המזמור מראה את מה שצריכים ישראל ללמוד מסיפור ניסי יציאת מצרים על השגחת ה' וכוחו, ומה קורה כשאינם לומדים את זה[1]. ומתאים לאמרו לזכרון ניסי יציאת מצרים, למשל בפסח, וכדי לזכור שלא לנסות את ה'.
א הבנה פנימית של המציאות מַשְׂכִּיל לְאָסָף תשמעו עם ישראל את הסיפורים המובאים בתורת ה' שאני אומר לכם הַאֲזִינָה
עַמִּי תּוֹרָתִי ותנסו להבין גם את המשמעות
שאני אומר לכם בזה הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי-פִי: ב ואפתח לכם הבנות נוספות על ידי משלים אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי ואוציא עוד ידע בחידות שצריכות פתרון[2] אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי-קֶדֶם: ג שאנחנו קיבלנו אותם מהתורה והם חלק מהידע הבסיסי שלנו אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם וסיפרו לנו אותם אבות אבותינו שראו אותם בעצמם[3] וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ-לָנוּ: ד ואנחנו לא נעלים מלספר את זה לבני בניהם[4] לֹא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם ויסופר
כך עד לדור האחרון לְדוֹר אַחֲרוֹן שבכל הדורות מספרים את שבחי ה' שהם עיקר הבריאה מְסַפְּרִים
תְּהִלּוֹת ה' ושיכול לעשות כל מה שברצונו וֶעֱזוּזוֹ ואת ניסיו שעשה בפועל לאבותינו וכך יכול לעשות גם לנו וְנִפְלְאוֹתָיו
אֲשֶׁר עָשָׂה: ה ולצורך זה ה' שם בתורה את כל העדות על מה שהיה כדי שכל הדורות ילמדו
את זה וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב ובזכות זה יקיימו את התורה שעם ישראל צריך לקיים וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל ואת כל אלו ציוה את אבותינו שראו את הניסים וקיבלו את התורה להעבירם
לבנים שלהם אֲשֶׁר צִוָּה אֶת-אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם: ו ובזה יעבירו את ידיעת גדולת ה' עד סוף הדורות לְמַעַן יֵדְעוּ
דּוֹר אַחֲרוֹן כי גם הבנים שיולדו להם יקומו
לעשות מעשה בתורם ולספר לבנים שלהם בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם: ז ועל ידי זה כל הדורות ישימו את מבטחם[5] בה' ולא בכח זרועם וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם ויזכרו את מעשי ה' הנובעים ממידותיו כמו שיש שכר ועונש וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי-אֵל ולכן ישמרו מצוותיו כדי להיות ראויים לשמירתו ושלא יעניש אותם וּמִצְוֹתָיו יִנְצֹרוּ: ח ולכן לא יהיו הדורות הבאים כמו דורות השופטים וְלֹא יִהְיוּ
כַּאֲבוֹתָם שסרו מאחרי ה' לעבוד אלהים
אחרים ומרדו במצוותיו דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה וזה
כיון שליבו לא היה מבוסס בעבודת ה' עדיין דּוֹר לֹא-הֵכִין
לִבּוֹ ומה שמניע אותו לא היה ניתן לסמוך
עליו בעבודת ה'[6] וְלֹא-נֶאֶמְנָה אֶת-אֵל רוּחוֹ: ט וזה כשנקראו ישראל בני אפרים כיון ששם שכן המשכן מאז שיהושע משבט
אפרים מלך עליהם והלכו בדרך בני רחל[7] בְּנֵי-אֶפְרַיִם שהיו חמושים בנשק[8] וסמכו על יכולתם לירות חיצים ולא על הקב"ה נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי-קָשֶׁת ובקרב
