המזמור אומר שמעשי ה' בעולם כולם ישרים, אלא שצריך מבט עמוק להבינם; וסוף הרשעים להישמד גם בעולם הזה, והצדיקים יזכו לטובה גם בעולם הזה. ומתאים לאמרו כשרואים רשעים מצליחים בעולם, וכדי לא להיות כמותם, ולהתחזק בעבודת ה'.
א מִזְמוֹר שִׁיר בהסתכלות רוחנית על העולם הזה לפי המטרה ולא דרך החומריות של ששת ימי
המעשה לְיוֹם הַשַּׁבָּת: ב טוב לאדם בחייו שתמיד יודה לה' טוֹב לְהֹדוֹת לה' וידע לפרט
בעולם את שם ה' שרואה בו, כשידע שהוא עליון ואינו פועל בהגיון החומרי[1] וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן: ג בין אם להגיד בפרוש בזמן ההצלחה שהיא באה ממך ובחסד לְהַגִּיד
בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ ובין אם להאמין ולבטוח בה'
בזמן הצרה וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת[2]: ד ובבטחון בה' יש גם שמחה אנושית פשוטה, שנפרט את שם ה' בכל מיני
הניגון שאפשר עֲלֵי-עָשׂוֹר וַעֲלֵי-נָבֶל ונלווה את ההבנה שלנו במעשיו בכינור עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר: ה כי התוצאה הסופית של מעשיך בעולם משמחת את הצדיקים כִּי
שִׂמַּחְתַּנִי ה' בְּפָעֳלֶךָ ולכן גם
אשבח אותך על כל המעשים שאתה עושה ומובילים לשם גם אם הם עצמם לא משמחים[3] בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן: ו כי מעשיך בעולם גדולים מאוד וכדי להבינם צריך להסתכל בהם מראש ועד
סוף מַה-גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' וכוונותיך יורדות גם למקומות מאוד עמוקים לפעול דרכם[4] מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ: ז ולכן מי שאינו מספיק חכם לא ידע בכלל לחפש בזה את מעשי ה' אִישׁ-בַּעַר לֹא יֵדָע ומי
שתאוותיו מטות את מחשבתו לא יוכל להבין את מעשי ה' כיון שיצרו מטה אותו להבין את
ההבנה הפשוטה יותר. וצריך לזה גם חכמה וגם נקיות הרצון וּכְסִיל לֹא-יָבִין אֶת-זֹאת: ח שמה שהרשעים מתרבים במהירות הוא כמו ירק רב הצומח אחר הגשם שהוא קצר
מועד בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב ויחד איתם צומחים גם עושי הרע בפועל וַיָּצִיצוּ כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן[5] זה לא כדי שהם ישלטו אלא
שבהמשך ישמדו ולא ילכו בדרכם גם בדורות הבאים[6] לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי-עַד: ט כי דרך פעולתך מרוממת מכל עניני ההצלחה החומרית וְאַתָּה מָרוֹם ומכוונת לעולם הבא לְעֹלָם ה': י שאז יבוא זמן שיתגלה שהרשעים הם אויביך ולכן יאבדו מהעולם כִּי הִנֵּה
אֹיְבֶיךָ ה' וכבר עכשיו מה שהם אויביך
גורם שאובדים מהעולם על ידי עצמם[7] כִּי-הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ כי מחפשים טובת עצמם ומגיע זמן שסותרת את טובת רשע אחר ועושי הרע
מתפרדים ופוגעים אחד בשני[8] יִתְפָּרְדוּ כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן: יא ואז תרומם אותי עליהם בגובה עליון[9] וַתָּרֶם
כִּרְאֵים קַרְנִי וגם זקנותי כשכוחי נשחק תהיה
טריה וחיה כיון שאני עוסק בנושאי הקודש בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן[10]: יב ואראה בנפילתם של אלו שהסתכלו עלי לראות מתי אפול וַתַּבֵּט עֵינִי
בְּשׁוּרָי ואלו שקמים ממש להלחם בי
ולהרע לי אשמע על נפילתם בעודם רחוקים ממני בַּקָּמִים עָלַי
מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי: יג והצדיק לא פורח כעשב רב כמו הרשעים אלא בגזע אחד כתמר וממנו יוצאים
הענפים לצדדים של חצרות ה'[11] צַדִּיק
כַּתָּמָר יִפְרָח ויגיע לגובה רב מהארציות כי
קשור לבית המקדש הבנוי מארזים כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן[12] יִשְׂגֶּה: יד שהיסוד שלו יונק מבית המקדש שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' ומשם יכול לפעול גם בצדדי החומר החיצוניים כי מבחינתו כולם סביב
הקודש בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ: טו וגם בזקנותם יתנו פרי כיון שעיסוקם בחכמה רק משתבח עם הגיל[13] עוֹד יְנוּבוּן
בְּשֵׂיבָה ויהיו מלאי טוב וחיים גם
בזקנותם שלא כרשעים שמתייבשים כשחומריותם נחלשת[14] דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ[15]: טז וכל המזמור הזה מודיע שמעשה ה' הוא דרך ישרה ונכונה לְהַגִּיד כִּי-יָשָׁר ה' והוא המגן עלינו צוּרִי ואינו עושה שום דבר שלא על פי הצדק וְלֹא-(עלתה) עַוְלָתָה בּוֹ[16]:
[1] כמו שאמר במזמור הקודם "יושב בסתר עליון", "עליון שמת מעונך".
