתו אתה לא שומע ואין
משגיח עליו[5] כִּי-מִי שֹׁמֵעַ: ט ולכן אתה גם תצחק למאמציהם להרוג אותי וְאַתָּה ה'
תִּשְׂחַק-לָמוֹ ויחד עם זה תצחק בבוז על
הפלישתים ואיבי עם ישראל שנפילת שאול לא תעלה אותם אלא אמשיך לנצח אותם תִּלְעַג לְכָל-גּוֹיִם: י ומה שקשה לשנות את שאול לא אעשה דבר בעצמי לשנות את זה אלא אשמור לך
את הדבר עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה כי אתה מעלה אותי להגן עלי מהצרות ואתה תטפל בזה כִּי-אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי: יא וכיון שאתה משגיח עלי לעשות לי חסדים לא לפי זכותי אתה תקדם את הצרה
לתת לה פתרון עוד לפני שמתרחשת אֱלֹהֵי (חסדו) חַסְדִּי יְקַדְּמֵנִי ועוד תראה לי את נפילת המסתכלים עלי לרעה לראות אם אתה משגיח עלי[6] אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי: יב ואל תהרוג את שאול ואנשיו אַל-תַּהַרְגֵם שעם ישראל לא ישכחו את הלקח כיון שהמת משתכח מהלב פֶּן-יִשְׁכְּחוּ עַמִּי אלא
תניע אותם ממקומם בכוחך הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ והורד
אותם מגדולתם ה' שאתה אדון שלי ומגן עלי וְהוֹרִידֵמוֹ
מָגִנֵּנוּ אֲדֹנָי: יג שהרי כנגד חטאתם שהיתה בפיהם לומר להרוג אותי יהיה מידה כנגד מידה חַטַּאת-פִּימוֹ
דְּבַר-שְׂפָתֵימוֹ וגאותם תלכוד אותם ויפלו
מגדולתם וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם ואז כנגד מה שאמרו יספרו לכולם על השבועה שנשבע לי שאול ושכחש בה ועל
זה נענש וכך ילמדו העם את הלקח[7] וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ: יד ואילו את הגויים המציקים לישראל תכלה לגמרי בכעס גדול שלא כמו כלפי
שאול כַּלֵּה בְחֵמָה עד שיכלו
לגמרי ולא יהיו במציאות וגם לא יזכרו כַּלֵּה
וְאֵינֵמוֹ וידעו עם ישראל וכל שאר
הגויים וְיֵדְעוּ שה'
שולט דרך עם ישראל עבדיו בכל הגויים עד קצות הארץ באופן תמידי כִּי-אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה: טו ואילו שאול ואנשיו ישובו בערוב הצלחתם וְיָשׁוּבוּ לָעֶרֶב
ויבקשו אוכל שעל ידי זה יראו את
מפלתם יֶהֱמוּ כַכָּלֶב ויסתובבו
בעיר שעל ידי זה יתפרסם דבר נפילתם וחטאם וִיסוֹבְבוּ
עִיר: טז רק שהפעם ילכו ממקום למקום לבקש אוכל הֵמָּה (ינועון) יְנִיעוּן לֶאֱכֹל וגם אם לא, ישיגו לפחות מקום לישון בו אִם-לֹא יִשְׂבְּעוּ וַיָּלִינוּ: יז ואני לעומתם אשמח ואשיר על מה שאתה לא ניתן לשינוי ודברך מתקיים וַאֲנִי אָשִׁיר
עֻזֶּךָ ובבוקר הצלחתי אשבח את החסד
שעשית איתי לפרסם אותו בישראל וַאֲרַנֵּן
לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ על מה שהגנת עלי בצרתי מפני
שאול כִּי-הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וביום שניסה להרגני יכולתי לנוס אליך וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר-לִי: יח והעוז שיהיה לי אז לא אראה בו כחי ועוצם ידי כעוזו של שאול אלא אפרט
שהוא בא ממך עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כי רק אתה מעלה אותי לגדולה כִּי-אֱלֹהִים
מִשְׂגַּבִּי בהשגחתך עלי ובחסד ולא לפי
צדקותי אֱלֹהֵי חַסְדִּי:
[1] כיון שדוד היה אז שר הצבא, והמקרה הזה היה מיד אחרי שניצח במלחמה עם הפלישתים, שזה גרם לכעסו של שאול, ובשלב הזה דוד עוד לא החליט לברוח, וחשב להישאר שר הצבא. המקרה הזה מתואר בשמואל א' פרק יט.
קשה להסביר בפרק הזה את הקשר בין ההצלה משאול לפגיעה בגויים, ויש כמה הסברים במפרשים.
[2] פרוש נוסף: תושיע אותי מהצורך להילחם עם "אנשי דמים", שגם לא אהרוג וגם לא אהרֵג.
[3] פרוש נוסף: "לא חטאתי לה'", שיגיע לי משמים שאמות.
[4] כמו שנאמר בתחילת הפרק בשמואל א': "וַיְדַבֵּר שָׁאוּל אֶל יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל כָּל עֲבָדָיו לְהָמִית אֶת דָּוִד".
[5] פרוש נוסף: הם מוציאים בפיהם דברי שלום אלי שאצא אליהם, אבל באמת כוונתם היא להרוג אותי, והם חושבים שאין יודע; אבל "אתה ה' תשחק למו", והודעת לי את זה על ידי מיכל.
[6] פרוש נוסף: הם מנסים לתפוס אותי בלי שאבין, אבל אתה "תקדם" אותם להודיעני, והם חושבים לארוב לי בלי שאראה, אבל אתה "תראה" לי אותם.
[7] פרוש נוסף: מהקללה שתבוא עליהם ומה"כחש" שיכחש בשרם, "יספרו" האנשים זה לזה על חטאם כשיראו אותם. בדומה לזה במזמור קט: "ונוע ינועו בניו ושאלו ודרשו מחרבותיהם". ועיין שם בכל המזמור.