שבו נשבה הארון הפכו את פניהם ונסו[9] הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב: י כיוון שלא שמרו את הברית שלא לעבוד עבודה זרה לֹא שָׁמְרוּ
בְּרִית אֱלֹהִים ולא רצו ללכת בדרך שסוללת
התורה וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת: יא וזה על ידי שמצד האמת לא הציבו לנגד עיניהם[10] את דרכי ה' לפי מידותיו וַיִּשְׁכְּחוּ עֲלִילוֹתָיו ואת הניסים שהראה לעם ישראל שיכול לתת להם כל צורכם וְנִפְלְאוֹתָיו
אֲשֶׁר הֶרְאָם: יב שהרי מול אבות אבותיהם עשה ניסים נֶגֶד אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶלֶא כשהיו בארץ מצרים ובסביבתה בְּאֶרֶץ
מִצְרַיִם שְׂדֵה-צֹעַן: יג שקרע בשבילם את ים סוף והעבירם בחרבה בָּקַע יָם
וַיַּעֲבִירֵם ואת המים העמיד כעמוד בניגוד
לטבעם וַיַּצֶּב-מַיִם כְּמוֹ-נֵד: יד וכיוון אותם בדרכם על ידי עמוד הענן וַיַּנְחֵם
בֶּעָנָן יוֹמָם וגם בלילה שיוכלו ללכת יומם
ולילה ושיהיה להם אור על ידי עמוד האש וְכָל-הַלַּיְלָה
בְּאוֹר אֵשׁ: טו וביקע אבנים גם בחורב וגם בקדש יְבַקַּע צֻרִים
בַּמִּדְבָּר והשקה את העם הצמא מים רבים
כמי תהום וַיַּשְׁקְ כִּתְהֹמוֹת רַבָּה: טז ובזה הראה להם כוחו שהוציא נוזל מסלע מוצק וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע והיה מים רבים כנהרות[11] וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם: יז ולמרות כל הניסים שראו רצו לבחון אותו בדברים נוספים שזה היה חטא מצד
האמונה בה' וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לַחֲטֹא-לוֹ ולא שמעו בקולו[12] אף שהוא עליון ואף שהיו במדבר וצריכים שיושיע אותם לַמְרוֹת עֶלְיוֹן בַּצִּיָּה: יח וכוונתם היתה לנסות את ה' לראות מה יכול ומה לא וַיְנַסּוּ-אֵל
בִּלְבָבָם אף שבפיהם רק בקשו אוכל לחיות
את עצמם לִשְׁאָל-אֹכֶל לְנַפְשָׁם: יט אבל בזה דברו כנגד אדון כל הכוחות וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹהִים שראו בו כח מסוים בלבד ורצו לבדוק אם יכול גם לתת אוכל במדבר אָמְרוּ הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר: כ שהרי עד עכשיו ראו שהוא משפיע על המים ויכול להוציא מים מסלע די
הצורך הֵן הִכָּה-צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וּנְחָלִים
יִשְׁטֹפוּ אבל האם יכול גם לתת להם לחם הֲגַם-לֶחֶם יוּכַל תֵּת ויותר
מזה אם יסכים לתת להם גם בשר שאינם חייבים כדי לחיות אִם-יָכִין שְׁאֵר לְעַמּוֹ: כא וכיון שזו היתה כונתם ושמע ה' אותה, כעס והציב אותם בצד שמולו
כאויבים לָכֵן שָׁמַע ה' וַיִּתְעַבָּר והסיק אש בפרטים החוטאים בתבערה[13] וְאֵשׁ נִשְּׂקָה
בְיַעֲקֹב והיתה מגפה כללית בעם בקברות
התאווה וְגַם-אַף עָלָה בְיִשְׂרָאֵל: כב כי לא למדו מהניסים להאמין שה' קיים ומשגיח עליהם וחשבו שמשה מוציא
אותם ממצרים כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בֵּאלֹהִים ולא למדו מהם שרוצה ויכול להצילם כדי לשים בו את מבטחם ולא לפחד וְלֹא בָטְחוּ בִּישׁוּעָתוֹ: כג ולכן מצד הנסיון שניסו, ציוה את השמים שיתנו את לחמם שיראו שזה בא
ממנו וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וילמדו שתמיד הלחם בא בציוויו על ידי הגשם[14] וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח: כד והוריד להם את המן וַיַּמְטֵר
עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל שהוא אוכל
שבא על ידי נס וּדְגַן-שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ: כה ואכלו כל אחד לפי צורכו לחם המחזק אותם שיראו שה' דואג לכל
צורכם[15] לֶחֶם אַבִּירִים
אָכַל אִישׁ ושלח להם די צורכם לשבוע אבל
לא לשמור[16] כדי שידעו שהם צריכים לסמוך עליו צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע: כו ועוד הסיע רוח חזקה[17] יַסַּע קָדִים
בַּשָּׁמָיִם והוביל את השליו למדבר וַיְנַהֵג בְּעֻזּוֹ תֵימָן: כז והוריד להם בשר כעפר שרומז לחומריותם וַיַּמְטֵר
עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר ודוקא
עופות ולא בהמות לרמוז להם שישראל שנמשלו לחול הים צריכים להיות מרוממים וּכְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף: כח ונפל בתוך המחנה לצדיקים שהיה להם די בזה וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ וסביב למחנה למי שרצה לאסוף הרבה סָבִיב לְמִשְׁכְּנֹתָיו: כט ואכלו ושבעו יותר מכדי צורכם מצד התאוה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד להראות להם שה' יכול לתת גם תאוות ואם כן מה שמונע אותם מהם זה
לטובתם וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם: ל ועוד לא נמאס עליהם הבשר[18] לֹא-זָרוּ
מִתַּאֲוָתָם ועודנו הבשר בין שיניהם עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם: לא ועלה עשן באפו מרוב כעס וְאַף אֱלֹהִים עָלָה בָהֶם והרג את אלו שרצו להשמין וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם
והפיל את צעירי ישראל שחטאו בתאוותם וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ: לב ולמרות כל הדברים האלו המשיכו לחטוא במרגלים בְּכָל-זֹאת חָטְאוּ-עוֹד ולא האמינו שיוכל לנצח את עמי כנען וְלֹא-הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו: לג וכילה ימיהם ללא מטרה שהרי רק בניהם יכנסו לארץ וַיְכַל-בַּהֶבֶל יְמֵיהֶם וקיצר את שנותם שימהרו למות ויוכלו בניהם להכנס מהרה וּשְׁנוֹתָם בַּבֶּהָלָה: לד והכלל הוא שכשה' הורג בהם אז הם מחפשים אותו אִם-הֲרָגָם
וּדְרָשׁוּהוּ ושבים אליו ומחפשים לראות
אותו בתוך החושך[19] וְשָׁבוּ וְשִׁחֲרוּ-אֵל: לה ואז הם זוכרים שאלוקים הוא המגן עליהם ואם רוצים להנצל מהצרה צריך
לפנות אליו וַיִּזְכְּרוּ כִּי-אֱלֹהִים צוּרָם ושרק ה' שהוא כח עליון גואל אותם מצרותם כי אינם כמשפחות האדמה וְאֵל עֶלְיוֹן גֹּאֲלָם: לו אבל גם אז לא שבו בתשובה אמיתית אלא רק אמרו את המילים הנכונות וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם ולא
היתה כוונתם לשוב אליו באמת אלא רק להסיר את הצרה על ידי הבטחות שלא יקוימו וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ-לוֹ: לז כי עדיין רצונם לא היה מבוסס לפי רצון ה' וְלִבָּם
לֹא-נָכוֹן עִמּוֹ ואי אפשר היה לסמוך עליהם
שישמרו את הברית גם הלאה וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ[20]: לח אבל למרות זאת ה' מרחם עליהם וְהוּא רַחוּם ומכסה[21] על עוונם אף שהוא עדיין קיים יְכַפֵּר עָוֹן ולא משחית את עם ישראל על חטאיהם כיון שחזרו לפחות למראית עין וְלֹא-יַשְׁחִית ומשקיט את
