מה גורם לאנשים תחושת ביטחון? ולמה שאר העמים לא קיבלו תורה?
חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ (משלי יד, טז).
לאנשים פשוטים יש שתי דרכים להתמודד עם סכנות: או שהם סרים מרע, נזהרים, בודקים ומבררים, ואז הם בוטחים, כיון שהם עשו כל מה שצריך. או שהם מתעברים, כלומר לוקחים צד שני ממי שציוה עליהם, ומכעיסים אותו, ועוברים על דבריו, ואז הם יראים מהעונש שהם עלולים לקבל.
שתי הדרכים הופכות את האנשים לבינוניים: מי שסר מרע, כיון שהוא בוטח, ולא חושש מעונש, עלול בהמשך ליפול בחטא. הוא כבר לא כל כך שם לב, הוא בסך הכל מרגיש שהוא בסדר, ולכן הוא לא שם לב, ונופל. בדרך כלל הוא סר מרע, ולפעמים טועה. מי שמתעבר אמנם בדרך כלל טועה ומכעיס, אבל כיון שכשהוא נרגע הוא ירא מהעונש, החשש מעונש גובר לפעמים ואז הוא גם סר מרע.
החכם הוא מי שיראתו קודמת לחכמתו. הוא לא ירא כיון שהוא הכעיס מישהו, אלא מראש הוא ניגש לעולם ביראה, הוא מראש מברר מה צריך לעשות, ממה צריך להזהר. נקודת המבט שלו היא שצריך לשים לב היטב לכללים ולחוקים, שצריך להיות זהיר. ולכן הוא סר מרע תמיד. הוא סר גם מרעות שאנשים פשוטים לא יודעים לשים אליהם לב, ורק מי שניגש ביראה ישים לב גם אליהם. והוא ירא גם אחרי שהוא כבר סר מרע. גם כשהוא בסדר, ואין לו סיבה לפחד מעונש, הוא עדיין ירא וממשיך לשים לב לדרכיו.
הכסיל, שבשביל התאוות שלו מוותר גם על האמת שהוא יודע, הולך לכיוון השני. הוא קודם כל מתעבר, נקודת המבט שלו על העולם זה שהוא יעשה מה שמתחשק לו, ואף אחד לא יגיד לו מה לעשות. וכיון שזו השקפת עולם ולא רק נטיה, גם אחרי שהוא עשה דברים רעים הוא לא ירא מהתוצאה, כי אז הוא לא יוכל לחיות עם השקפת העולם שלו. אלא הוא בוטח כדרך חיים. הוא מתעלם מסכנות ביודעין, ולא מוכן לחשוב על התוצאות של מעשיו. אדם כזה יחטא עוד ועוד, כיון שאפילו יראת העונש אין לו.
הנמשל הוא ישראל והעמים:
אברהם חיפש מה נכון לעשות בעולם עוד לפני שידע שיש תורה. הוא קודם כל היה ירא, ובעקבות זה התגלה אליו הקב"ה וגילה לו איך להיות סר מרע. עם ישראל ניגש לעולם ביראה, הוא קודם כל שואל את עצמו מה נכון ומה לא נכון, ואחר כך עושה.
גם אחרי שעשינו מה שצריך אנחנו לא בוטחים, אנחנו ממשיכים להיות יראי ה' ולחשוב שאולי לא מילאנו את חובתינו. ולכן אנחנו יכולים באמת לסור מרע, ואפשר לתת לנו את התורה.
האומות מתעברות עם ה'. נקודת המבט הבסיסית שלהן על העולם היא שגם אם אכן יש אלוקים והוא מצווה, הן לא מתכוונות לעשות מה שהוא אומר. הן עושות מה שטוב להן ומה שהן רוצות. ולכן הקב"ה לא נתן להן תורה והן אכן יכולות לבטוח. כי אין מטרת ה' בתורה להעניש, אלא לתקן את בני האדם. ומי שלא רוצה לשמוע, אין טעם להשמיע לו.