יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי-אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי-מָֽוֶת: גַּם-בִּשְׂח֥וֹק יִכְאַב-לֵ֑ב וְאַחֲרִיתָ֖הּ שִׂמְחָ֣ה תוּגָֽה: (משלי יד, יב – יג).
כולם יודעים שיש דרכים שאחריתם מוות. סמים, אלכוהול, פשע, בטלה. לכן קל יחסית להמנע מהם. אבל הרבה יותר מורכב לזכור שיש דרכים, שהם עצמם ישרות לפני האיש. או כי הם ישרות בעיניו, והוא לא רואה בהם בעיה כל שהיא; או כי הם ישרות לפניו, ולשם החיים שלו מובילים באופן טבעי: זו הישיבה שכולם הולכים אליה, כולם הולכים ליחידה הזו בצבא, כולם לומדים את המסלול הזה באוניברסיטה הזו, כולם הולכים לגור בשכונה הזו. אבל כל דרך כזו מובילה באחריתה לדרכים אחרות, שאותם כבר לא הבאנו בחשבון, והם יכולות להיות דרכים שמובילות אל המוות.
כשאדם בוחר ללמוד מקצוע מסוים, לא די במה שהנושא מוצא חן בעיניו, והאוניברסיטה קרובה לבית. לימוד של נושא מסוים יגדיר בדרך כלל גם באיזה עבודה תעבוד, עם איזה אנשים תבלה את מיטב שנותיך, ומה תעשה בהם, איך יראה סדר היום שלך, ואולי ממילא גם איפה תגור.
כשאדם בוחר לגור במקום מסוים, לא די במה שהמקום מוצא חן בעיניו, או גודל הדירה. מגורים במקום מסוים יגדירו גם איפה ילמדו הילדים שלך, עם מי הם יסתובבו ואיפה, מי יהיו החברים שלך, איזה דברים יראו לך הגיוניים ואיזה לא, מה גובה המשכורת שתצטרך, וממילא כמה שעות תעבוד ביממה.
בצמתים מרכזיות בחיים צריך לבדוק לא רק לאן מובילה כל דרך, אלא לאיזה דרכים נוספות היא מובילה, ולאן הן מובילות. אם הן מובילות אל המוות, כדאי להזהר גם מהדרך הראשונה.
אתה רוצה לדעת איפה לגור? אתה רוצה לדעת איפה ללמוד? אתה רוצה לדעת מה ללמוד? תסתכל על אנשים שכבר עשו את זה. איך הם נראים היום? היית רוצה להראות כך? אתה לא מבין מה הקשר בין מקום הלימודים שלהם לאיך שהם נראים היום? נכון, קשה לחשב את כל הדרכים. אבל אם כולם מגיעים בסוף לאותה נקודה, כנראה שגם אתה תגיע אליה.
אבל לפעמים קשה לנו לומר בצורה ברורה, אם הדרך מובילה לדרכי מוות. מה יכול לסמן לי שהדרך לא טובה? מה יכול לסמן לי באיזה דרך כדאי לבחור? הרבה פעמים הרצון הפנימי שלנו מרגיש שמדובר בדרך לא טובה. יש יסורי מצפון, יש תהיות. הלב כואב.
ואז, כיון שהיצר רוצה את הדרך הזו, הוא משתמש בשחוק. כלומר בקלות דעת, כדי להחליק את הקשיים, כדי לא לשים לב לכל הפינות, כדי לשכוח קצת מהשאלות או מייסורי המצפון. אבל גם תוך כדי השחוק הזה, הלב כואב. הרצון הפנימי מרגיש שזה לא נכון. ומי שיהיה קשוב, יוכל לשים לב שכנראה מדובר בדרך לא טובה. אם כדי להסביר לעצמנו או לאחרים למה אנחנו בוחרים בדרך הזו, אנחנו נעזרים בקלות ראש, ב"יהיה בסדר" ב"הכי הרבה…", כדאי לשים לב טוב מה מרגיש הלב.
ונקודה שניה היא האם חיפשנו בדרך הזו אמת או שמחה. אם אנחנו מחפשים שיהיה לנו כיף, נחמד, שמח, כאן ועכשיו, אז כנראה שלא עשינו את החשבון הנכון. צריך לעצור ולבדוק האם זה באמת דרך שכדאי ללכת בה. כי הרגשות הם רגעיים, וכשאדם מחפש שמחה, מטבע הדברים הוא מחפש את הרגש של היום, ומתעלם מהרגשות העתידיים. אבל אחריתה של שמחה כזו יהיה תוגה, כלומר מצב קבוע של צער, כשנגיע למקומות הרעים שהדרך הזו מובילה אליהם. אדם צריך לחפש את האמת, ואז אפשר גם שיהיה לו בה הרבה שמחה, אבל החשבון בהחלטות מהותיות לא יכול להתחיל מכיף.
את הנמשל שלמה עצמו נותן לנו, בפרק ט"ז, כשהוא חוזר על הפסוק שוב כך: "יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת: נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ" (משלי טז, כה – כו).
העולם הזה כולו הוא דרך. אבל לאן מובילה הדרך הזו? היא יכולה להוביל לחיי עולם הבא, והיא יכולה להוביל למוות האמיתי. "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַֽחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָֽע". יש דרכים שמובילות ישר אל המוות, חטאים, כפירה, התערבות בגויים. מאלו אנשים יודעים להזהר. אבל יש דרכים אחרות, שהן עצמן נראות ישרות. הן לא מובילות לחטא או לכפירה. אבל הן מובילות לדרכים נוספות שלא הובאו בחשבון. הבולטת שבהן נקראת בדברי חז"ל "דרך ארץ", פרנסה. הדרך שעומדת ישרה בפני כל מי שמסיים תיכון מובילה לעבודה. עבודה בשביל כסף, כסף בשביל לחיות, לחיות בשביל להנות, להנות בשביל לעבוד וכו'. אין בדרך הזו רע, ולכן היא גם ישרה בעיני אנשים. אבל לא פעם היא לא משאירה מקום לדרכים אחרות שבעזרתן אפשר להגיע לעולם הבא. לא נשאר זמן או פנאי נפשי לתפילה, ללימוד תורה, לעבודת ה'. נשארת רק מטרה אחת בחיים: כסף.
ואדם עלול להרגיש שאין לו ברירה אלא ללכת בדרך הישרה הזו, כי פיו כופף אותו. הוא צריך לאכול, ולכן אין ברירה אלא לעבוד. אבל בסופו של דבר נפשו עמלה לו. "עמל" פרושו עבודה ללא תוצאה, או ללא תוצאה טובה. כלומר נפשו – כל חייו משועבדים לעמל שאין לו תוצאה.
אז בשביל מה חיים? מה נחמד בחיים האלו?
המפלט מהשאלות האלו נמצא בשחוק. מבלים, צוחקים ומרגישים טוב. אבל הלב כואב. ומי שירשה לעצמו לשים לב ללב, יוכל לשים לב שהדרך לא נכונה.
מה ממלא את המצברים בחיים כאלו? שמחה. שמחות קטנות, קניות, נופש, עוד קניות. אבל לאן הולכת השמחה הזו? אחריתה תוגה.
כשאדם חושב מה לעשות בחיים הוא צריך לחשוב על המטרה שלו. להציב אותה קודם כל. ואז לבדוק איזה דרכים מובילות אליה, ואיזה דרכים מובילות לדרכים האלו, ובהן ללכת. כשעושים את החשבון מהסוף להתחלה, יכולות להתקבל תשובות מפתיעות מאוד לגבי הדרכים שבהם כדאי ללכת מלכתחילה.