איך יודעים אם מישהו דובר אמת או שהוא פשוט שקרן טוב? ולמה מוסר אנושי לא מספיק טוב לנו?
יָפִיחַ אֱמוּנָה יַגִּיד צֶדֶק וְעֵד שְׁקָרִים מִרְמָה (משלי יב, יז).
קשה לדעת מדיבור של אדם אם הוא צודק או לא, אם מה שהוא אומר זה אמת או לא. לא תמיד הצדק נשמע יפה כל כך, לפעמים הוא גם נאמר מפי אדם כבד פה וכבד לשון. לא תמיד השקר נשמע רע, רמאים מקצועיים יכולים לומר מרמה שנשמעת יפה מאוד, ואמיתית מאוד.
אז איך יודעים? אם האומר הוא אדם שתמיד מפזר סביבו דיבורים שניתן לסמוך עליהם, דברי אמונה, גם במקומות שהוא מדבר לפי תומו, גם במקומות שיש לו אינטרס לשקר. אם בכל פעם שבדקנו הסתבר שהיה אפשר לסמוך עליו, אז אפשר להניח שהוא צודק גם עכשיו. לא רק סטטיסטית, אלא כי לאנשים יש נטיה להסביר את הצדק לטובתם, למצוא תיאוריה שתסביר למה בדיוק מה שטוב להם הוא גם צודק. כשאפשר לסמוך על מה שאדם מסוים אומר, זה אומר שהוא לא מטה את הדעות שלו לפי מה שמשתלם, אלא מצליח להבדיל בין האינטרס שלו לבין האמת. ולכן כנראה שגם עכשיו הוא יודע לומר מה צודק באמת, ולא רק מנסח את האינטרסים שלו בצורה יפה.
לעומת זאת מי שמוכן אפילו להעיד שקר בבית משפט כדי להרוויח משהו, מי שבעבר היה מוכן לפגוע בצדק בצורה ברורה בשביל אינטרסים, לא משנה כמה יפה תהיה התיאוריה שהוא אמר, לא משנה כמה צודקת היא נשמעת, אנחנו יכולים להניח שזו מרמה.
הנמשל הוא התורה:
איך אפשר לדעת בעולם הזה איזה תיאוריה מוסרית היא נכונה? איזו צורת חיים נכונה? התורה לא תמיד מתאימה למה שמקובל כנכון, היא עלולה להשמע לא מספיק מעודכנת. עונש מוות? הבדלים בין גברים לנשים? עם נבחר? מלוכה? לעומת זאת יש תיאוריות מאוד עדכניות ויפות, שאומרות בדיוק את מה שנעים לנו לשמוע. תעשה מה שמתאים לך, אתה יכול להיות כל מה שאתה רוצה, אין מלחמה צודקת, חיה ותן לחיות. זה לא אומר שהתיאוריות האלו צודקות, וברור שזה לא אומר חלילה שהתורה לא נכונה.
איך אפשר לדעת מה נכון?
התורה והנבואה יודעות לומר מראש מה יהיה. אנחנו רואים את עם ישראל ממשיך להתקיים לאורך אלפי שנים, אנחנו רואים אותו חוזר לארצו כמו שנכתב אלפי שנים קודם. אפשר לסמוך עליהן. בכל דבר שהתורה אומרת, במצוות או בהנהגות נכונות, אפשר לראות שמי שהולך בדרך הזו חי נכון: שהמשפחה שלו חזקה, שהחברה שלו חזקה. אפשר לראות שהתורה לא סותרת את החיים, אלא מובילה את האדם לחיים מאוזנים וטובים. אפשר לראות שהעולם מאמץ עם הזמן יותר ויותר חלקים מהתורה. ולכן אנחנו יכולים להבין שהתורה דוברת צדק, שגם מה שלא הוכח לנו באותות ובמופתים שהוא נכון, אם הוא כתוב בתורה אפשר לסמוך עליו.
לעומת זאת רוב התיאוריות המוסריות שבעולם מבוססות על רגשות או יצרים, שהם עדי שקר מקצועיים. אפילו החושים מתעים אותנו הרבה פעמים, ולמדע לקח הרבה זמן לפתח כלים ושיטות מספיק מדוייקים כדי להתגבר על הטעויות שלהם.
היצרים כמובן מפעילים כוח משיכה שמטה את ההגיון לטובתם.
רוב התיאוריות המוסריות מבוססות על רגש: על רגשות של רחמים, חמלה, גאווה או נקמה. הרגש גם הוא עד שקר מקצועי. אין בית משפט בעולם שיסכים לקבל עדות שמבוססת על רגש. הרגש מראש לא נועד לומר מה האמת, אלא לייצג את החויה הסוביקטיבית, נושא חשוב מאוד כשלעצמו, אבל לא מעיד על האמת.
ולכן כשאנחנו פוגשים תיאוריות שבהם השכל בנה תיאוריה שנשמעת יפה, אבל מבוססת על רגשות או יצרים, אנחנו יכולים להבין מראש שזו מרמה. אפשר להבין מראש שזו תיאוריה שמנסה להשיג את המטרות הסוביקטיביות של מי שהגה אותה, ולהתאים לרגשות או ליצרים שלו.
כשהאויל שואל מאיפה הוא יכול לדעת מה נכון בעולם הזה, יש לנו מאיפה להתחיל את החשבון. התורה ותיאוריות רגשיות לא יכולות להיות באותה רמה בשני צידי המשקל. ולכן אם הוא לא יודע מה נכון לעשות, שילך לפי התורה, ולא לפי הרגש.