חָזִ֡יתָ אִ֤ישׁ | מָ֘הִ֤יר בִּמְלַאכְתּ֗וֹ לִֽפְנֵֽי-מְלָכִ֥ים יִתְיַצָּ֑ב בַּל-יִ֝תְיַצֵּב לִפְנֵ֥י חֲשֻׁכִּֽים: (משלי כב, כט).
לחזות זו ראיה בעין השכל, הבנה פנימית. אם ראית איש מלאכה, שההגדרה שלו אינה שהוא טוב במלאכתו, או יודע את מלאכתו, אלא מהיר במלאכתו. כלומר הוא יודע לעשות ממנה הרבה, ובזמן קצר. אז צריך שיתיצב לפני מלכים לשרת אותם במלאכה הזו. כי למלכים יש הרבה מאוד עבודה. הם צריכים לשרת עם שלם, ולכן הם צריכים אנשים שיודעים לעשות הרבה עבודה. המלכים הם הפתרון לאדם כזה, כי רק להם יש מספיק עבודה לתת לו.
אבל גם אם מסיבה כל שהיא הוא לא התיצב לפני מלכים, עדיף שישאר מובטל רק בל יתיצב לפני חשוכים. החשוכים, מלשון "חושך", אלו שלא יודעים לאן הם רוצים ללכת, אלו שלא ברור להם מה נכון לעשות, ועל פי הקריאה כשהכ' דגושה, גם אלו שהולכים לפי החשקים שלהם, גם להם יש הרבה מאוד עבודה. כיון שהם לא יודעים מה נכון, הם מנסים. הם צריכים מי שיעשה לפי מה שהם חושבים היום שנכון. אחרי שהוא מנסה הרבה, הם מגלים שהדרך לא טובה, ומנסים דרך אחרת. אחרי שהוא מנסה גם אותה הרבה, הם מגלים שגם היא לא טובה ומנסים דרך אחרת. כשלאנשים כאלו יש ביד איש מהיר במלאכתו, הם גורמים הרבה מאוד נזק. ככל שהוא עושה יותר עבודה בשליחותם, בזמן שעובר עד שהם מגלים את הטעות, הוא יוצר יותר מלאכה מוטעית בעולם. הוא גורם ליותר אנשים לחשוב את הטעות הזו כדבר נכון, הוא גורם ליותר דברים טובים להתקלקל, הוא בונה יותר דברים שיהיה צריך להרוס אחר כך. עדיף שלא יעשה כלום.
השכל הוא איש מהיר במלאכתו. לא נעים לומר, אבל הוא לא איש טוב במלאכתו, ולא איש שיודע מה צריך לעשות. רק מהיר במלאכתו. הפילוסופים חשבו שהשכל יכול להכריע מה נכון. שהשכל הוא מכונה שנותנים לה בעיה, והיא נותנת את הפתרון *הנכון*. הרבה טעויות נבעו מצורת המחשבה הזו, עד שהמדע הגיע למסקנה שהשכל לא יודע להכריע. השכל יודע לתת תאוריות, אבל ההכרעה המדעית נעשית על ידי ניסוי.
למעשה השכל הוא מכונה שנותנים לה בעיה, והיא נותנת הרבה פתרונות, אולי אפילו אין סוף פתרונות. אנחנו לא שמים לב לזה, כי השכל לא נותן את כל הפתרונות בבת אחת. השכל נותן את הפתרון הכי פשוט שיש לו, אם הפתרון נדחה, הוא נותן פתרון נוסף. כשהפתרון הזה נדחה, הוא נותן פתרון נוסף. עד שיהיה פתרון שיתקבל.
אם לדוגמא רוצים לפתוח בקבוק יין עם פקק שעם, השכל אומר להביא פותחן. אבל כיון שאין פותחן בבית שלנו, השכל מציע לבקש מהשכנים. השעה מאוחרת אז השכל מציע לנסות עם בורג עבה. כשמתברר שהפקק מתפורר, השכל מציע לדחוף את הפקק פנימה. כשזה לא עובד, הוא מציע להכניס סיכה של משאבה פנימה ולחץ האויר ידחוף החוצה את הפקק. אין משאבה, ולכן הוא מציע לפורר את הפקק פנימה עם סכין. היין יתלכלך, ולכן הוא מציע לשבור את הצואר של הבקבוק. בפעם שעברה זה לא נגמר טוב, ולכן הוא מציע לבדוק אם יש יין אחר עם פקק רגיל. זה לא אותו טעם, ולכן הוא מציע שאם היה צריך יין בשביל השמחה, אפשר לשים מוזיקה במקום.
לשכל יש אין סוף רעיונות לפתרון הבעיה, אבל הוא לא זה שיכריע אם הרעיון טוב או לא. מי שמכריע זה ידע מוקדם (אין לנו פותחן), בדיקה של ההצעה בשטח (הפקק מתפורר), חוקים וכללים (לא דופקים אצל השכנים בשעה מאוחרת), והרבה פעמים זה הרצון (איזה טעם של יין אנחנו מעדיפים).
השכל הוא איש מהיר במלאכתו, לא מעבר לזה. והשאלה היא לפני מי הוא מתיצב? את הבעיות של מי הוא פותר? מי קובע אם הפתרון טוב או לא?
כיון שהשכל לא יודע לקבוע מה נכון, הוא צריך מישהו אחר שיודע מה נכון. ויש מי שיודע מה נכון, יש לנו מלכים. הקב"ה, חוקי התורה שהקב"ה נתן לנו, היצר הטוב שבוחר לקיים אותם.
בפני המלכים האלו חשוב מאוד שיתיצב כלי כמו השכל. כיון שהמלכים שלנו עוסקים בענינים רוחניים, יש להם הרבה מאוד עבודה לעשות עם שכל מהיר כזה. יש הרבה מאוד בעיות רוחניות שצריכות פתרון. המלכים מבהירים מראש לאן צריך להגיע, אבל השכל צריך לחשוב איך מגיעים לשם. ובזה הוא טוב. וכמובן כיון שמדובר בעולם הזה יכולות להיות באמת הרבה דרכים להגיע לכל מטרה, וטוב שהשכל יתן לנו כמה שיותר מהן. יש שבעים פנים לתורה, וצריך שהשכל ימצא כמה שיותר מהן. יש הרבה דרכים לעבודת ה', וצריך שהשכל יגלה אותן.
אבל גם אם השכל לא זכה להתיצב לפני המלכים, אסור שיתיצב לפני החשוכים. לפני היצר הרע. לפני כוחות הגוף והתאוות שלו. הם הרי לא יודעים מה נכון, ולאן צריך להגיע. להם יש מטרות קצרות טווח, שלא מביאות בחשבון מה נכון או טווחים ארוכים. כשהם מציבים את הבעיות, הם מחפשים מי שיתן תשובה למה בכל זאת מותר לעשות את מה שמתחשק להם. ולצערנו, השכל טוב מאוד גם בזה. וגם אם נצליח לדחות את הרעיונות שהשכל יספק, הוא ימצא רעיונות אחרים. כשהיצר רוצה היתר לחטא מסוים, השכל ימצא בשבילו. כשאדם מחפש שאלות באמונה, השכל ימצא שאלה נוספת מול כל תשובה שניתן. אפשר לטהר את השרץ במאה חמישים טעמים, אבל הוא עדיין נשאר טמא.
ואפשר גם להבין בפסוק שהדרך היחידה למנוע מהשכל להתיצב לפני חשוכים, היא לדאוג שיתיצב לפני מלכים. בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין.