מה אדם צריך לעשות עם החיים שלו? ואיך רואים את הקב"ה בעולם?
אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ (משלי יג, ט).
הנשמה נמשלה לנר, כמו שנאמר "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם". הצדיק משתמש באור של הנר שלו, כדי להאיר לכולם. הוא מגלה בעזרת האור שלו חלקים לא ידועים של התורה, הוא עוזר למסכנים שבחברה ומאיר את עיניהם, הוא מראה לאנשים את הקב"ה בכל דבר, והופך את העולם להיות מקום יותר מואר וטוב.
כשהנר עצמו נגמר, האור לא נעלם. כל מה שהצדיק הזה האיר בימי חייו, ממשיך להיות מואר גם אחרי מותו. התורה שהוא גילה, ממשיכה להלמד, המצוות שהוא עשה בעלות ערך נצחי, המעשים שלו ממשיכים להיות מסופרים ונלמדים מדור לדור. האור שהוא הוסיף בעולם שמח, הרבה אנשים אחרים שמחים על האור הזה, והעולם כולו שמח על האור שנוסף בו. ולכן נרו של הצדיק לא באמת דעך. החומר שלו נגמר, אבל האור שהוא הוסיף בימי חייו ממשיך להסתובב בעולם, ולשמח אלוקים ואנשים. וכך גם מדרגתו בעולם הבא נשארת נצחית.
הרשע מתעניין בעצמו בלבד. הוא לא מנסה להאיר לאף אחד אחר את העולם, הוא לא מנסה לעשות את העולם הזה מקום טוב יותר, אלא מנסה להנות בעצמו בלבד מהאור והחום שלו.
כל הדברים החומריים שהרשע לוקח, מתכלים בחום הלהבה. החיים מכלים דברים חומריים: רכוש, אוכל, זמן, וגם את הגוף עצמו. הלהבה של הרשע לא מאירה לאף אחד מלבדו, אבל היא מכלה ושורפת בנתיים, את החומריות ואת הזמן שלו, בלי להפוך אותם לאור שישאר נצחי.
ולכן נר הרשעים נמצא בתהליך מתמיד של דעיכה, שבסופה לא ישאר אחריו אור או שמחה. וכך גם מצבם לעולם הבא, כל מה שהיה תלוי במעשיהם דעך ונעלם.
הנמשל, כפי שאומר המדרש, לעתיד לבוא:
הקב"ה נסתר בעולם הזה. לא רואים אותו אם לא מסתכלים טוב. האור של שבעת ימי בראשית, האור שנברא ביום הראשון, שלא כמו השמש והירח שנבראו רק ביום הרביעי, הוא אור שבו אפשר לראות את הקב"ה בעולם. האור עצמו נגנז לצדיקים לעתיד לבוא, בעולם הזה לא רואים את הקב"ה כל כך בבירור. אבל נשאר לנו ממנו את התורה, שדרכה אנחנו מצליחים לראות את הקב"ה בכל זאת. וזו העבודה של כל יהודי בעולם. היהודי לוקח תפוח, שלא רואים בו את הקב"ה, מסתכל טוב, ורואה בו את בורא פרי העץ. וכך מאה ברכות בכל יום.
כל הצדיקים עוסקים כל ימיהם בלהאיר את האור הזה. כל אחד הוא נר קטן, וכל אחד מאיר את מה שהוא יכול להאיר מתוך האור הגדול והמצטבר הזה. אין כאן דעיכה בכלל, כל הצדיקים מצרפים את האור שלהם לאור קיים, ומה שהם האירו נשאר וממשיך אל הדורות הבאים.
ככל שהאור גדל כך הוא ישמח יותר ויותר, כך העולם מתקדם למטרתו. וככל שאור הצדיקים ישמח, כך נר הרשעים ידעך. כך החומריות, שהיא הבסיס של הרשעים, תחשב בעיני אנשים פחות ופחות, ועם הזמן פחות ופחות אנשים ירצו להיות רשעים. עד שהאור יהיה כל כך גדול ש"כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם", ואז "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם".