ושמחת בחגך – פירוש המילה "שמחה"

ושמחת בחגך.

איזו סיבה יכולה להיות לריבוי המילים שיש בעברית התנ"כית לשמחה? בשמחה יש פחות מילים מאשר בהתמשכות של זמן. יש חמש מילים מובהקות של שמחה: שמחה, גילה, ששון, עלץ/ עלז וחדוה. ויש שלש מילים שקשורות קשר הדוק לשמחה, למרות שהן עצמן לא סוג של שמחה: רינה, צהלה, צחוק/ שחוק. וכמובן נעדרת לנו כאן דיצה, שאינה מילה בעברית, אלא התרגום הארמי של ששון, גילה ורינה.
אפשר להציע ששמחה היא רגש שאנשים מחפשים. כמו הרבה דברים נעימים אחרים שיש בעולם, שבמקורם נועדו לסמן לנו מה טוב לנו, גם את השמחה אנשים מנתקים מהמקור שלה. הם לא שואלים את עצמם למה הם שמחים, אלא רוצים להרגיש שמחה. גם אם היא מגיעה ממקורות כימיים, גם אם היא מגיעה משכחה. "וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת".

התורה רואה חשיבות רבה בשמחה, אבל עוד יותר מזה בשאלה מה מקורה של השמחה הזו. על מה היא מצביעה. לא לכל שמחה אנחנו שואפים, אנחנו רוצים שמחה אמיתית.
בזמן האסיף, שבו אתה במילא שמח, חשוב שהשמחה שלך לא תהיה רק במה שאספת את התבואה הביתה. אלא "ושמחת בחגך", שהשמחה תהיה לפני ה'. ואז גם השמחה בדגן התירוש והיצהר שלנו, תהיה שמחה נכונה, שמובילה למקומות נכונים. ונוכל להיות בטוחים ש"והיית אך שמח".

ההבדל בין שמחה, גילה, ששון, עלץ/ עלז, חדוה, רינה, צהלה, שחק/ צחק –

"שמחה" היא הרגש עצמו; ההפך מעצב, צער, אבלות, בין אם הוא רגש קבוע ובין אם הוא זמני. "גילה" היא שמחה על דבר שהתחדש, מלשון גילוי. "ששון" הוא שמחה בהשלמה של דבר או של תהליך. "עלץ" ו"עלז" פירושם שמחה שמכסה על דברים אחרים, על דברים רעים שהיו, או על רגשות אחרים; המילה באה מלשון "על". "חדוה" היא תרגום ארמי של שמחה, אבל באופן נדיר היא מופיעה גם בעברית ודוקא נראה שהכונה שלה שם אינה שמחה, ואולי כונתה שמחה שנובעת ממה שאנחנו יחד עם ה'. "רינה" אינה דווקא שמחה, אלא שבח, ואולי דווקא שבח פומבי, וכמובן מגיעה הרבה פעמים כתוצאה של שמחה. "צהלה" היא הרמת קול ובדרך כלל מתוך שמחה. "שחוק" הוא קלות ראש, ההפך מרצינות, יכול לבוא מתוך שמחה, או כחלק מלעג. ולכן גם מה שעושים על מנת לעורר שמחה וקלות ראש נקרא לשחק. "צחוק" הוא הביטוי החיצוני של קלות הראש, כמו בלשוננו. וכשאדם מתנהג באופן חיצוני כקל דעת, כשבאמת כוונתו אחרת, נקרא "לצחק".

לדוגמא: וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָֽאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּֽוֹ, נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָֽח, הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וְנֶאֱסַף שִׂמְחָה וָגִיל מִן הַכַּרְמֶל וּבַכְּרָמִים לֹא יְרֻנָּן, יְגֹרֵהוּ בְחֶרְמוֹ וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ עַל כֵּן יִשְׂמַח וְיָגִיל, זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יקוק נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ, הַשְּׂמֵחִים אֱלֵי גִיל יָשִׂישׂוּ כִּי יִמְצְאוּ קָבֶר, וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת, וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים, כָּל אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ, וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ, אֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי, בְּחֻמָּם אָשִׁית אֶת מִשְׁתֵּיהֶם וְהִשְׁכַּרְתִּים לְמַעַן יַעֲלֹזוּ, זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד, כִּי תְשִׁיתֵהוּ בְרָכוֹת לָעַד תְּחַדֵּהוּ בְשִׂמְחָה אֶת פָּנֶיךָ, הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ, וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, רָנּוּ שָׁמַיִם כִּי עָשָׂה יקוק הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה יַעַר וְכָל עֵץ בּוֹ כִּי גָאַל יקוק יַעֲקֹב וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר, קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יקוק צִיּוֹן, כִּי יָצֻמוּ אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל רִנָּתָם וְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה אֵינֶנִּי רֹצָם, צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה עֲנִיָּה עֲנָתוֹת, הֵמָּה יִשְׂאוּ קוֹלָם יָרֹנּוּ בִּגְאוֹן יקוק צָהֲלוּ מִיָּם, מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ וַיֹּאמֶר יוֹאָב יָקֻמוּ,וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יקוק בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים, פִּתִּיתַנִי יקוק וָאֶפָּת חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל הָיִיתִי לִשְׂחוֹק כָּל הַיּוֹם כֻּלֹּה לֹעֵג לִי, גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה, וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָֽה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵֽד, כִּֽי מַשְׁחִית ה' אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָֽיו, וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִֽצְחַק לִֽי, רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָֽאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדֽוֹל.