המזמור מדבר על הצורך להודות לה' כשהוא מציל אדם מרעה, ומביא כדוגמה את הולכי המדבר, האסירים, החולים ויורדי הים; הם משמשים גם משל על מה שיודו לה' כשיציל את ישראל מהגלות^[1]. ומתאים לאמרו על כל צרה שניצל ממנה, ובמיוחד אם הוא אחד מהארבעה, וכן על גאולת עם ישראל.

א תנו הודאה מפורשת לה' גם על הישועה וגם על הצרה הֹדוּ לה' כי כל מעשיו טוב והוא הטוב המוחלט כִּי-טוֹב וחסדו מכוון לזכותנו לעולם הבא ולכן צריך לפעמים בעולם הזה ליסר אותנו ורק אז להצילנו[2] כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: ב ואת זה יאמרו בעתיד עם ישראל בדור שיגאל על ידי ה' יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי ה' כיון שהציל אותם שלא להיות משועבדים למי שמצר להם אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד-צָר: ג וגם מכל הארצות שנפוצו שם חזר וקיבץ אותם לארץ ישראל וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם שהתפזרו במזרח ובמערב ובצפון ובאיי הים (אבל בדרום ארץ ישראל אין מקום ישוב אלא ים סוף) מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם: ד וכן יברכו אותו כבר עכשיו אלו שלא מצאו את דרכם במדבר תָּעוּ בַמִּדְבָּר שאין בו דרכים מסודרות כיון שהוא שממה בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ ולא מצאו גם מקום אחר שיוכלו לקבל בו צורכם[3] עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ: ה וחסר להם אוכל ומים רְעֵבִים גַּם-צְמֵאִים עד שקרובים להתעלף או למות מהמחסור נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף: ו וכיון שקוראים אל ה' מתוך הצרה וַיִּצְעֲקוּ אֶל-ה' בַּצַּר לָהֶם מציל אותם מהעינוי והקושי שבמחסור[4] מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם: ז וגם יכוון אותם בדרך ללא בורות שמובילה אל מקום שיש בו כל צורכם[5] וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל-עִיר מוֹשָׁב: ח והם כבר היום מודים לה' על החסד שעשה איתם להצילם יוֹדוּ לה' חַסְדּוֹ ויפרסמו לבני אדם אחרים את הניסים שעשה איתם וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: ט על מה שמצא להם דרכים במדבר, לתת לנפש המשתוקקת להגיע למקום מושב, את רצונה כִּי-הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה ובזה השלים את חסרונה בכל הצריך לה[6] וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא-טוֹב: י ואחריהם האסירים שיושבים בחשכת הבור ובצל הפחד מהמות יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת שהם אסורים בעינוי ועל ידי ברזל המונע מהם ללכת[7] אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל: יא שבא להם כעונש מאת ה' על מה שלא קבלו עליהם לעשות את מצוותיו כִּי-הִמְרוּ אִמְרֵי-אֵל ואת מה שיעץ להם ה' לעשות בעולם הרחיקו ומאסו[8] וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ[9]: יב ולכן הכניע את גאות ליבם על ידי עמל הכלא שעובדים ללא תוצאה, ומראה להם שרק אמרי א-ל מביאים לדבר שיש בו תוצאה וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם ואף ששמו אותם בכלא על ענינים אחרים, כשכשלו בדבר שעליו הענישו אותם לא עזר להם להנצל, ונפלו כדי שיתיסרו שם, והראה להם שמי שמנאץ עצת עליון, ה' לא עוזר לו[10] כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר: יג ואז מתוך הצרה יצעקו על כרחם אל ה' וַיִּזְעֲקוּ אֶל-ה' בַּצַּר לָהֶם ויוציא אותם מהעינוי והקושי של הכלא גם אם הם עדיין בתוכו מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם: יד וגם יוציאם מהבור ומסכנת המות יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וישחרר אותם לגמרי[11] וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק: טו וגם הם יודו לה' על החסד שעשה איתם בזה יוֹדוּ לה' חַסְדּוֹ ויספרו את הניסים שעשה להם, לאנשים אחרים, לפרסם את הנס וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: טז כי שבר את הדלתות החזקות שמנעו מהם לצאת החוצה כִּי-שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וחתך את המנעולים שמנעו מהדלתות להפתח[12] וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ: יז ואחריהם החולים, שה' הביא עליהם את המחלה בהדרגה כדי שישובו מדרך הפשע שלהם, אף שהם יצרו לעצמם ספק וחושבים שאולי הם בסדר, המחלה מלמדת אותם את האמת אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם והעינוי מהמחלה מצד האמת בא מעיוות תהמחשבה שלהם, והוא מה שטבעי להם באמת, ולא צריך גזרה מיוחדת וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ: יח עד שמגיעים למצב שמעצמם אינם רוצים לאכול שמראה להם שעוונותיהם מרחיקים מהם את המצוות שהם חייהם כָּל-אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם ועל ידי זה יגיעו כמעט עד מות שאז גם הם יזעקו[13] וַיַּגִּיעוּ עַד-שַׁעֲרֵי מָוֶת: יט ואז יצעקו מקושי המחלה וַיִּזְעֲקוּ אֶל-ה' בַּצַּר לָהֶם ויציל אותם מהעינוי והקושי של המחלה, גם לפני הרפואה השלמה מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם: כ וישלח את ציוויו למלאך וירפאו מהמחלה[14] יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם ולא ימותו בשחת שכרו לעצמם[15] וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם: כא ויודו לה' על החסד שעשה איתם גם בעצם המחלה שהשיב אותם בתשובה יוֹדוּ לה' חַסְדּוֹ ויפרסמו את הניסים שעשה להם[16] וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: כב וכיון שאין כאן דבר חדש שיבואו אנשים לשמוע, יודו לה' דרך הקרבת תודה וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה ויספרו לכל מי שבא לסעודת הקרבן, את מעשי ה', לשבח אותו עליהם[17] וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה: כג ואחריהם המלחים השטים בים דרך קבע יוֹרְדֵי הַיָּם[18] בָּאֳנִיּוֹת שעבודתם תמיד בסכנה כיון שהם בתוך מים עמוקים[19] עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים: כד וחוץ מהסכנה המתמדת, גם רואים את מעשי הבריאה הגדולים, שאנשים רגילים לא רואים הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי ה' ואת הדברים המופלאים שאנשים לא יודעים על קיומם^[20] שיש בים[21] וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה: כה ועוד קורה שהם בצרה ממשית, כי ה' מצוה ומעמיד את הגלים על ידי רוח חזקה[22] וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה והם מתרוממים למעלה[23] וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו: כו ועל ידי זה עולים המלחים כביכול לשמים בשיא הגל, ויורדים כביכול לתהומות הים בחלקו הנמוך יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת ומפחד הרעה שיכולה לבוא עליהם לא מחזיקה נפשם מעמד[24] נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג: כז והם מסתובבים ונעים מצד לצד כהילוך השיכור יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר ולכן לא מצליחים להוציא לפועל גם את מה שיודעים לעשות[25] וְכָל-חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע: כח ולכן צועקים אל ה' מתוך הצרה וַיִּצְעֲקוּ אֶל-ה' בַּצַּר לָהֶם והוא מוציאם מהמצוקה של הטילטול וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם[26]: כט וכמו שהעמיד רוח סערה כך מקים אותה להיות שקטה[27] יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וכיון ששככה הרוח יורדים גם הגלים[28] וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם: ל והם שמחים על עצם שתיקת הגלים שמצילה אותם מסכנת טביעה וַיִּשְׂמְחוּ כִי-יִשְׁתֹּקוּ ועוד עוזר להם להגיע ליבשה במקום שרצו[29] וַיַּנְחֵם אֶל-מְחוֹז חֶפְצָם: לא ועל זה יודו לה' על החסד שעשה איתם יוֹדוּ לה' חַסְדּוֹ ויספרו את הניסים שעשה להם, לבני אדם וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: לב וכיון שהם יודעים את כל נפלאות ה' במצולה, ירוממו אותו, בפני אנשים שיקהלו לשמוע, יותר ממה שידעו קודם וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל-עָם ובפני הזקנים שידעו את גדולת ה', ישבחו אותו על המקרה הפרטי[30] וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ: לג (וכמו הצרות, וההצלה מהם, שיש היום לארבעת אלו, כך לעם ישראל בצרת הגלות) שכמו שעשה בעבר לסדום ועמורה ששם את ככר הירדן להיות מדבר יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר וים המלח הפך להיות לא ראוי לשתיה[31] וּמֹצָאֵי מַיִם לְצִמָּאוֹן: לד וארץ שכולה משקה הפכה למקום מלח אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מרוב שגדלה רעתם את פני ה' מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ (וכך עשה גם לישראל ש"כסדום היינו"[32] וכך יעשה לעתיד לבוא לגויים שהרעו לישראל^[33] שחיים בארצות הנהרות): לה ומול זה ישים את ארץ ישראל שהיתה כמדבר להיות כאגם יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם-מַיִם ומארץ שהיתה ללא אדם יצאו מהמקדש מים חיים להשקות את ים הערבה[34] וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם: לו ויושיב בה שוב את ישראל שרעבים לטובו וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים ויבנו מחדש את ירושלים לשבת בה וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב[35]: לז ותתן להם ארץ ישראל את פירותיה אחר שהיתה שממה לאויבינו ולא נתנה פירותיה גם אם זרעו וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה: לח ויתן להם שפע ויוכלו לרבות לעם גדול וַיְבָרֲכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד וגם הצאן, אף שלא ירבה בדרך ניסית, יגן עליו שלא ימעט[36] וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט: לט ואילו הגויים המשעבדים אותנו ימעטו ויכופפו ראשם וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ כיון שיהיו כלואים ברעה שתבוא להם, ובצער המתמיד על גדולתם של ישראל[37] מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן: מ ואף שעשו רצון ה' במה ששיעבדו את ישראל, וירצו לטעון שעשו מחובה, שופך עליהם ה' בוז על מעשיהם, כי לא כיוונו לשמו ועשו מנדבת ליבם שֹׁפֵךְ בּוּז עַל-נְדִיבִים ואף שפעל דרכם, התעה אותם על ידי זה בשממה, והסתבר שדרכם לא מובילה למקום כל שהוא וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא-דָרֶךְ: מא ולעומתם יעלה את ישראל לכבוד גדול דוקא כין שהיו מעונים וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי וירבה שבטי ישראל כצאן אדם[38] וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת: מב ואז יראו הישרים שבישראל וישמחו, כי העולם יתנהג גם הוא לפי הישרות יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ וכל העושים לפי תועלתם האישית יסתתר פיהם כי לא יוכלו לומר עוד דבר והאידיאולוגיה המעוותת שלהם תפול וְכָל-עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ: מג אמנם מי שהוא חכם ישמור את הידע הזה כבר עכשיו, כשרואה את ארבעת אלו שצריכים להודות, גם לזמנים שלא רואה בהם נס מִי-חָכָם וְיִשְׁמָר-אֵלֶּה ויוכל להסתכל היטב ולהבין את עומק הדבר, שכך הם חסדי ה' כבר היום ובכל דבר[39] וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה':

---

[1] קשה לומר שמדבר רק על הגלות כיון שקשה להסביר לפי זה חלק מהמשפטים במהלך המזמור. לעומת זאת אי אפשר לומר שבא לדבר על ארבעה שצריכים להודות ולא על הגלות כיון שאז אין הסבר לפסוקים הראשונים והאחרונים. את הנמשל כתבתי בהערות.

[2] וזה נכון גם בארבעה שצריכים להודות. ולכן ההודאה באה על הצלה מצרה ולא מי שהוא בריא בלי להיות חולה, או חופשי בלי להאסר, כי חלק מהענין זה להודות במובלע גם על הצרה שמצילה מדרך פשעם ועונותיהם.

[3] ובנמשל זו הגאולה הראשונה שהלכו במדבר שאין בו דרך ידועה ואין בו ערים לקבל מהם צורכם. ובא להראות שיש גלות גם בלי חטא

[4] ובנמשל סיפק להם כל צורכם במדבר.

השתדלתי לפרש בכל אחד מהארבעה "ממצוקותיהם יצילם" כדבר בפני עצמו חוץ מהישועה שמפורטת אחר כך, אבל אין חובה לומר כך ואפשר ש"ממצוקותיהם יצילם" הוא כותרת למה שבא אחריו.

[5] ובנמשל הובילם והדריכם במדבר, בדרך לא יכשלו בה, אל ארץ ישראל.

[6] ומצד הנמשל במדבר גם נתן להם תשוקותיהם כמו בשליו וגם לרעבונם נתן להם מן שהוא טוב.

[7] ובנמשל זו הגלות האחרונה שבאה בעקבות החטא, שהעם יושבים בה בחושך כי לא רואים את ה' ובצל המות מרדיפות הגויים. או שהעם עלול למות שם ולהעלם. ואסורים שם שאינם יכולים לשוב לארצם, והם בעניות ועינוי וסגורים כמו על ידי ברזל.

[8] פרוש נוסף: רוב הדברים עליהם כולאים בני אדם אסורים גם על פי התורה למשל גניבה או רצח ולכן עצם מה שנכלאו זה כי המרו אמרי א-ל.

[9] מה שתולה את האסירים והחולים בחטאם, ואינו תולה את הולכי המדבר ויורדי הים בחטאם, נראה מצד שאדם שהולך במדבר או בים הכניס את עצמו לסכנה, ולא צריך חטא כדי להסביר למה הגיע למצב הזה, אבל אסירים וחולים לא בחרו במצב הזה מרצונם, ואם כן צריך הסבר למה הביא אותו ה' עליהם. ומסיבה זו גם נאמר באסירים וחולים "ויזעקו" כיון שאינם פונים אל ה' מרצונם אלא מרוב הקושי נוצרת אצלם צעקה, אבל ביורדי הים והולכי מדבריות נאמר "ויצעקו" כי בוחרים לקרוא אל ה' וסומכים שיענה להם כי אין בהם חטא.

[10] ובנמשל על הגלות – כיון שעם ישראל לא קיבל עליו את מצות ה', ומאס בעצת ה' לשוב בתשובה כדי שישארו על אדמתם, לכן כדי להכניע את ליבם גרם להם עמל שלא יהיה להם בו תועלת, וכשלו בפני אויביהם ולא עזר להם.

[11] ובנמשל יציל ה' את ישראל בגלות עצמה מהמציקים להם, ויוציאם מהחושך במה שיראו אותו גם בגלות כשמושיע אותם, ולא יפחדו עוד מהמות, ויהיו חופשיים מעול האומות.

[12] רוב האסירים יוצאים לחופשי בלי לשבור דלת או בריח, אבל נראה שיש שני סוגי שיחרור, או שעצם הדלתות אינן עוד, למשל אם התחלף השלטון וכבר לא כולא אנשים כאלו, או שפותחים בפני האדם את הדלתות ולא נועלים אותו יותר, למשל אם משחררים אותו.

ובנמשל לא העמים ישחררו אותנו אלא ה' ישבור את דלתות הגלות, ויעלנו לארץ בגאולה שלמה. או בגאולה חלקית כמו בבית שני, ישארו דלתות העמים שלמות אבל המנעולים יפתחו ויתירו לנו לעלות.

עוד אפשר לומר שדלתות הנחושת הם העמים השולטים בעולם שמונעים מאיתנו לעלות, אבל העמים האלו מתחלפים מדי פעם, אמנם יש בריחי ברזל שמחברים אומה לאומה כך שגם במעבר ביניהם לא יתירו לנו לעלות. ולכן בשביל לפתוח דלתות נחושת צריך להחליף את השולטים בעולם אבל גם לגדע את הבריחים המחברים ביניהם.

[13] ובנמשל השפעת הגלות על החוטאים, מצד שהגלות באה בעוונותיהם והם הגורמים אותה. וכיון שתיעבו את האוכל של התורה ועבודת אלוקים, לכן הגיעה נפשם עד שערי המות, כי הם פוגעים בעצמם על ידי זה. ולכן צריך שיהיה צר להם עד שיזעקו וישובו אל ה'.

[14] כי כיון שהמחלה טבעית להם שמעונותיהם יתענו, צריך לשלוח דברו כדי להצילם ולשנות את המצב הזה.

[15] ובנמשל ישלח להם את דברו על ידי הנביאים שישובו בתשובה, ועל ידי זה ירפאם מעוונותיהם, וימלט אותם עצמם על ידי היסורים ממה שהשחיתו דרכם.

[16] וכאן וביורדי הים לא מפורט הנס, כיון שלא צריך נס מיוחד בשביל זה, ודרך מיוחדת שיש מה לספר אותה, אלא החולה מבריא והסערה שוככת. רק צריך לספר שנעשה להם הנס הזה ולא מתו.

[17] ומצד הנמשל כיון שהבעיה היתה ההתרחקות מה', תהיה ההודאה על ידי שישובו להקריב קרבנות.

[18] נקראים "יורדי הים" כיון שהים נמוך מהיבשה.

[19] ובנמשל השפעת הגלות על הצדיקים, שיורדים גם הם בגלות שנמשלה לים, ועושים מלאכת ה' גם שם בתוך המים הרבים.

[20] "פלא" הוא דבר נסתר כמו "היפלא מה' דבר" (בראשית יח, יד), "כי יפלא ממך דבר למשפט" (דברים יז, ח), "שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים" (משלי ל, יח). וניסים נקראים נפלאות כיון שלא מובן איך קרו.

[21] ובנמשל הצדיקים מצליחים לראות גם בתוך חשכת הגלות את מעשי ה' שעושה על ידה, ואת הניסים שעושה גם שם לעם ישראל אף שהם ניסים נסתרים.

[22] פרשתי לפי המובן הפשוט של הממילה "עמד" אבל יש לה כמה השאלות שיכולות לשמש כאן, למשל לעשות פעולה כמו "ועמדו זרים ורעו צאנכם" (ישעיהו סא, ה), "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" (אסתר ד, יד), וכן כאן שה' הפעיל את רוח הסערה. או למשל למלא תפקיד כמו "עד עמוד כהן לאורים ותומים" (נחמיה ז, סה), "ומנערי העמדתי על השערים" (נחמיה יג, יט), וכן כאן שה' שולח את הרוח למלא תפקיד.

[23] ובנמשל גם בתוך הגלות יש צרות גדולות יותר מהרגיל וכמו שאמר יונה "כל משבריך וגליך עלי עברו". ורוח סערה עוברת בעמים והם מתרוממים לבלע את ישראל.

[24] ובנמשל חלק מהעם יהרגו על קידוש ה' ויעלו לשמים, וחלקם יתבוללו וירדו לתהומות הגלות, ונפש העם כולו כביכול נגמרת בגלות.

פרוש נוסף: יש זמן שיעלו ישראל כביכול לשמים בגלות, בעשרם וכבודם, ויש שירדו לתהומות, והנפילה מגובה גדול למטה קשה יותר מאם לא היו עולים קודם, וכמו שנאמר במזמור קב: "כי נשאתני ותשליכני".

[25] ובנמשל יסובבו העם והצדיקים מעיר לעיר, וינועו ויגורשו בין הארצות, ומהטילטול והפרוד תעלם חכמת החכמים, ויהיו העם כאילו אין להם רועה.

