וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ נָעֳמִ֣י חֲמוֹתָ֑הּ נעמי פונה אליה גם מצד שהיא נעמי, ולפי השיטה שלה צריך להחזיר טובה על חסד שמקבלים כדי לא להשאר בעלי חוב. וגם מצד שהיא חמותה ורוצה בטובתה. ואומרת לה בִּתִּ֞י הֲלֹ֧א אֲבַקֶּשׁ-לָ֛ךְ מָנ֖וֹחַ הרי ידוע שאני מחפשת לך מנוחה כי עשית לי טובה ואני רוצה להחזיר לך, וגם, כי המנוחה שכבר הצעתי לך כשבאנו משדי מואב "ומצאנה מנוחה אשה בית אישה" לא היתה טובה בעיניך ובאת איתי, בכל זאת ברור שאני לא מפסיקה לחפש לך מנוחה והפעם כזו אֲשֶׁ֥ר יִֽיטַב-לָֽךְ: שגם בעיניך היא תהיה טובה, כי המנוחה הפעם תהיה בתוך עם ישראל, וכי אם תתחתני עם בועז לא רק שיהיה לך פרנסה, אלא תוכלי גם להמשיך לפרנס אותי, כי הוא קרוב גם שלי והוא יסכים. וְעַתָּ֗ה עכשיו יש הזדמנות כזו, הֲלֹ֥א בֹ֙עַז֙ מֹֽדַעְתָּ֔נוּ שהוא מכיר את שתינו ויודע שיש לך מידות טובות, והוא יודע שצריך לייבם את המשפחה הזו, אבל בנתיים הוא בחר לא לעשות שום דבר אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖ית אֶת-נַעֲרוֹתָ֑יו וגם דרכן הוא שמע עלייך כל מה שצריך הִנֵּה-ה֗וּא זֹרֶ֛ה אֶת-גֹּ֥רֶן הַשְּׂעֹרִ֖ים הַלָּֽיְלָה: הסבר קצר: את התבואה קוצרים כשהגרעינים עדיין לחים וקשה מאוד להפריד אותם מהמוץ שעוטף אותם. ולכן משאירים אותם שטוחים בשמש כמה זמן, עד שהם יתייבשו. ואז בגורן שהוא משטח סלע קשה, במקום שהרוח שולטת (כלומר בדרך כלל בראש ההר, כמו גורן ארוונה שהוא מקום בית המקדש) שם דשים אותם. כלומר עוברים עליהם עם מורג שזה לוח עץ שתקועות בו אבני חצץ קטנות, והוא קשור לשוורים והאדם עומד על הלוח והשוורים גוררים אותו על השעורה או על החיטה. ואז החיכוך בין לוח העץ לשיבולים מפריד את הגרעינים מהמוץ ומהשיבולת, כי הגרעינים כבר קשים ולא נשברים אבל המוץ נשבר. ומקבלים תערובת של מוץ וקש עם גרעינים. וכשיש רוח חזקה, בדרך כלל באזור השקיעה, זורים כלומר זורקים את התערובת לאוויר, והרוח מעיפה למרחק את המוץ, אבל הגרעינים שכבדים יותר נופלים קרוב. וכך הם מופרדים. וכנראה שבאותו לילה היתה אמורה להיות רוח, ולשעורים היה יותר זמן להתייבש מהחיטים, ובועז כבר דש את השעורים. ולכן מסתבר שהלילה הוא יזרה את הגורן. ולעבודה הזאת לא צריך הרבה פועלים ולכן הוא יהיה שם לבדו. והתכנית היא וְרָחַ֣צְתְּ | וָסַ֗כְתְּ בשמן לריח טוב ולעידון וְשַׂ֧מְתְּ (שמלתך) שִׂמְלֹתַ֛יִךְ עָלַ֖יִךְ כלומר את הבגדים היפים שלך, תשימי אצלך ותקחי איתך כדי ללבוש אותם שם שלא יחשדו בך בדרך (וירדתי) וְיָרַ֣דְתְּ הַגֹּ֑רֶן כבר אמרנו שהגורן כנראה היה במקום גבוה. אבל בתנ"ך יש ירידה ועליה