איך מחליטים על סדרי עדיפויות בחיים? מה טוב ברשעים? איך התשובה יכולה לתקן מעשים שכבר נעשו? ולמה אנחנו מחנכים ילדים לעשות מצוות עוד לפני שהם מבינים מה טוב בזה?
גֹּל אֶל ה' מַעֲשֶׂיךָ וְיִכֹּנוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ: כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה: תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה (משלי טז, ג-ה).
אדם עושה בחיים הרבה מעשים. הוא מתפרנס, הוא בונה את המשפחה שלו, זוגיות, חינוך ילדים, יש לו קרירה, יש לו תחביבים, הוא לומד דברים, יש לו חברים, לפעמים יוצא לנופש. כל אחד מהמעשים האלו נובע מסיבה שונה, וממילא הם מתנגשים לא פעם ביניהם. הם באים אחד על חשבון השני, לפעמים הם סותרים אחד את השני, ואדם לא תמיד יודע לסדר את המחשבות שלו. מה עדיף על מה? מה יותר נכון? על מה לוותר ועל מה לא? המחשבות לא מסודרות, סדרי העדיפויות לא ברורים, וממילא גם המעשים.
אם אדם יוכל לשים מרכז אחד לכל המעשים שלו, מטרה אחת שתכלול את כל שאר המטרות, אז אפשר יהיה לאור המטרה הזו להחליט מה עדיף על מה, ואיך מסדרים את המעשים השונים.
הקב"ה הוא מרכז כל המעשים שלנו. אדם צריך לגלגל את כל המעשים שלו כך שיגיעו בסופו של דבר אל ה', שיהיו בשביל רצון ה'. למה אני לומד? כדי שאוכל לעבוד, כדי שאוכל לפרנס את המשפחה שלי, כדי שהילדים יוכלו לגדול ולהיות עובדי ה'. למה אני יוצא לנופש? כדי שיהיה לי כח לעבוד, כדי שיהיה לי מה לאכול, כדי שיהיה לי כח לעשות מצוות. תמיד אחרי כמה סיבובים נוכל להגיע אל ה'.
כשמבחינתנו כל המעשים מתגלגלים עד שהם מגיעים אל הקב"ה, אז המחשבות השונות ששיכות לכל אחד מהמעשים, יכונו, יעמדו יציבות כולם על מקום אחד. לאדם יהיה הרבה יותר פשוט לחשוב: מה עדיף על מה? תלוי מה יותר מוביל אל ה'. מה ללמוד? תלוי איך זה מגיע לעבודת ה' בסוף, במה לעבוד? תלוי איך זה עוזר לעבודת ה'. לצאת לנופש או לעזור לחבר? תלוי מה הקב"ה רוצה ממך עכשיו.
וזה לא סתם טריק שעוזר לסדר את המחשבות, זה באמת נכון. שהרי כל מה שברא ה' בעולם, הכל ברא בשבילו. כל מה שברא ה' בעולם, התכלית שלו, מכוונת למען ה'. זה המען, זו המטרה של כל הדברים. ולכן כל המעשים שלנו צריכים להיות מכוונים גם כן אל ה', כי הוא באמת התכלית שלהם.
אלא שלא רק מי שמבין את זה, לא רק מי שמגלגל אל ה' מעשיו, פועל למען ה'. גם הרשע, שחושב שהוא לא עושה את רצון ה', גם כן פועל למען ה'. העולם צריך רשעים, כי צריך שיהיו ימי רעה. הצדיקים ובוודאי אנשים בינוניים צריכים לפעמים מקרים קשים שיכוונו אותם, ייסורים שיתקנו אותם או שיכפרו להם. בשביל זה עשה ה' את האפשרות להיות רשע, כדי שיהיה בעולם מי שיעשה את ימי הרעה האלה. גם הרשע, ירצה או לא ירצה, עובד אצל ה'.
אבל אם כך, לא צריך לגלגל אל ה' את מעשינו. לא צריך שיכונו מחשבותינו. תעשה מה שמתחשק לך, וכך או כך זה יצא למען ה'. אז מה משנה מה אנחנו חושבים?
המעשים שלנו בכל מקרה ילכו לעשות את רצון ה' בסופו של דבר. אבל תועבת ה' היא מי שגבה לב. מי שחושב שהרצון שלו גבוה וחשוב יותר מרצון ה'. זו הבעיה וזו התועבה. הרשע הזה פועל עם ה' רק במעשיו, אבל לא במחשבתו. היד של ה' פועלת דרך היד שלו, אבל הלב שלו נמצא במקום אחר. הוא גבה לב. כיון שהתוצאות הרחוקות של המעשים שלנו במילא בידי ה', כיון שה' משתמש במעשים שלנו, בסופו של דבר, לפי רצונו, עיקר הדין של האדם אינו על המעשה עצמו שקרה, אלא על הרצון שלו. על מה שהוא חשב כשעשה את המעשה. לכן יש הבדל כל כך גדול בין שוגג למזיד ובין אונס לרצון. לכן התשובה יכולה לתקן מעשים שנעשו כבר, כי הרצון הוא העיקר. וכיון שליבו של הרשע חושב שהוא גבוה מעל כולם, לכן למרות שעשה את רצון ה', כמו סנחריב, נבוכדנצר והמן, הוא לא ינקה מעונש על רצונו הרע. כמו סנחריב, נבוכדנצר והמן.
הנמשל הוא היצר הרע.
נדמה לנו שאנחנו חושבים, ולפי הדעות שלנו אנחנו עושים. אבל הרבה פעמים האמת הפוכה. אנחנו עושים דברים מסוימים, והשכל שלנו מחזיק בעקבות כך בדעות שמתאימות למעשים שלנו. השכל עסוק בלהצדיק את הבחירות שלנו.
כשאדם שואל את עצמו מה נכון לעשות, ליצר הרע יש מיד תשובה מוכנה. אם האדם מתפתה ללכת אחריה, המחשבות שלו ילכו לשם גם כן, ויחפשו איזה תיאוריה יכולה להצדיק עבירות כאלו. הרבה תיאוריות באו לעולם רק כדי להצדיק את המעשים שהיצר הרע רצה, ולאנשים לא היה מספיק רצון למנוע ממנו.
ולכן האדם צריך לגלגל אל ה' את מעשיו. לא להתחיל מהשאלה מה אני חושב שנכון לעשות, אלא להתחיל מהשולחן ערוך. לעשות מה שכתוב, לחנך ילדים מקטנותם לעשות מה שכתוב. אחרי שאדם כבר עושה את התורה, המחשבות שלו יחפשו את הרעיונות שמתאימים לה. מי שמגלגל אל ה' את מעשיו, מחשבותיו הופכות להיות נכונות. אחרי המעשים נמשכים הלבבות.
התיאוריות שמנסות להצדיק את היצר הרע הם הבעיה, ולא היצר הרע עצמו. היצר הרע, הרשע, נברא גם הוא למענהו של ה'. הקב"ה ברא את האדם בעולם הזה, כדי שיגיע ממנו לעולם הבא. העולם הזה הוא יום רעה לנשמה, אבל הוא הדרך היחידה להגיע לעולם הבא. וכדי להחזיק את האדם בעולם הזה, כדי שיהיה לנשמה את הזכויות לעולם הבא, היא צריכה יצר הרע. היצר הטוב עוסק בעניני העולם הבא, היצר הרע עוסק בעניני העולם הזה. אין בזה בעיה, כל עוד זוכרים שהיצר הטוב הוא המטרה והיצר הרע רק משרת אותו.
הבעיה מתחילה רק כשהיצר הרע הופך להיות גבה לב. כשהרצון של היצר גובר על הרצונות של הנשמה. אז הוא הופך להיות תועבת ה'.
גם אז המעשים שלו ממשיכים לשרת את ה', ממשיכים להחיות את הגוף שה' ברא, אבל על הרצון הרע, על המחשבות שאינן מכוונות אל ה', שהן משפיעות גם על היצר הטוב, לא ינקה מדינה של גיהנום.