[26] נראה שבמדבר אמר "ממצוקותיהם יצילם", כיון שאם ימשיכו במצבם ברעב ובצמא ימותו, וצריך לשנות את המצב כדי להצילם מהמות. באסירים ובחולים אמר "ממצוקותיהם יושיעם" כי 'ישועה' בא מ'שוועה' ומ'שעה' שפרושו לפנות אל הדבר. כלומר שאדם משווע וקורא לעזרה שיפנה אליו ה', ואז ה' פונה אליו ומושיעו מצרתו, והם עיקר צרתם שהם רחוקים מה' וחוטאים, ולכן עיקר ההצלה במה שפנו אליו, ולכן הושיעם. וביורדי הים נאמר "ממצוקותיהם יוציאם" כי אין בהם חטא וגם אינם בסכנת חיים, שאם ימשך המצב ימותו, אלא שכל עוד הם בתוך הסערה יתכן שתשבר הספינה ואז ימותו, ולכן צריך להוציאם ממצב הסערה, ובזה לא יהיו בסכנה עוד.

[27] גם לשורש "קום" יש השאלה שפרושה להתחיל לפעול כמו "ויקם וילך", "קום צא מן הארץ הזאת" (בראשית לא, יג), וכן כאן, כמו שהסערה עצמה היא מצב שה' יוצר, כך גם השקט הוא מצב שה' יוצר, אף שהוא המצב הרגיל.

[28] ובנמשל יוציאם ממצוקות הרעה והטלטול, וישקיט את רוח העמים שלא יסערו על עם ישראל, ויוכלו לשבת לבטח גם אם הם עדיין בגלות.

[29] ובנמשל אף שמצד ישראל כביכול די להם במה שיש להם שקט בגלות, ה' גם יכוון אותם ללכת אל ארץ ישראל לשוב מהגלות.

מחוז כנראה מלשון "מחזה" כלומר המקום שראו בעיני רוחם.

[30] ובנמשל גם לצדיקים, אף שראו את יד ה' גם בגלות, תהיה ההודאה על הגאולה דבר חדש וילמדו על גדולת ה' יותר ממה שיכלו ללמוד בלי הגאולה. ולכן יוכלו לרומם את ה' בעיני העם וגם לשבח אותו במושב הזקנים עצמם.

[31] פרוש נוסף: אף שיש מוצא מים נשאר הצמאון כי אינם ראויים לשתיה כמי מרה ומי יריחו אצל אלישע.

[32] וכן נאמר: "גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ" (דברים כט, כב).

[33] כמו שנאמר למשל: "הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה" (ירמיהו נ, יב).

[34] עיין יחזקאל מז; יואל ד.

פרוש נוסף: בדרכם מהגלות יפתח להם מעיינות במדבר כמו שנאמר למשל: "אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם" (ישעיהו מא, יח), "בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ" (ירמיהו לא, ח).

[35] כנגד "עיר מושב לא מצאו רעבים גם צמאים" שבתחילת המזמור.

פרוש נוסף: זה הסבר הנמשל של הולכי המדבר, וישם מדבר לאגם מים כשהעלה את ישראל ממצרים ובקע להם את הסלע להוציא להם מים, ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב כשנכנסו לארץ.

[36] כמו שנאמר "לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ" (דברים ז, יד), וזה הפך הקללה שנאמר בה "וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם וְהִכְרִיתָה אֶת בְּהֶמְתְּכֶם" (ויקרא כו, כב).

[37] פרוש נוסף: כיון שנכנסו לארץ, נתן להם ה' שפע חומרי ובעקבות זאת עשו רעה ולכן יצאו לגלות ומעטו ושחו, והוא הנמשל של האסירים.

[38] וכן היה גם בגלות מצרים "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" (שמות א, יב).

פרוש נוסף: כל הקטע האחרון הוא הסבר הנמשל ולכן אומר כנגד ים הגלות ישם נהרות למדבר כשיושיע אותנו, וכנגד הולכי המדבר בגלות אומר ישם מדבר לאגם מים, וכנגד האסורים בגלות אומר וימעטו וישחו מעוצר רעה שהגויים שעצרו אותנו בגלות ימעטו, וכנגד החולי בגלות אומר וישגב אביון מעוני כלומר מעינויו.

[39] פרוש נוסף: מי שחכם ישמור גם היום את מצוות ה' ואז לעתיד לבוא יזכה להתבונן ולראות את חסדי ה' כשיגאל את עמו.