הכעס בכל פעם אף שחוטאים שוב ושוב וְהִרְבָּה
לְהָשִׁיב אַפּוֹ וכשמעניש אינו מעניש על כל
החטאים יחד שאז לא היתה להם תקומה וְלֹא-יָעִיר
כָּל-חֲמָתוֹ: לט וזו דרכו כי זוכר שהם חוטאים מצד שהם שייכים אל העפר ויש בהם יצר הרע
ולכן יש מקום לסלוח וַיִּזְכֹּר כִּי-בָשָׂר הֵמָּה וכן שאם יקח מהם את רוחם לא יוכלו לשוב עוד ולכן יש מקום להאריך אף
שיוכלו לשוב[22] רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב[23]: מ והרבה מאוד פעלו נגד ציווי ה' אף שהיו במדבר וזקוקים לו כַּמָּה
יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר והלכו נגד רצונו אף שהם במקום
שממה יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן: מא ושוב ושוב ניסו ובחנו את כוחו של ה' שמראה שהם תופשים את אלוקים ככח
שאפשר לנצל לטובתם וַיָּשׁוּבוּ וַיְנַסּוּ אֵל וניסו לסמן את גבולותיו אבל באמת הוא קדוש המקדש את ישראל למעלה
עליונה ולא לעניני עולם הזה וּקְדוֹשׁ
יִשְׂרָאֵל הִתְווּ: מב ובזה הראו שאינם מחזיקים בזכרון את כוחו ולכן מנסים שוב במה שכבר ראו לֹא-זָכְרוּ
אֶת-יָדוֹ ביום שהציל אותם מהמצרים שזה
מוכיח שיכול להצילם גם מעמי כנען יוֹם
אֲשֶׁר-פָּדָם מִנִּי-צָר: מג ואת כל הסימנים המעידים על כוחו שעשה במצרים אֲשֶׁר-שָׂם בְּמִצְרַיִם אֹתוֹתָיו והניסים המראים את גדולתו שעשה בסביבתה וּמוֹפְתָיו בִּשְׂדֵה-צֹעַן: מד (שמבחינת יכולתו להשפיע על סביבת החיים שלהם) הפך את הנהרות עצמם לדם
וַיַּהֲפֹךְ
לְדָם יְאֹרֵיהֶם וגם נוזלים אחרים שהיו להם לא
יכלו לשתות[24] וְנֹזְלֵיהֶם בַּל-יִשְׁתָּיוּן: מה ושלח את הערוב שאכלם בכל מצרים יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב וַיֹּאכְלֵם והצפרדע שהשחיתה את אוכלם[25] וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם: מו (ומצד יכולתו להשפיע על האוכל שלהם) נתן את התבואה לארבה שיחסל אותה וַיִּתֵּן
לֶחָסִיל יְבוּלָם ומה שבשדה שעבדו עליו לארבה[26] וִיגִיעָם לָאַרְבֶּה: מז והעצים ששרדו את הארבה נתן לברד להרוס את הגפנים הרכות יַהֲרֹג
בַּבָּרָד גַּפְנָם ואבנים כבדות הרסו את העצים
הגדולים[27] וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַל: מח ואלו שלא הכניסו את הצאן לבית גרמו לו להאבד מהם בברד וַיַּסְגֵּר
לַבָּרָד בְּעִירָם וכלל המקנה על ידי האש
המתלקחת בתוך הברד[28] וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים: מט וקודם שהרג אותם שלח בהם את כעסו יְשַׁלַּח-בָּם
חֲרוֹן אַפּוֹ ולקח מהם צד אחר כאויבים,
וגרם להם קללה ומיעוט והצר להם את המרחב עֶבְרָה וָזַעַם
וְצָרָה כל אלו כדי שישובו בתשובה ולא
יהרגו ואלו עשה על ידי מלאכיו שהרעו להם אבל המות עצמו "אני ולא שליח"[29] מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים: נ (ומצד יכולתו להשפיע על החיים שלהם) אחר ששקל בפלס את מעשיהם הוביל
את כעסו בדרך המוכנה למי שלא שב בתשובה יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפּוֹ ולא מנע עוד את נפשם ממות כיון שלא שבו לֹא-חָשַׂךְ מִמָּוֶת נַפְשָׁם וקודם לכל הרג את בהמותם שמזה ילמדו שיכול להרוג גם אותם וְחַיָּתָם לַדֶּבֶר הִסְגִּיר: נא ואז הכה במצרים את כל הבכורות וַיַּךְ כָּל-בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם כיוון שהם הראשית שהיא צריכה להיות לה' והם אוהלי חם אבי כנען המקולל
על מה שעשה באוהל הפך מישראל[30] רֵאשִׁית אוֹנִים
בְּאָהֳלֵי-חָם[31]: נב ולמרות כל נסיונותיהם לקח אותם ממצרים ודאג לכל צרכיהם כצאן וַיַּסַּע כַּצֹּאן עַמּוֹ וכיוון את דרכם בהיותם במדבר וַיְנַהֲגֵם
כַּעֵדֶר בַּמִּדְבָּר: נג והגן עליהם שם מחיות רעות ולא היו צריכים גם לפחד כי מנע את הצרות
מראש וַיַּנְחֵם לָבֶטַח וְלֹא פָחָדוּ והמצרים ששיעבדו אותם טבעו בים וְאֶת-אוֹיְבֵיהֶם כִּסָּה הַיָּם: נד והביא אותם אל ארץ ישראל שהיא הגבול המקודש לו בעולם ואינה סתם ארץ
חומרית[32] וַיְבִיאֵם
אֶל-גְּבוּל קָדְשׁוֹ וההר שה'
מתגלה בו יותר מבבקעה[33] הַר-זֶה שקנה
במלחמה ניסית מעמי כנען קָנְתָה יְמִינוֹ: נה וגרש את עמי כנען מפני עם ישראל שהוא עמו וַיְגָרֶשׁ
מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם וחילק להם את ארצם שתהיה
לנחלה לבניהם אחריהם וַיַּפִּילֵם בְּחֶבֶל נַחֲלָה ונתן את בתי הגויים לישראל שיגורו בהם[34] וַיַּשְׁכֵּן בְּאָהֳלֵיהֶם שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: נו ולמרות כל הטובה הזו המשיכו לנסות את ה' ולא לשמוע בקולו אף שהוא שופט
ועליון עליהם וַיְנַסּוּ וַיַּמְרוּ אֶת-אֱלֹהִים עֶלְיוֹן ואת כל המשמעויות של סיפורי הניסים לא למדו וְעֵדוֹתָיו לֹא
שָׁמָרוּ: נז וחזרו מכל מה שכבר למדו ובגדו בברית כדור המדבר וַיִּסֹּגוּ
וַיִּבְגְּדוּ כַּאֲבוֹתָם עד שבמקום
לפעול בדרך ה' הלכו כנגד ה' כמו קשת שמנסה לירות אל אויביו ומתהפכת ויורה אל הצבא
שלו[35] נֶהְפְּכוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה: נח ועשו במות לע"ז אף שידעו שזה נגד רצונו וַיַּכְעִיסוּהוּ בְּבָמוֹתָם ואת העבודה שהיו צריכים לעבוד אותו הפנו לפסילים שאין בהם ממש וּבִפְסִילֵיהֶם יַקְנִיאוּהוּ: נט וה' שמע את מחשבתם הפנימית בזה וכעס ולקח מהם צד נגדי שָׁמַע אֱלֹהִים
וַיִּתְעַבָּר והרחיק את ישראל מקרבתו במידה
הגדולה וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל: ס על ידי שעזב את המשכן בשילה כשנוצחו במלחמה וַיִּטֹּשׁ
מִשְׁכַּן שִׁלוֹ שהוא האוהל שבו שכן בתוך בני
האדם[36] אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם: סא ונתן את ארון הברית שמראה על כוחו של ה' לשבי הפלישתים כאילו אין לו
עוד כח וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ והארון שמפאר את הופעתו בישראל ביד המצרים לישראל שיתפארו בו הם וְתִפְאַרְתּוֹ בְיַד-צָר: סב ואת ישראל עצמם נתן לחרב הפלישתים וַיַּסְגֵּר
לַחֶרֶב עַמּוֹ והשתלטו וכבשו את ארץ ישראל
לשלוט בה וּבְנַחֲלָתוֹ הִתְעַבָּר: סג ואש
חמת ה' בערה ואכלה את בחורי ישראל במלחמה בַּחוּרָיו אָכְלָה-אֵשׁ ולכן גם הבתולות לא שובחו כי לא היה מי שיתחתן איתן וּבְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ: סד ובני עלי מתו במלחמה כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ ואלמנת פינחס מתה גם היא ולא יכלה לבכות עליו[37] וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה: סה אלא שלא נמשך המצב הזה וה' התעורר על אויביו כאילו עד עכשיו רק ישן
אבל באמת הוא האדון ולא ניצחו אותו וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן אֲדֹנָי וכגבור שהיין מרדים אותו אבל מצד שני גורם לו להראות יותר את גבורתו
ושישבחו אותו כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן: סו והכה את הפלישתים שיסוגו לאחור[38] וַיַּךְ-צָרָיו
אָחוֹר והשאיר את חרפתם לעולם על ידי צלמי
טחוריהם ועכבריהם שנתנו לו חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ: סז אבל הרחיק את אוהל מועד מבני רחל משילה וַיִּמְאַס
בְּאֹהֶל יוֹסֵף ולא בחר בהנהגתם ולא שיהיה
בחלקם המקום אשר יבחר ה' וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר: סח אלא בחר להנהגה את שבט יהודה וַיִּבְחַר אֶת-שֵׁבֶט יְהוּדָה ולמקום משכנו הקבוע את הר ציון המשלב מקדש ומלכות שאותו רצה אֶת-הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב: סט ובנה את המקדש בגובה הרוחני של השמים וַיִּבֶן
כְּמוֹ-רָמִים מִקְדָּשׁוֹ ושיהיה
הוא הבסיס הנצחי של הארץ כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ לְעוֹלָם: ע ובחר להנהגה בדוד וזרעו כיוון שעבד אותו באמת וַיִּבְחַר
בְּדָוִד עַבְדּוֹ ולקח אותו מרעיית הצאן שהוא
אדם פשוט ועניו וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן: עא ולקחו מהטיפול בכבשים המניקות מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ שכך ינהיג את הדור לפי צורכם ומחסורם לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ ואת ארץ ישראל לפי צורכה מול האויבים וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ: עב וידע מצד שלימות רצונו שהרועה האמיתי של עם ישראל הוא ה'[39] וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ ובזכות זה יתן לו ה' הבנה נכונה בעולם המעשי לכוון אותם למעשה הנכון[40] וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם:
[1] יתכן שזה המשכו של המזמור הקודם שאמר בו: "אזכור מעללי י-ה כי אזכרה מקדם פלאך והגיתי בכל פעלך ובעלילותיך אשיחה".
[2] פרוש נוסף: ה"משל" גורם שירצו להקשיב, וה"חידות" מכריחות להתעמק בכתוב.
[3] פרוש נוסף: ספורי התורה הם "משל" שצופן בתוכו מוסר השכל. הם כתובים לפעמים ב"חידות" שצריך להתעמק להבינם, אבל "שמענו ונדעם", כי אפשר להבין את מוסר ההשכל בקלות ואינו מוסתר מההמון, ו"אבותינו ספרו לנו" שגם המשל אינו המצאה אלא כך היה באמת.
[4] פרוש נוסף: אחינו, שהם בניהם של אבותינו, שמסיבה כל שהיא לא זכו לקבל מאבותיהם, אנחנו נשלים להם את הסיפור כדי שיספרו גם הם לבניהם עד "דור אחרון".
[5] נראה ש"כסל" הוא מלשון כיסוי, כלומר שמתכסה בה'. בדרך כלל "כסל" מקביל ל"מבטח".
[6] פרוש נוסף: לא יהיו כדור המדבר, שהיה סורר ומורה כיון שלא הורגל מילדותו בכוחו של ה' וראה אותו רק בבגרותו. אבל מההמשך נראה יותר לומר שמדובר על דורות השופטים, אלא אם נאמר ש"לא יהיו כאבותם" הם דור המדבר, ובני אפרים היו כדור המדבר, ולכן בא להם כל זה.
[7] כי דרך בני רחל, ויוסף בפרט, להתנהג לפי דרכי הטבע כמו הגויים, ולהצליח בהן, ולא לסמוך על הנס. אבל כיון שכן, הם חייבים להיות צדיקים לגמרי, כי רק צורת החשיבה מבדילה אותם מהגויים. ואילו בני לאה, ויהודה בפרט, סומכים על הנס ופועלים בצורה שונה מהגויים, ולכן גם כשהם חוטאים, יש לזה תיקון פשוט. ולכן במקומות שצריך מנהיג שינהיג את עם ישראל בדרך טבעית, לוקחים מנהיג מבני רחל, כגון יהושע אחר מות משה, ושאול כשבקשו מלך ככל הגויים, וירבעם כשהתפלגו משבט יהודה. ועל כן נקראת מדרגה זו "אפרים". אבל אי אפשר שתימשך מלכות זו לנצח, כי היא תלויה בצדקות פרטית, מה שאין כן בשבט יהודה, שאם המלך חוטא, ה' משיבו למוטב.
[8] כמו "נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים וּבַחִצִּים בַּקָּשֶׁת מֵאֲחֵי שָׁאוּל מִבִּנְיָמִן" (דברי הימים א' יב, ב), "וּמִן בִּנְיָמִן גִּבּוֹר חַיִל אֶלְיָדָע וְעִמּוֹ נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת וּמָגֵן מָאתַיִם אָלֶף" (דברי הימים ב' יז, יז).
[9] כמפורט בהמשך המזמור.
[10] אין לפרש ששכחו ממש, שהרי לא נשכחו ניסי יציאת מצרים מעם ישראל, כמו שאומר גדעון, שאביו היה עובד עבודה זרה, למלאך: "וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה'". אלא שלא שמו את הנסים מול עיניהם, לפעול על פיהם.
[11] פרוש נוסף: "יבקע צורים במדבר" – כמו שכתוב "הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב" (שמות יז, ו), "ויוצא נוזלים מסלע" – כמו שכתוב בקדש "המן הסלע הזה נוציא לכם מים" (במדבר כ, י).
[12] "למרות" כמו "להמרות".
[13] סדר הסיפור שונה מבתורה, והוא מסודר לפי העקרון. המתאווים נזכרו כאן כי הם דיברו נגד המן, ולכן מבחינת החטא הם ענין אחד עם עצם בקשת המן.
[14] כמו שנאמר: "וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ… לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם" (דברים ח, ג).
[15] פרוש נוסף: "אבירים" הם המלאכים, ובני ישראל אכלו "לחם" שנראה כאוכל של מלאכים, כדי שיבינו שעליהם להתקדש מהחומר ולהתעלות להיות כמלאכים.
[16] "צידה" הוא מה ששומרים לדרך. אבל ה' נתן להם רק כדי שביעתם, ולכן אי אפשר היה לשמור את המן מיום ליום.
[17] "קדים" הוא צד מזרח. אבל בדרך כלל "רוח קדים" משמעותו רוח חזקה או חמה, ולאו דווקא רוח מזרחית. כאן, שנאמר גם "תימן", אי אפשר לפרש ש"קדים" מציין את הכיוון. "תימן" בדרך כלל הוא צד דרום, וכיון שה' הביא את השליו מהים, יתכן שהביא אותם מהים התיכון לכיוון דרום. אבל אפשר לפרש ש"תימן" כאן מכוון לארץ אדום, שלידה היו בזמן קברות התאווה. ויתכן שבא לרמוז שהרוח המניעה אותם צריכה להיות רוח ה', וענין התאווה שייך לעשיו לא ליעקב.
[18] כמו שנאמר שם "עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא" (במדבר יא, כ).
[19] "לשחר" מלשון "שחר", שהוא מלשון "שחור", כלומר תחילת האור. "לשחר" פרושו לחפש במאמץ, גם באור מועט.
[20] וזה כנגד "דור לא הכין ליבו ולא נאמנה את א-ל רוחו".
[21] "כפרה" אינה מחיקה מלאה כמו סליחה, אלא כיסוי החטא, כמו בפסוק "וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר" (בראשית ו, יד).
[22] פרוש נוסף: החטא בא מצד שהם חומריים, ויצרם הרע שמחטיאם עכשיו הולך מהם "ולא ישוב" לעתיד לבוא.
