הָג֣וֹ סִיגִ֣ים מִכָּ֑סֶף וַיֵּצֵ֖א לַצֹּרֵ֣ף כֶּֽלִי: הָג֣וֹ רָ֭שָׁע לִפְנֵי-מֶ֑לֶךְ וְיִכּ֖וֹן בַּצֶּ֣דֶק כִּסְאֽוֹ (משלי כה, ד – ה).
"הגו" מלשון "הגה" כלומר להוציא.
לכאורה לא נכון לומר שכשיוציאו את הסיגים מהכסף ויהיה כסף טהור, ממילא יצא לצורף כלי. הרי עיקר המלאכה היא לתכנן את הכלי ולעשות אותו, הוצאת הסיגים היא רק שלב ראשוני במלאכה.
אלא שזה נכון מבחינת משך הזמן המוחלט שלוקח להכין את הכלי, אבל מבחינת הצורף עצמו, אין לו בעיה להכין את הכלי. הצורף אוהב להכין כלים. יש לו בראש כבר מזמן את הצורה של הכלי שהוא רוצה לעשות, יש לו מוטיבציה להכין אותו, אם רק היה לו חומר מתאים. אבל בלי כסף נקי, אין לצורף שום יכולת להוציא לפועל את מה שכבר יש לו בראש. הבעיה הזו חוסמת אותו. ולכן הצורף, או מישהו אחר, צריך להשקיע זמן ומאמץ במלאכה שאין לו מוטיבציה ישירה אליה, מלאכה שתהיה לו קשה, להוציא את הסיגים מהכסף. אבל ברגע שיהיה לו ביד כסף נקי, אתה יכול לראות את הכלי כאילו הוא כבר עשוי.
הנמשל האנושי כתוב מיד: המלך מתעניין בממלכה, אכפת לו מהסדר הנכון בין האנשים, אכפת לו שהממלכה תצליח, ויש לו הרבה מאוד רעיונות מה נכון לעשות. רק דבר אחד מפריע לו, הרשעים. אלו שלא מוכנים להקשיב למלך, אלו שמפרים את ההוראות. כל זמן שיש לו רשעים בממלכה, הוא לא מצליח להוציא לפועל את התכניות הגדולות שיש לו איך לסדר את החברה, כי הם פשוט לא מצייתים. העובדה שבתוך הכסף, בתוך החברה הטובה, מעורבים סיגים, כלומר אנשים שלא מוכנים לציית, מונעת מהממלכה כולה להיות כלי טוב. ולכן המלך, או מישהו מטעמו, צריך להשקיע זמן ומאמץ בעבודה שהוא לא אוהב, עבודה שתהיה לו קשה, ואין לו מוטיבציה ישירה אליה, להוציא את הרשעים מהענין. להעניש אותם, לשים אותם בכלא, לתת קנסות. אבל ברגע שהרשעים יוכנעו, ברגע שאנשים הולכים אחרי המלך, ממילא תראה את הממלכה פורחת. אז לא יהיה צורך בקנסות ועונשים, הכסא יהיה מבוסס על הצדק שהמלך יוצר, וכולם רוצים.
את הנמשל הרוחני ניקח הפעם מהקדמת האורחות צדיקים:
הקב"ה ברא כל אדם כך שיתאים למשימות מסוימות שצריך לעשות. כל אדם מוכן מראש להיות כלי מסוים. אבל כל אדם נולד עם תכונות אופי, עם מידות, שקשה לעבוד איתן. לא משנה מה תכונות האופי שלך, הן פועלות תמיד. הקמצן מקמץ גם כשצריך וגם כשלא צריך, הנדבן נותן גם כשצריך אבל גם כשלא צריך. כדי להיות כלי יעיל צריך לנקות את החומר. צריך לעבוד על המידות, לשנות את תכונות האופי, כך שנוכל לבחור לעבוד איתם כשצריך, ובשונה מהם כשצריך.
את העבודה הזו הקב"ה לא עושה בשבילנו. הכלי מחכה, הוא לא יוצא לפועל עד שאנחנו לא נבחר לעשות את העבודה הזו. אחרי שנוציא את הסיגים, ונשאר כסף נקי, אז ממילא ה' כבר יכוון אותנו להיות הכלי שהוא רוצה שנהיה.
אבל לא מספיק להיות כלי יעיל, צריך גם לבצע בעזרת הכלי הזה את המטרות של הקב"ה ולא מטרות אחרות. מידות טובות לא מספיקות, צריך לעבוד על הרצון שלנו. וגם בנקודה הזו הקב"ה לא מתערב. "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". הבחירה שלנו לעשות את רצון ה' נמצאת בידינו. צריך להוציא את הרשע מלפני המלך, להוציא מעצמנו את הרשע, כך שנעמוד לפני המלך לעשות את רצונו. ואז ממילא ויכון בצדק כסאו, ה' יכול להכריח אנשים לעשות את רצונו, אבל זה נקרא "ממשלה". "מלכות" היא ברצון המונהגים. כסא המלכות יכול להיות מבוסס רק על הצדיקים, שעושים מה שצריך מרצונם, ולא כי צריך להכריח אותם או להעניש אותם.