משלי יב, כ

מי שמוותר על המוסר, נהנה יותר? והאם בשביל השמחה בעולם הבא צריך לוותר על השמחה בעולם הזה?

מִרְמָה בְּלֶב חֹרְשֵׁי רָע וּלְיֹעֲצֵי שָׁלוֹם שִׂמְחָה (משלי יב, כ).

מי שמחריש בליבו את הרעה שהוא מתכנן על חבירו, מנסה להשיג לעצמו איזה טובה בעתיד, אבל בנתיים הוא לא נהנה. כיון שהוא מנסה להשיג טוב לעצמו על חשבון אחרים, כיון שהוא הולך לגרום רעה לאחרים, הוא עסוק בתכנונים, בהסתרה, במרמה. הוא חושב כל הזמן איך לדאוג שלא יגלו מה הוא מתכנן, והוא דואג כל הזמן מה יקרה אם כן יגלו. לא טוב לו כרגע, הוא רק מקווה שיהיה לו טוב בעתיד.

לעומת זאת מי שמייעץ לאחרים איך לחיות בשלום, אפילו שהוא בכלל לא עובד בשביל עצמו, הוא מנסה להשלים בין אחרים, גם לו עצמו יש שמחה. גם בתהליך יש לו שמחה. השלום מביא בחשבון את טובת כולם, הוא מנסה להיטיב לכולם, ולא אחד על חשבון השני. ולכן כולם שמחים מהתהליך הזה. לכולם טוב, וגם ליועץ, כי כשטוב לכולם טוב גם לו.

הרבה פעמים מי שמחפש את טובת עצמו גם על חשבון אחרים, סובל מהתהליך. המטרות שהוא מציב הם מטרות רעות מוסרית, והתהליך לא נעים גם לו. לעומת זאת מי שמחפש את טובת הכלל, מי שלא חושב על עצמו, הרבה פעמים נהנה גם בעולם הזה, וגם מהתהליך.

הנמשל, כמו שאומר המדרש, הוא היצר הרע והיצר הטוב:

היצר הרע מושך את האדם לקחת לעצמו על חשבון כל דבר אחר. גם על חשבון הגוף עצמו, גם על חשבון העתיד של האדם עצמו. ולכן כדי להשיג את הרע שהוא מתכנן להשיג, הוא עובר תהליך של מרמה, של שקר. גם כלפי התורה, או המוסר, אבל ממילא גם כלפי הגוף, המשפחה, החברה והעתיד. הוא מספר לעצמו סיפורים, וממציא תיאוריות לא נכונות כדי לאפשר לעצמו את התאוות שלו. אבל הוא עוסק במרמה ולכן גם התהליך לא טוב לו. לא רק בעולם הבא תגיע הרעה, אלא גם בעולם הזה הוא עוסק במרמה ופוגע בעצמו, ובאחרים שפוגעים בו בחזרה.

היצר הטוב מושך את האדם להיטיב לכל. הוא לא אומר לו לקחת את הרוחניות ולזרוק את החומריות, אלא אומר לו למצוא את מה שנכון לכל. גם החומריות נהנית, גם לה יש מקום. היצר הטוב מייעץ לאדם לקחת את דרך השלום, למצוא לכל כוח את מקומו וזמנו. ולכן יש לאדם שמחה. הוא מרגיש טוב, הוא מרגיש שהוא בכיוון טוב, והוא לא צריך להלחם בכוחות אחרים במקביל, הוא לא צריך לרמות אף אחד. הכל גלוי וידוע ולכולם התהליך טוב.