המחבר מכיר שה' הוא מי שהביא עלינו את המכה, ומבקש ממנו ישועה כי המכה כבר פעלה את פעולתה. ומתאים לאמרו לבקש על צרות הגלות, ובמיוחד על הבזיון של עם ישראל; וכן למי שרוצה לבקש על כל צרה בקצרה.
א שִׁיר
הַמַּעֲלוֹת בכל צרה שיש לנו אנחנו
מסתכלים אליך, כי גם הצרה באה ממך אֵלֶיךָ
נָשָׂאתִי אֶת-עֵינַי[1] שאתה בשמים, וכדי למצוא חן
בעיניך צריך לפעול לפי ההגיון של השמים[2] הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם: ב כי כמו עבדים שכל ענינם מול יד האדון, שגם כשמכה אותם לא מחכים
לישועה מאחר, אלא ממנו הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל-יַד אֲדוֹנֵיהֶם וגם כשפחה המסתכלת אל גברתה, שלפעמים מונעת ממנה מזונות, ומחכה עדיין
לקבל צרכיה ממנה ו לא מאחרת[3] כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל-יַד גְּבִרְתָּהּ כך אנחנו מצפים לה', המשגיח עלינו גם דרך הגלות והצרות שבמהלכה כֵּן עֵינֵינוּ אֶל-ה' אֱלֹהֵינוּ עד שנמצא חן בעיניו ויגאל אותנו מצרותינו עַד
שֶׁיְּחָנֵּנוּ: ג ומבקשים שתגאל אותנו לגמרי חָנֵּנוּ ה' וגם אם עוד לא, תתן לנו צרכינו והקלה בקושי הגלות חָנֵּנוּ כי מבזים
אותנו יותר ממה שאנחנו יכולים לסבול וצריך הקלה כִּי-רַב שָׂבַעְנוּ בוּז: ד ואפשר גם לגאול אותנו לגמרי, כי נפשנו שבעה יותר מכדי עוונותיה רַבַּת
שָׂבְעָה-לָּהּ נַפְשֵׁנוּ את הצחוק
מהעמים היושבים במקומם ובוטחים בניגוד אלינו הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים ואת מה שבזים לנו העמים השולטים עלינו ומתגאים עלינו ועל ה', ומאנים
אותנו לשלוט בנו שלא בצדק דרך החוק[4] בניגוד לחוקיך הצודקים הַבּוּז
(לגאיונים) לִגְאֵי יוֹנִים:
[1] כנגד "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי" שבמזמור קכ"א.
[2] ויתכן שלכן אמר 'יושבי' ולא 'יושב' לומר שמצופה גם ממני לעלות למדרגת השמים וה' מושיב אותי בשמים.
[3] ועצם הגאולה היא צורך הכלל לכן עבדים לשון רבים, וצרכי החיים תוך כדי הגלות הם צורכי הפרט לכן שפחה לשון יחיד.
פרוש נוסף: ה' הוא בורא העולם ובזה הוא המשפיע הראשון וזה יד אדוניהם, אבל גם מנהל את העולם במהלכו כגברת שמקבלת מהאדון ונותנת הלאה וזה יד גברתה.
[4] "יונים" מלשון "הונאה" כלומר גזלה בתחכום דרך החוק. וכמו "כִּי הָיְתָה אַרְצָם לְשַׁמָּה מִפְּנֵי חֲרוֹן הַיּוֹנָה" (ירמיהו כ"ה, ל"ח), "קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל עַמֵּנוּ וְאֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה" (ירמיהו מ"ו, ט"ז).