[2] כנגד מה שאמר במזמור צ: "שבענו בבוקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו".
[3] פרוש נוסף: אשבח אותך באמצעות מעשי ידיך, כמו שאנחנו לוקחים פרי ומשבחים באמצעותו את "בורא פרי העץ", או רואים הרים גבוהים ומשבחים את "עושה מעשה בראשית" שאנחנו רואים בהם.
[4] פרוש נוסף: כוונותיך מוסתרות מאוד, כך שצריך להעמיק הרבה כדי להבינם.
[5] כנגד מה שאמר "בבוקר כחציר יחלוף, בבוקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש".
[6] פרוש נוסף: מה שהם מצליחים, הוא משום שה' נותן להם את שכרם בעולם הזה כדי שיושמדו לגמרי לעולם הבא, כמו שנאמר: "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ" (דברים ז, י).
פרוש נוסף: "רשעים" הם החוטאים בין אדם למקום, וכיון שיש רשעים, צצים ביניהם ממילא גם "פועלי און" בין אדם לחבירו, וזה יגרום שישמידו זה את זה, כמו שאומר בהמשך המזמור: "כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און".
[7] פרוש נוסף: הנה אלו שהתגלה כבר שהם אויביך בעבר, כמו מצרים, אבדו כבר, וכך גם אויביך עכשיו יאבדו בעתיד.
[8] ועל זה נאמר "לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד" (משלי יח, א). ועל הפסוק "לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר" (ישעיהו ח, יב), אמרו חז"ל "קשר רשעים אינו מן המנין" (סנהדרין כו ע"א).
[9] כי קרני ראם גבוהות מסתם קרניים, ולכן אמר בלעם: "אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ" (במדבר כד, ח), ובברכת יוסף: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ" (בראשית לג, יז).
[10] כמו שאומר בסוף המזמור: "עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו".
[11] כלומר, שיש לו מרכז אחד של עבודת ה', שכל החשבון מתחיל ממנו, ורק משם מתפרטים מעשים שונים לפי הצורך, בניגוד לרשעים שכל אחד מחפש את טובת עצמו והיא שונה מטובת חברו, ולכל אחד מקור נפרד כמו עשב.
[12] ארז הוא עץ שיכול להגיע לגובה רב, וכך גם הצדיק, מצד עיסוקו בדברים גבוהים. והארז יגיע למלוא גבהו דווקא כשהוא שתול בלבנון, שהוא המקום המתאים לגידולו, וכן הצדיק יגיע למלוא גבהו דווקא כשהוא שתול בבית ה'. וכמשל הזה אמר בלעם "כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם" (במדבר כד, ו).
פרוש נוסף: הצלחת הרשעים גורמת לרבים להיות כמותם, כמו עשב, כי זה הצלחה מהירה ומפתה, אלא שזה גורם שיוצאים גם עושי רע מכל סוג, שפוגעים בחברה ומנצלים אותה להצלחתם. אבל כשהצדיק פורח, אינו גורם לאחרים להיות כמותו, כי זה עבודה רבה, אבל הוא מגיע לגבהים גדולים כמו ארז, ואינו קצר מועד, אלא יהיה משמעותי לדורות.
פרוש נוסף: כתמר מצד הפירות, שבניו יהיו כמותו, וכארז מצד המשמעות הנצחית לעולם הבא. ושניהם גבוהים.
[13] לכן אמר "שיבה" ולא "זקנה", כי בא לדבר על רוב ימים ולא על היחלשות הכוח. וכן נאמר "תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה" (משלי כ, כט).
[14] אפשר להסביר את זה גם בצורה חומרית פשוטה, כיון שהרשעים עוסקים בחומריות, ולכן הזקנה רעה להם, כי החומריות נחלשת; ואילו הצדיקים עוסקים ברוחניות, שרק משתבחת עם השנים, שכן הם מחכימים יותר, וכן ככל שהם מזקינים, היצר הרע נחלש. ובנוסף, הרשעים דואגים לעצמם בלבד, ולכן כשמגיעים ימי הזקנה, אין מי שידאג להם, ואילו הצדיקים גם נצרכים לרבים דוקא בעת זקנותם ולכן יש להם כל צורכם, וגם דאגו לילדיהם, וילדיהם דואגים להם.
[15] וזה כנגד "בבוקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש" שפרשנו על הזקנה.
פרוש נוסף: הרשעים ישמדו בעולם הזה ועדי עד לעולם הבא, והצדיקים ינובון בשיבה בעולם הזה ודשנים ורעננים יהיו לעולם הבא שכח חיותם ישאר נצחי ולא יתייבשו כעשב.
[16] וכמו שאמר בהאזינו: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא".