המזמור מדבר על כך שמלכות בית דוד נוצחה, וזמן רב כל כך אין לנו מלכות, שזה כמעט סותר את הברית שכרת ה' לדוד; וכהקדמה לכל זה, הוא מפרט את הברית עם בית דוד. ומתאים לאמרו להתפלל על המשיח ושתשוב מלכות בית דוד.
א הבנה פנימית של המציאות מַשְׂכִּיל
לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי[1]: ב חסד ה' שעשה לנו בזמן שהיינו על אדמתנו הוא ענין עקרוני, לא רק מצד
ההנאה שלנו, ולכן נשיר לשבח את ה' עליו עד עולם הבא גם בימי הגלות חַסְדֵי ה'
עוֹלָם אָשִׁירָה ונודיע לכל הדורות את הבטחת
ה' לדוד שעליה אפשר לסמוך שתתקיים כשנגאל לְדֹר וָדֹר
אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי: ג כי בעוד אנחנו חשבנו שהעולם יבנה בחסד גמור לפי רצון ה' כִּי-אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה אתה הכנת בסיס למלכות על ידי הבטחה בשמים שעליה אפשר לסמוך כל הדורות
שָׁמַיִם תָּכִן
אֱמוּנָתְךָ בָהֶם: ד וההבטחה היא שאני ה' כרתתי ברית למלך שבחרתי כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי ונשבעתי את הברית הזו לדוד שהוא עבדי, והוא וזרעו יהיו מלכים לעולם נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי: ה שאמרתי לו שזרעך יהיה מוכנים להיות מלכים עד עולם הבא עַד-עוֹלָם אָכִין זַרְעֶךָ ובכל הדורות שיהיה הדבר אפשרי בהיסטוריה יהיה לך כסא מלוכה[2] וּבָנִיתִי לְדֹר-וָדוֹר כִּסְאֲךָ סֶלָה: ו וכשתבוא ההבטחה הזו יודו השמים עצמם שנושאים את ההבטחה על הפלא שתעשה
שבא מהגובה של השמים וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ ה' ומה שאפשר לסמוך על הבטחתך יודו כל התקבצות המלאכים יחד שכולם יהיו
אחראים לקיים את ההבטחה הזו אַף-אֱמוּנָתְךָ
בִּקְהַל קְדֹשִׁים: ז שהשמים יודו כי אין במלאכים מי שישוה בכוחו לה' לעשות פלאים אלא
יכולים לעשות רק כפי שליחותם בתחום שהופקדו עליו כִּי מִי
בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לה' ואין כח
בכוחות הטבע שהם ממונים עליהם שאפילו ידמה לה', שהם כל אחד יכול לפעול רק כפי טבעו
יִדְמֶה לה'
בִּבְנֵי אֵלִים: ח אבל ה' שולט בכל התקבצות המלאכים הרבים יחד ופועל להביא את הבטחתו
דרך כל הכוחות שבעולם אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד-קְדֹשִׁים רַבָּה וכל כוחות הטבע יראים ממנו ועושים את דברו גם אם הוא הפוך מתכונתם וְנוֹרָא עַל-כָּל-סְבִיבָיו: ט כי אתה ה' ששולט בכל צבאות העולם ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אין
כח כמוך, שאתה אוסף ואוצר[3] אצלך את כל הכוחות יחד מִי-כָמוֹךָ
חֲסִין יָהּ וכל הכוחות שסביבך מחויבים
לקיים את הבטחתך וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ: י וכמו שראינו שאתה שולט בהפכים שגם הרמת את הים ביציאת מצרים שיוכלו
ישראל לעבור אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם וגם להפך שכשגליו הגיעו למעלה השקטת אותם[4] לשוב על המצרים בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה
תְשַׁבְּחֵם: יא ובזה שברת את המצרים שנקראים רהב עד שמתו אַתָּה דִכִּאתָ
כֶחָלָל רָהַב ומה שפזרת את האויב שלך היה
בצורה שרואים שבאה ממך ושאי אפשר להלחם בך[5] בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ: יב וגם מצד כוחות הטבע אתה שולט בכוחות שבשמים לְךָ שָׁמַיִם וכשצריך פועל בעצמך בניסים גם ישירות בארץ אַף-לְךָ אָרֶץ וגם העולם המיושב וכל האנשים שיש להם בחירה חופשית וכביכול מעשיהם
אינם בשליטתך, אתה יסדת את הכללים שעל פיהם יפעלו תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם: יג אתה בראת את המרחב צָפוֹן וְיָמִין[6] אַתָּה בְרָאתָם
וגם גבהי ההרים גורמים שישבחו אותך
ויזכירו שמך אחר שבהם רואים את גודל הבריאה שבראת[7] תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ: יד ודרך הטבע והנס אתה פועל ישירות בעולם לְךָ זְרוֹעַ ומשנה על
ידי זה כל מה שתרצה עִם-גְּבוּרָה והטבע שהוא נמשל לידך השמאלית לא משתנה ופועל בכיוון שרצית תמיד תָּעֹז יָדְךָ וכשצריך שתתרומם בעיני הבריות אתה פועל בדרך הנס הגלוי שנקרא ימין תָּרוּם
יְמִינֶךָ: טו (ובכל הכוחות האלו אתה פועל בעולם לפי מטרותיך) שהבסיס של מלכותך
בעולם הוא עשית האמת והנכון ושיחד עם זה יבוא לפי המשפט המגיע לכל אחד צֶדֶק
וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ ובכל מקום
שפניך והשגחתך מופנות אליו מתגלה חסד שאתה עושה שלא לפי זכות הנבראים ויחד עם זה
הוא מגיע להיות אמת לבסוף חֶסֶד וֶאֱמֶת
יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ: טז ולכן מיוצבים בעולם יהיו עם ישראל שיודעים לקבל עליהם את משפטך בקול
שופר אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה והולכים בעולם באור תורתך[8] שהיא האמת ה' בְּאוֹר-פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן: יז ולכן תמיד ישמחו על כל גילוי שלך שהם רואים את החסד שתתן להם בכל דבר
בעולם בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל-הַיּוֹם וכשיגיע זמן התרוממותם בעולם יקבלו את הצדק המגיע להם במשפט וּבְצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ: יח כי העוז של ישראל שאי אפשר לשנות אותם, הפאר והפרוט שלו נמצא בך כיון
שתפקידם לעבוד אותך כִּי-תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה וכשתתרצה בנו גם תרים אותנו למעלה עליונה על שאר העמים וּבִרְצֹנְךָ (תרים) תָּרוּם קַרְנֵנוּ: יט כי מה שאנחנו מוגנים בעולם זה כדי שנופיע את שם ה' כִּי לה'
מָגִנֵּנוּ וגם המלך שלנו מגלה את קדושת
ישראל ששייכים לה' ואינו כמלכי האומות וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מַלְכֵּנוּ[9]: כ וכשהגיע בעבר השלב שבו רצית בנו והרמת קרננו אז אמרת בנבואה לנביאיך
שמואל ונתן אָז דִּבַּרְתָּ-בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ ששמתי את מה שאני עוזר לישראל על שכם מי שזה מתאים לו שהוא גיבור גם
בפני עצמו וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל-גִּבּוֹר והרמתי מי שבחרתי מתוך העם הֲרִימוֹתִי
בָחוּר מֵעָם: כא ומצאתי בעם מי שעובד אותי באמת שהוא דוד מָצָאתִי דָּוִד
עַבְדִּי ולכן ימשח למלך בשמן הקודש
ולא כמלכי האומות שמלכותם חול בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו: כב ויהיה לו עזר טבעי שאבסס אותו על ידו אֲשֶׁר יָדִי תִּכּוֹן עִמּוֹ ופעולה ישירה ממני תאפשר לו למצות את כל כוחו אַף-זְרוֹעִי תְאַמְּצֶנּוּ: כג ולכן לא יוכל האויב לעשות שואה אפילו נקודתית בארצו לֹא-יַשִּׁא אוֹיֵב בּוֹ ומי שפועל על פי הרווח האישי שלו ולא בשליחות ה' לא יוכל אפילו לצער
אותו[10] וּבֶן-עַוְלָה לֹא יְעַנֶּנּוּ: כד והמצרים לו בפועל ישברו מפניו וְכַתּוֹתִי מִפָּנָיו צָרָיו והשונאים שלו אף שאינם פועלים נגדו יהיו קרובים לנפילה וּמְשַׂנְאָיו אֶגּוֹף: כה ומה שמאפשר לו את התגברותו זה ההבטחה שלי שיהיה מלך והחסד שאני נותן
לו כח למעלה מזכויותיו וֶאֶמוּנָתִי וְחַסְדִּי עִמּוֹ וכל מה שהוא מתרומם בעולם זה במה ששמי נקרא עליו ואני מתרומם בעולם
על ידי זה וּבִשְׁמִי תָּרוּם קַרְנוֹ: כו ולכן ידו החלשה יכולה לשלוט בים שקרוב אליו למשל בפלישתים[11] וְשַׂמְתִּי
בַיָּם יָדוֹ וימינו החזקה תשלוט בנהרות
הנילוס והפרת ובעמים שלידם וּבַנְּהָרוֹת
יְמִינוֹ: כז והוא לא יתכחש שאני מקור כוחו אלא יקרא לי אבי מצד שיצרת אותי
בתכונתי ומצד החסד שאתה נותן לי הוּא יִקְרָאֵנִי אָבִי אָתָּה ואתה המשגיח עלי ובך החוזק שמושיע אותי אֵלִי וְצוּר יְשׁוּעָתִי: כח וגם אני לא אתיחס אליו כבן סתם אלא כבכור עם עדיפות אַף-אָנִי
בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ ויהיה מעל כל מלכי הארץ[12] עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי-אָרֶץ: כט וחסד המלכות אשמור לו גם לבניו עד עולם הבא לְעוֹלָם
(אשמור)-אֶשְׁמָר-לוֹ חַסְדִּי ועל זה
כרתתי לו ברית שאפשר להסמך עליה וּבְרִיתִי
נֶאֱמֶנֶת לוֹ: ל ולכן יהיה זרעו קיים עד עולם כדי שיהיו מלכים וְשַׂמְתִּי
לָעַד זַרְעוֹ וכסא מלכותו כל ימי השמים
כיון שההבטחה שמורה לו שם וְכִסְאוֹ
כִּימֵי שָׁמָיִם[13]: לא אמנם יש לבניו בחירה חופשית, ומה יהיה אם יעזבו את התורה לגמרי אִם-יַעַזְבוּ
בָנָיו תּוֹרָתִי או לא יעזבו רק לא ישפטו את
העם לפי משפטי התורה שזה תפקיד המלך וּבְמִשְׁפָּטַי
לֹא יֵלֵכוּן: לב או גם זה לא, אבל לא יקפידו על המצות שאין להם טעם ידוע אִם-חֻקֹּתַי
יְחַלֵּלוּ או גם זה לא, אבל לא ידאגו
לשמור על העם שיקיים את המצוות[14] וּמִצְוֹתַי לֹא יִשְׁמֹרוּ: לג אז על המרידה החיצונית אביא עליו מקל חיצוני שיכה אותו וּפָקַדְתִּי
בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם ועל עיוות המחשבה הפנימי אביא
מחלות פנימיות להשיבו בתשובה[15] וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם: לד ואת החסד שכרתתי איתו ברית לא אפר אף שהפר ברית תורתי וְחַסְדִּי
לֹא-אָפִיר מֵעִמּוֹ ומה שאמרתי ניתן לסמוך עליו
ולא יהיה שקר אף שעל המלך לא ניתן היה לסמוך במשפטי וְלֹא-אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי: לה והברית שכרתתי איתו איני מחלל לרוקן אותה מתוכנה אף שהוא חילל את
חוקותי לֹא-אֲחַלֵּל בְּרִיתִי ומה שיצא מפי ה' לא ישתנה לעולם אף שהמלך לא שמר את מצוותי שהם מוצא
פי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה: לו ויש רק שבועה אחת ללא תנאים אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי שהיא שלא אשקר בהבטחתי לדוד[16] אִם-לְדָוִד אֲכַזֵּב: לז אלא זרעו יהיה קיים עד עולם הבא זַרְעוֹ לְעוֹלָם
יִהְיֶה ובזמן הצלחת ישראל יהיה כסא
המלוכה שלו לעיני ה' וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי[17]: לח וגם בזמן הגלות יהיה לו שלטון לפעמים[18] כירח המתמלא וחסר[19] כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם וגם כשאין לזה שום ביטוי מעשי ה' עד נאמן בשמים שכך יהיה גם בעתיד וְעֵד בַּשַּׁחַק נֶאֱמָן סֶלָה: לט ועכשיו כשנוצח ונפלה הממלכה נראה כאילו קרוב להפרת הברית שעזבת את
קיום הברית לזמן רב והרחקת את המלכות ממך וְאַתָּה זָנַחְתָּ וַתִּמְאָס ושמת את המלך מבית דוד בצד השני ממך כאויב הִתְעַבַּרְתָּ עִם-מְשִׁיחֶךָ: מ ושמת מארה בברית איתו נֵאַרְתָּה
בְּרִית עַבְדֶּךָ עד שקדושת שמן קדשך שמשחת
אותו חיללת כאילו זה סתם משיחה חִלַּלְתָּ
לָאָרֶץ נִזְרוֹ[20]: מא וזה על ידי שפרצת את ההגנות של ארצו פָּרַצְתָּ כָל-גְּדֵרֹתָיו וגם בתוכה מבצריו נפלו תחת שלטון האויב שַׂמְתָּ מִבְצָרָיו מְחִתָּה: מב ועוד שבזזו אותו כל העמים העוברים דרכו שַׁסֻּהוּ
כָּל-עֹבְרֵי דָרֶךְ[21] והעמים השכנים אליו חרפו אותו
על שממת ארצו הָיָה חֶרְפָּה לִשְׁכֵנָיו: מג ועוד שעזרת לצריו להתגבר עליו בכחם הֲרִימוֹתָ
יְמִין צָרָיו ועל ידי זה כל הרוצים ברעתו
שמחו שנתת להם כל רצונם הִשְׂמַחְתָּ כָּל-אוֹיְבָיו[22]: מד ואת חרבו המגינה עליו השבת לאחור שלא יצליח[23] אַף-תָּשִׁיב
צוּר חַרְבּוֹ ולא סייעת לו להצליח לעמוד
במלחמה וְלֹא הֲקֵימֹתוֹ בַּמִּלְחָמָה: מה ואת זריחת שמשו[24] הפסקת הִשְׁבַּתָּ מִטְּהָרוֹ וכסאו שהיה כשמש נגרר לארץ שאין לו מלוכה יותר וְכִסְאוֹ לָאָרֶץ מִגַּרְתָּה[25]: מו וימי נעוריו שבהם מלך בפועל היו קצרים לעומת ימי הגלות הארוכים הִקְצַרְתָּ
יְמֵי עֲלוּמָיו ומה שיש לו באופן תמידי זה רק
את הבושה על חסרון המלוכה הֶעֱטִיתָ עָלָיו בּוּשָׁה סֶלָה: מז ומה עוד צריך לקרות כדי שלא תסתיר עצמך מאיתנו זמן כל כך ארוך עַד-מָה ה' תִּסָּתֵר לָנֶצַח וכעסך עלינו בוער ומכלה אותנו כאש תִּבְעַר כְּמוֹ-אֵשׁ חֲמָתֶךָ: מח ואנחנו זוכרים מה מטרת העולם הזמני ואם ישראל לא יכולים להוביל אותה זְכָר-אֲנִי
מֶה-חָלֶד אז יוצא שכל בני האדם נבראו
לשווא שאינם חוזרים אליך עַל-מַה-שָּׁוְא בָּרָאתָ כָל-בְּנֵי-אָדָם: מט וכמו שאין אדם שחי ולא מגיע למות כך נראה שעם ישראל בגלות הולך ונגמר
וצריך להצילו קודם שימות מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה-מָּוֶת שהוא בארצות העמים ואיך יציל את נפשו באופן תמידי מלהיות כמותם[26] יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד-שְׁאוֹל סֶלָה: נ ואיפה אם כן החסדים שעשית בעבר לדוד אַיֵּה חֲסָדֶיךָ
הָרִאשֹׁנִים אֲדֹנָי[27] ואיפה מה שנשבעת לדוד ועליך
הרי אפשר לסמוך נִשְׁבַּעְתָּ לְדָוִד בֶּאֱמוּנָתֶךָ: נא ואם מצד שלא הצטערנו מספיק בגלות תזכור את מה שמחרפים אותנו על מה
שאנחנו עובדים אותך זְכֹר אֲדֹנָי חֶרְפַּת עֲבָדֶיךָ ואנחנו נושאים אצלנו את החרפה הזו שבאה מעמים רבים ואיננו משיבים להם
אותה[28] שְׂאֵתִי בְחֵיקִי כָּל-רַבִּים עַמִּים: נב שאלו שמחרפים אותנו הם באמת אויבים שלך ומחללים שמך אֲשֶׁר חֵרְפוּ
אוֹיְבֶיךָ ה' ומחרפים עוד יותר על מה שפעמי
המשיח מתעכבים ולא בא אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ: נג ולמרות כל זה אנחנו מברכים אותך כל הזמן עד העולם הבא בָּרוּךְ ה'
לְעוֹלָם ואנחנו סומכים על מה שתביא
לנו את המשיח כמו שהבטחת אָמֵן וסומכים
גם על מה שנברך אותך תמיד גם קודם שהוא בא[29] וְאָמֵן:
[1] עיין בהערה במזמור הקודם, מי היה איתן.
[2] פרוש נוסף: אסובב סיבות בכל הדורות שכסא הממלכה יהיה בידך.
[3] שורש 'חסן' פירושו מה שנאסף ונשמר כמו בפסוק: "וְנָתַתִּי אֶת כָּל חֹסֶן הָעִיר הַזֹּאת וְאֶת כָּל יְגִיעָהּ וְאֶת כָּל יְקָרָהּ וְאֵת כָּל אוֹצְרוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְזָזוּם וּלְקָחוּם וֶהֱבִיאוּם בָּבֶלָה" (ירמיהו כ, ה). ואם האוצרות האלו נותנים לו כוח, זה גם ביטוי לכוח ועמידות, כמו בפסוק "אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים" (עמוס ב, ט).
[4] כבר אמרנו על הפסוק "משביח שאון ימים שאון לאומים" (לעיל סה, ח) שהמילה "שבח" במובן של תהילה וטוב מגיעה מארמית, ואילו בעברית פרושה השקטה. מן הסתם גם רומז כאן שיש בזה שבח של ה'.
[5] פרוש נוסף: הוספת בזרועך לפזר אותם החוצה מהים כדי שיקחו ישראל את הביזה, ויראו את אויביהם מתים.
[6] "ימין" בכמה מקומות בתנ"ך פירושו דרום. לכאורה זה מצד המבט של בית המקדש, שמסתכל ממערב למזרח, ולכן דרום נהיה ימין.
[7] פרוש נוסף: "לך שמים אף לך ארץ" בהנהגת הטבע, וכנגד מה שבהנהגת הנס נתן כדוגמה את הים שה' מושל בגליו, כך גם כאן "תבל ומלואה אתה יסדתם" על הים, וכן נאמר "כי הוא על ימים יסדה". וכשם שבים שרנו לך, כך גם כאן, תבור וחרמון מרננים בשמך באופן תמידי.
[8] כמו שאנחנו אומרים בתפילה: "כי באור פניך נתת לנו… תורת חיים".
[9] מקביל למה שאמר במזמור פד: "מָגִנֵּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים וְהַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ".
[10] אבל כמו שנראה בהמשך, מי שפועל בשליחות ה' יוכל לצער אותו כשיהיה צורך.
[11] נתן דוגמה של ים, כי כוח ה', שהדגמנו על ידי הים, עובר דרך דוד, ולכן גם כוחו מתבטא בים.
[12] זה התקיים במלואו בימי שלמה.
[13] זה כנגד מה שאמר בתחילת המזמור "עד עולם אכין זרעך ובניתי לדור ודור כסאך סלה".
[14] כמו שהיה אצל רוב מלכי יהודה, שלא הסירו את הבמות אף שלא חטאו בעצמם.
[15] כמו שה' אמר לנתן לומר לדוד: "אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם" (שמואל ב' ז, יד).
[16] זה לשון השבועה, שהרי בהרבה מקומות בתנ"ך, שבועות מתחילות במילה 'אם'.
[17] זה כנגד מה שאמר "ושמתי לעד זרעו וכסאו כימי שמים". לא יהיה רק כימי שמים, אלא גם מאיר כשמש.
[18] כמו ריש גלותא שהיה מבית דוד, וזרובבל שעלה לייסד את הבית השני, והיה מבית דוד.
[19] פרוש נוסף: כסאו כמו זרעו קיים תמיד אצל ה', כמו שהשמש מאירה תמיד, אבל בעולם יש שהוא מתגלה יותר ויש פחות, כמו הירח המקבל את האור מהשמש, לפעמים יותר ולפעמים פחות.
[20] "נארת ברית עבדך" כנגד "ובריתי נאמנת לו", "חללת לארץ נזרו" כנגד "בשמן קדשי משחתיו".
[21] כמו שאמר אסף במזמור פ: "למה פרצת גדריה וארוה כל עוברי דרך".
[22] "הרמות ימין צריו" כנגד "אשר ידי תכון עמו", או כנגד "ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו". "השמחת כל אויביו" כנגד "לא ישיא אויב בו" וכו'.
[23] רומז שכל זה קרה לו כיוון ששם את מבטחו בחרבו ולא בה'. וזה כנגד "א-לי וצור ישועתי".
[24] פרשתי 'טהר' לפי פרושה בארמית, שהוא צהריים, כנגד מה שאמר "וכסאו כשמש נגדי".
פרוש נוסף: השבתת את בית המקדש, שהיה המקום הטהור שהוא בנה.
[25] כנגד "וכסאו כשמש נגדי". אולי זה גם רמז לסיבה להפסקת המלוכה, שלא התייחס לכסאו כדבר שמימי אלא ככסא ארצי, ולכן היה צריך למגר אותו.
[26] פרוש נוסף: אפשר להפסיק את הגלות, כי כבר השיגה את מטרתה, שנזכור מה ייעוד העולם הזמני ושלא לשוא בראת את כל בני האדם, ונזכור שכל בני האדם מתים לבסוף, ולכן תפקידם בעולם הוא להציל את נפשם מהגהנום.
[27] הזכיר שם אדנות, כיון שזה כעין חוצפה לשאול שאלה כזאת, שאומרת שה' כביכול אינו עושה לנו חסדים. לכן הוא מדגיש שה' הוא האדון שלנו.
[28] פרוש נוסף: שהם מחרפים אותנו למרות שאנחנו נושאים אותם בחיקנו, "כאשר ישא האומן את היונק", שהרי כל השפע שלהם עובר דרכנו, כמו שנאמר "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" (בראשית כח, יד), וכן נאמר "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל" (דברים לב, ח).
[29] במעבר בין כל ספר לספר בתהילים נאמר ברוך ה', לעולם, אמן. וכל פעם בשילוב קצת שונה. כי כונת כל ספר תהילים לומר שמה שראוי לסמוך עליו בעולם הזה, זה לקרוא על כל המציאות את שם ה', ולדעת שהמטרה מכוונת לעולם הבא. וזה נכון תמיד ובכל מקרה שנפגוש.