בהשאלה הרבה פעמים. וכאן הכוונה שתעשי מעשה שהוא ירידה מהצדקות שלך אַל-תִּוָּדְעִ֣י לָאִ֔ישׁ עַ֥ד כַּלֹּת֖וֹ לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּֽוֹת: שלא ידע שאת שם, אלא קודם כל ישבע ואולי גם ישתכר קצת ויתעייף וישן וִיהִ֣י בְשָׁכְב֗וֹ שהוא ילך לישון וְיָדַ֙עַתְּ֙ אֶת-הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁכַּב-שָׁ֔ם כדי שלא תטעי באדם אחר, אבל תחכי שהוא ירדם וּבָ֛את וְגִלִּ֥ית מַרְגְּלֹתָ֖יו כלומר את מקום רגליו מהשמיכה והבגד (ושכבתי) וְשָׁכָ֑בְתְּ לידו וְהוּא֙ יַגִּ֣יד לָ֔ךְ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשִֽׂין: כלומר מכאן תחכי לראות מה הוא יגיד לך. כי נעמי רוצה שיהיה אחד משניים, או שבועז מתכוון לייבם את רות והוא רק מתעכב, ואז הוא יאמר לה שהוא ייבם אותה בצורה הרגילה, או שהוא לא רוצה, אבל מצד היצר יכול להיות שהוא ייבם אותה בלי שאף אחד ידע, ובלי לפגוע בשמו.
וכאן צריך להוסיף הסבר, למה ה' גלגל שהמעשה יתבצע ככה, ולא בדרך מכובדת ורגילה: כי גם בועז וגם רות באים מייבום. בועז בא מפרץ שנולד מייבום של תמר ויהודה, ורות באה ממואב שנולד מייבום של בנות לוט מלוט אביהן שבו הן הקימו שם לאביהן הזקן – שזה מואב, ולסדום שנחרבה ואין בה עוד אנשים – שזה בן עמי כלומר עמון. וכנראה שחשוב שהמלך המשיח יבוא דווקא בדרך כזו, כי המטרה שלו היא לא להיות האדם המושלם, אלא לתקן ולגאול כל מה שאפשר לתקן ולגאול. והייבום הוא גאולה ותיקון של המוות בעצמו. שאפשר כביכול להחזיר את המת. ואם את זה אפשר לתקן, אז המשיח יכול לתקן את הכל. ולכן המשיח מתחיל תמיד נמוך, כדי לתקן ולהעלות.
ובשני הייבומים האלו, גם של יהודה ותמר וגם של לוט ובנותיו, הנשים התכוונו לשם שמים, אבל גם לוט וגם יהודה לא התכוונו לייבום, והם עשו את המעשה בלי לדעת מה הם עושים או מה המשמעות של מה שהם עושים. ולכן כשמחברים את שני הענפים האלו, אצלנו, גם כן בייבום, את הדבר הזה בעצמו גם צריך לתקן. ואם כאן היה הייבום מתבצע כרגיל, לא היה כאן תיקון של המעשה ההוא אלא פשוט מקרה שונה. ולכן צריך לחזור אל שני המקרים ההם, אל אותה נקודה, אבל הפעם לתקן. ולכן מול שתי בנות לוט גם במקרה שלנו נשארו שתי בנות שצריכות ייבום, ערפה ורות, והם באות מצאצאי סדום, וגם כאן הוא שותה יין וישן והיא יוזמת את הייבום אבל מחכה לבחירה שלו. וכמו אצל יהודה ותמר יש כאן שני בנים ששניהם מתים בעוונם, ויש את רות שהיא אשת מחלון, ומגיעה לייבום אל כליון, ונשארת צריכה ייבום משניהם. וכמו תמר היא יודעת שיש הזדמנות, ושמה שמלותיה עליה והולכת אליו בדרך של עבירה, אבל הוא יבחר הפעם במודע.