[23] זה כנגד ה"בשר" של השליו וה"רוח" שהביאה אותו אליהם.
[24] היו צריכים ללמוד מזה, גם בלי לנסות את ה', שכמו שהוא יכול להפוך מים לבלתי ניתנים לשתייה, הוא יכול לתת מים מהסלע, וגם במדבר.
[25] יתכן שהצפרדע פגעה בהם בדרך כלשהי, אולי כדברי המדרש שנכנסה לתוך מעיהם, כמו שנאמר "ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים" (שמות ז, כט).
היו צריכים ללמוד מזה שכמו שה' יכול לשלוח חיות רעות, הוא יכול גם להגן מפניהם במדבר.
[26] היו צריכים ללמוד מזה שה' יכול לתת אוכל גם בלי להתייגע בו ובלי לאסוף יבול.
[27] "שקמים" הם עצים המשמשים לבנייה. "חנמל" אינו מופיע עוד בתנ"ך, ולפי עניינו נראה שהוא ברד כבד.
[28] היו צריכים ללמוד מזה שה' יכול לתת בשר כמו שהוא יכול לקחת אותו.
[29] היו צריכים ללמוד מזה שה' מכה את האדם כדי להשיבו בתשובה ולא כדי להמיתו, ורק כשאין ברירה ואינו שב, ה' ממית אותו.
[30] היו צריכים ללמוד מזה שהם בנו בכורו של ה', ושהוא יכול להצילם ממוות במלחמה על ארץ ישראל.
[31] לא נזכרו כאן מכות כינים, שחין, וחושך. אולי טעם הדבר הוא שמכות אלה הגיעו בלי התראה, בתור השלישית בכל שלישיה, והיו רק מופת ולא אות; או מפני שבשלשתם הנזק היה בגוף ולא מצד הסביבה או הנפש, ועל זה לא ניסו ישראל את ה', ורק ראו ש"שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה", ולכן אין סיבה להזכיר להם את המכות האלו.
[32] כנגד "וקדוש ישראל התוו".
[33] ואילו דור הפלגה הלכו לבקעה, וסדום היתה בעמק (בעוד שאברהם היה בהר), וכן מצרים היא עמק. ובגלל זה טעו הארמים ואמרו: "אֱלֹהֵי הָרִים אֱלֹהֵיהֶם עַל כֵּן חָזְקוּ מִמֶּנּוּ וְאוּלָם נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם… כֹּה אָמַר ה' יַעַן אֲשֶׁר אָמְרוּ אֲרָם אֱלֹהֵי הָרִים ה' וְלֹא אֱלֹהֵי עֲמָקִים הוּא וְנָתַתִּי אֶת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה בְּיָדֶךָ" (מלכים א' כ).
[34] פרוש נוסף: הוא שיכן את ישראל לבטח בבתיהם, כדי שלא יצטרכו לנדוד.
[35] כנגד מה שאמר קודם "בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב" – במקום שיגן עליהם ביום קרב, הפך את פניו להיות נגדם.
[36] חשוב לאסף לדבר על חורבן משכן שילה במיוחד, כי אם ימשיכו לא לשמור את המשמעות של כל זה, יחרב גם המקדש, כמו שהוא מתנבא כמה פעמים.
[37] סיפור המלחמה ההיא מופיע בשמואל א' פרק ד'.
פרוש נוסף: אלמנות המלחמה ההיא לא יבכו, כי רוב הנשים תהיינה אלמנות ולא יהיה למי לבכות; או משום שהצער הלאומי יהיה כל כך מקיף וכללי שלא יהיה מי שינחם. נראה שזו גם כוונת יחזקאל (כד): "בֶּן אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ… לֹא תִסְפְּדוּ וְלֹא תִבְכּוּ וּנְמַקֹּתֶם בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם וּנְהַמְתֶּם אִישׁ אֶל אָחִיו".
[38] יש כאן רמז לטחורים, שהם מכת "אחור".
[39] וכן נאמר בפסוק נב: "ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר".
[40] פרוש נוסף: בכך שהוא יודע לשאת את כפיו אל ה' בתפילה, יוכל לכוון אותם לדרך האמת.