לרות זה לא מתאים, כי היא צדיקה, ולכן מצד עצמה היא לא רוצה את השיטה הזו, אבל מבחינתה נעמי היא הרב שלה, והיא מבינה שנעמי רואה כאן אפשרות להקמת שם לבנים שלה, וגם לפרנסה בכבוד ולכן היא מקבלת עליה וַתֹּ֖אמֶר אֵלֶ֑יהָ כֹּ֛ל אֲשֶׁר-תֹּאמְרִ֥י אֵלַ֖י אֶֽעֱשֶֽׂה: כלומר מצד שאת אמרת את זה, למרות שאני לא מזדהה. וכל אשר תאמרי כולל הכל אפילו לעשות דבר כזה. ולכן וַתֵּ֖רֶד הַגֹּ֑רֶן היא יורדת עמוק כדי לאפשר משם את העליה וַתַּ֕עַשׂ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-צִוַּ֖תָּה חֲמוֹתָֽהּ: כי מבחינתה זה היה ציווי ומעצמה היא לא היתה עושה דבר כזה. וַיֹּ֨אכַל בֹּ֤עַז וַיֵּשְׁתְּ֙ וַיִּיטַ֣ב לִבּ֔וֹ הוא לא היה שיכור אבל הרגשתו היתה טובה. ולכן היה צריך לחכות עד שיאכל וישתה, כי אם הוא היה פוגש את רות כשהוא עוד לא אכל, היה חושב עליה מצד שהיא עניה ומסכנה ולא מצד היצר, אבל נעמי רצתה שיחשוב על עצמו ובשביל זה היה צריך שהוא יאכל וישתה וירגיש טוב עם עצמו ואז יכול להיות שהוא גם ירצה את רות מצד היצר וַיָּבֹ֕א לִשְׁכַּ֖ב בִּקְצֵ֣ה הָעֲרֵמָ֑ה כנראה כדי לשמור על הערמה של השעורים בלילה הוא הלך לישון לידה. אבל גם מצד שזו המצווה שלו, הרי בעזרת התבואה הוא הציל את העניים ברעב, ולכן הוא רצה להשאר בגורן בלילה ולהיות ליד הערמה ואולי לכן הוא גם אכל שם סעודת מצוה וַתָּבֹ֣א בַלָּ֔ט בסתר בלי שישים לב וַתְּגַ֥ל מַרְגְּלֹתָ֖יו וַתִּשְׁכָּֽב: על ידו כך, וחיכתה שהוא יאמר לה מה לעשות וַיְהִי֙ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֔יְלָה ברור שיש סיבה למה כתוב שזה היה דווקא בחצי הלילה. אולי כי הנקודה הזו היא הנקודה הכי נמוכה והכי רחוקה מהאור, ודווקא משם מתחילה הגאולה. עד עכשיו היתה שקיעה בלילה ומכאן מתקדמים לקראת הבוקר. ולכן בגאולת מצרים התחילה מכת בכורות בחצי הלילה שזה היה הבסיס לגאולה שתהיה בבוקר, ולכן המשיח מתחיל בנקודה הזו. ודוד עצמו אומר "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך". ובחצות הלילה הזה וַיֶּחֱרַ֥ד הָאִ֖ישׁ נבהל וחיפש מה לעשות כי הוא הרגיש שמשהו לא בסדר וַיִּלָּפֵ֑ת שהיא תפסה אותו שלא יצעק. ואז הוא הסתכל וראה וְהִנֵּ֣ה אִשָּׁ֔ה שֹׁכֶ֖בֶת מַרְגְּלֹתָֽיו: וַיֹּ֖אמֶר מִי-אָ֑תּ לא רק מה השם שלה, אלא כמו שאומרת לה גם נעמי אחר כך "מי את בתי", הוא שואל גם מה הכוונה שלך? וַתֹּ֗אמֶר אָנֹכִי֙ ר֣וּת אֲמָתֶ֔ךָ יש הבדל בעברית בין אמה לשפחה. שפחה זה מלשון משפחה, שהיא חלק מהמשפחה. ואמה מלשון זרוע, יד, שהיא עוזרת בעבודה. ורות אומרת לו: יש לך מצווה לעשות, להקים שם לאחיך, ואני אמתך לעזור לך בקיום המצווה. גם אם תבחר לעשות אותה לא בדרך של נישואין. אבל וּפָרַשְׂתָּ֤ כְנָפֶ֙ךָ֙ עַל-אֲמָ֣תְךָ֔ אני רוצה יותר מזה, שיהיה בצורה קדושה ולשם שמים, כמו שאתה אמרת לי "אשר באת לחסות תחת כנפיו", בצל של דברים עליונים. ואת זה אני מבקשת כִּ֥י גֹאֵ֖ל אָֽתָּה: באופן כללי. אתה גואל של מחלון, ואם אתה לא רוצה לשאת אותי מהבושה, תוכל לייבם גם בלי שידעו, וגם גואל שלי אם תסכים להתחתן איתי.
ועכשיו בועז צריך לתקן. גם לא ללכת אחרי היצר, וגם לבחור לייבם מרצון. אבל לפני זה, הוא ממשיך ללמד את רות פרק בענין החסד, כמו שלימד אותה פרק בענין עולם הבא. והוא מדגיש לה שאמנם נעמי שלחה אותך מצד מידת הדין כדי שתגרמי לי לקחת אותך מצד היצר, ולא בחסד, אבל אני יודע שאת עושה את זה מצד החסד, ולא בשביל טובת עצמך. וגם אני עושה מצד החסד ולא לטובת עצמי, ולכן אני לא הולך אחרי היצר. ולכן וַיֹּ֗אמֶר בְּרוּכָ֨ה אַ֤תְּ לה' בִּתִּ֔י הברכה שלך היא לה', כי את עושה בשבילו ולא בשביל עצמך הֵיטַ֛בְתְּ חַסְדֵּ֥ךְ הָאַחֲר֖וֹן מִן-הָרִאשׁ֑וֹן החסד הקודם שעליו דיברנו היה חסד עם חמותך, להחיות אותה בעולם הזה, ועכשיו את עושה חסד יותר גדול מזה להחיות את נפש בעלך לעולם הבא. וברור לי שאת לא עושה לטובת עצמך כי לְבִלְתִּי-לֶ֗כֶת אַחֲרֵי֙ הַבַּ֣חוּרִ֔ים שאם רק היית רוצה חתן, היית הולכת אחריהם כמו שהלכת אחרי הקוצרים. ואם תאמרי שאולי עדיף לך עשיר וזקן יותר מאשר בחור עני, לא הלכת אחריהם אִם-דַּ֖ל וְאִם-עָשִֽׁיר: כי יש גם בחורים עשירים שיכלת ללכת אחריהם בעיר אבל את ישבת את חמותך. אז ברור שלא בשבילך את עושה אלא רק בשביל בעלך וזה חסד גמור. וכל זה מצידך אבל מצידי, עכשיו מול מה שהצעת וְעַתָּ֗ה בִּתִּי֙ אַל-תִּ֣ירְאִ֔י אין לך מה לפחד, לא שאני אדחה אותך לגמרי, וגם לא שאני אקח אותך רק עכשיו. אלא כֹּ֥ל אֲשֶׁר-תֹּאמְרִ֖י אֶֽעֱשֶׂה-לָּ֑ךְ גם עצם הייבום, וגם שיהיה לשם ה', בדרך הנכונה שביקשת שאפרוש כנפי עלייך.
וצריך לשים לב שנעמי אמרה לה "והוא יאמר לך את אשר תעשין", והיא ענתה לנעמי "כל אשר תאמרי אלי אעשה" והוא אומר "כל אשר תאמרי אעשה לך" אז רות עושה מה שנעמי תאמר ונעמי אומרת לה לעשות מה שבועז יאמר והוא אומר לה שיעשה מה שהיא אומרת. כי נעמי רצתה שבועז יקח או מצד זה או מצד זה ורות תשאיר את הברירה בידיו, ורות אמרה שהיא תעשה למרות שזה לא לרוחה, זה לענין המעשה, אבל בפירוש היא אמרה לו שהיא מעדיפה את הצד שבהיתר. והוא אמר לה אם כך כל מה שתאמרי לי לפי רצונך אעשה, לקחת אותך בהיתר. ויוצא שבאמת רות היתה זו שאמרה מה לעשות. כי היא בחרה את הבחירה הנכונה, ובועז בחר לבחור את הבחירה הנכונה שלה, ונעמי בחרה שבועז יבחר.
ואל תחשבי שיש לי בושה להתחתן איתך כִּ֤י יוֹדֵ֙עַ֙ כָּל-שַׁ֣עַר עַמִּ֔י השופטים שבשער יודעים שמותר לשאת מואבית, והעם יודעים שאת ראויה לי כִּ֛י אֵ֥שֶׁת חַ֖יִל אָֽתְּ: שאת עושה כל מה שצריך ויודעת גם לפרנס, וגם לתמוך בחמותך, וגם להמשיך לכבד אותה, ולכן יודעים שאת מתאימה לי שגם אני גיבור חיל. וְעַתָּה֙ אחרי שאני מסכים יש עוד נקודה שצריך לפתור כִּ֣י אָמְנָ֔ם כִּ֥י (אם) גֹאֵ֖ל אָנֹ֑כִי זה נכון שאני גואל ויכול לגאול אבל וְגַ֛ם יֵ֥שׁ גֹּאֵ֖ל קָר֥וֹב מִמֶּֽנִּי: אומר לה "וגם" ולא "אבל" כדי שיהיה ברור שכך או כך היא תתחתן, או איתו או עם השני. וכנראה שדין ייבום שהתורה חידשה הוא באחי האב דווקא כי איתם אסור להתחתן סתם כך אם לא בייבום. אבל כשאין אחים מהאב נהגו שמי שהכי קרוב הוא מייבם, ואם לא הוא, אז הבא בתור. ולזה לא צריך חידוש של התורה כי במילא מותר להם להתחתן. וגם אל תיראי שתצטרכי לחזור לעיר בחושך, אלא לִ֣ינִי | הַלַּ֗יְלָה ותשארי כאן, ורק מחר נוכל לדעת מי גואל אותך וְהָיָ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ אִם-יִגְאָלֵ֥ךְ טוֹב֙ יִגְאָ֔ל שאם ירצה לגאול הגאולה שלו טובה כמו שלי, ואין לך מה לחשוש. ויהיה לך בעל טוב, וכסף וְאִם-לֹ֨א יַחְפֹּ֧ץ לְגָֽאֳלֵ֛ךְ כלומר לא מצד שיקח לו זמן, אלא שנדע שהוא לא רוצה וּגְאַלְתִּ֥יךְ אָנֹ֖כִי חַי-ה' ועל זה נשבע לה כדי שהיא לא תחשוש. שאם ידעו שהשני לא רוצה הוא יגאל אותה והיא לא צריכה לפחד. אבל כאן הוא מוסיף לה שִׁכְבִ֖י עַד-הַבֹּֽקֶר: ובזה הוא לא מתכוון שהיא תשאר שם ולא תחזור לעיר כי את זה הוא כבר אמר לה "ליני הלילה", אלא שעכשיו, אחרי שהוא נשבע לה שיתחתן איתה, הוא צריך לתקן את הייבום של תמר, ולוודא שזה לא מצד היצר בכלל. ולכן הוא אומר לה להשאר כך עד הבוקר, אחרי שכבר הוסכם ביניהם להתחתן, ולכן וַתִּשְׁכַּ֤ב (מרגלתו) מַרְגְּלוֹתָיו֙ עַד-הַבֹּ֔קֶר היא לא רק נשארה בגורן אלא נשארה לידו, באותו מצב, במשך כל חצי הלילה השני, ובכל זאת הוא לא נגע בה. כדי שיהיה ברור שגם הוא עושה לשם שמים בלבד. וַתָּ֕קָם (בטרום) בְּטֶ֛רֶם יַכִּ֥יר אִ֖ישׁ אֶת-רֵעֵ֑הוּ כדי שגם אם יראו אותה לא ידעו מי היא, ואת זה היא עשתה מעצמה. אבל בועז שרצה לתת לה שעורים לקחת איתה וַיֹּ֙אמֶר֙ בליבו אַל-יִוָּדַ֔ע כִּי-בָ֥אָה הָאִשָּׁ֖ה הַגֹּֽרֶן: שאם יראו אותה בעיר עם שעורים יבינו שהיא היתה בגורן. וכיון שהוא הולך להתחתן איתה היום, יבינו שהיה כאן משהו. ולכן צריך שלא יראו שיש לה שעורים וַיֹּ֗אמֶר הָ֠בִי הַמִּטְפַּ֧חַת אֲשֶׁר-עָלַ֛יִךְ שזה רמז לצעיף שתמר התכסתה בו, אבל מטפחת זה מלשון טפחות שזה הגג, כלומר שזה ענין עליון אצלך וְאֶֽחֳזִי-בָ֖הּ וַתֹּ֣אחֶז בָּ֑הּ שכיון שהם דיברו על נישואין, יש חיבה והוא לא רצה לגעת בידה אפילו כדי לתת לה שעורים. ולכן היא תאחז את המטפחת, והוא ישים על המטפחת בלי לתת לידיים שלה ממש וַיָּ֤מָד שֵׁשׁ-שְׂעֹרִים֙ כיון שהגרעינים כבר היו נפרדים מהשיבולים הוא מדד לה כמות גרעינים שיש בשש שיבולים, כדי לרמוז לה שזה הכמות שיצטרכו בסך הכל עד שיבוא השלב השביעי של הקדושה, ויקדשו אותה, או הוא או הגואל וַיָּ֣שֶׁת עָלֶ֔יהָ כלומר על המטפחת. ומיד וַיָּבֹ֖א הָעִֽיר: שזה חלק מהרמז שהוא יוצא ישר לעיר, ולכן לא יצטרכו יותר משש שעורים.וַתָּבוֹא֙ אֶל-חֲמוֹתָ֔הּ לא נאמר מי באה ולא נאמר אל נעמי, כיון שהכל תלוי כרגע ולכן שואלת אותה נעמי וַתֹּ֖אמֶר מִי-אַ֣תְּ בִּתִּ֑י מהלשון בתי יודעים שהיא ידעה מי היא. אלא היא שואלת מי את? את אשתו של בועז? או שיש בך לפחות הריון להקים שם למחלון? או לא זה ולא זה? וַתַּ֨גֶּד-לָ֔הּ אֵ֛ת כָּל-אֲשֶׁ֥ר עָֽשָׂה-לָ֖הּ הָאִֽישׁ: גם את זה שהוא השאיר את הדבר בספק, וגם את מה שעשה לה שהוא לא נגע בה, ואפילו שהיא נשארה שם עד הבוקר, וגם שהוא נשבע לה. ועל גבי זה היא מוסיפה את הדבר המוזר שהיא עצמה לא יודעת איך להסביר אותו וַתֹּ֕אמֶר שֵׁשׁ-הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה נָ֣תַן לִ֑י שהם שש שעורים בלבד כִּ֚י אָמַ֣ר אֵלַ֔י אַל-תָּב֥וֹאִי רֵיקָ֖ם אֶל-חֲמוֹתֵֽךְ: וזה מה שהוא אמר לי, אבל אין לזה הסבר. כי היה הגיוני שהוא יתן יותר כדי שאני לא אבוא ריקם אליך. ואז מבארת לה נעמי את הסימן וַתֹּ֙אמֶר֙ שְׁבִ֣י בִתִּ֔י נעמי מבינה שאם בועז שלח אליה את השעורים, זה כי הוא מבין שרות מעצמה לא היתה עושה את כל הדבר הזה אלא נעמי אמרה לה. ולכן הוא שלח לה לומר שאין עוד צורך לעשות מאמצים כדי לשכנע אותו. ושנעמי לא תשלח אותה לשליחויות נוספות ללחוץ עליו. ולכן שבי עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תֵּֽדְעִ֔ין אֵ֖יךְ יִפֹּ֣ל דָּבָ֑ר אם הוא ישא אותך או הגואל כִּ֣י לֹ֤א יִשְׁקֹט֙ הָאִ֔ישׁ כִּֽי-אִם-כִּלָּ֥ה הַדָּבָ֖ר הַיּֽוֹם: ולכן נתן לך רק שש שעורים לומר שלא נצטרך יותר מזה כי הוא מיד יוצא לעיר, ולא רק שהוא יתחיל היום, אלא גם יכלה את הענין. ולכן אמר שלא תבואי ריקם אל חמותך שמה שמענין את חמותך זה לא האוכל, אלא להקים שם לבן שלה. ואת חוזרת ריקם כי את לא בהריון, וגם לא נשואה. ולכן אל תבואי אליה ריקם אלא עם הבטחה שהכל יסודר היום.
https://drive.google.com/file/d/1YxsJyo2egMVKHLYFu9nW45o5u1p0lZrT/view?usp=sharing