איך מכוונים אנשים בעזרת ענישה? ואם בעקבות עבודה זרה צריכה לבוא עצירת השמים, למה בממלכת ישראל זה לא קרה עד שאליהו הנביא עצר אותם בעצמו?
קְצַר אַפַּיִם יַעֲשֶׂה אִוֶּלֶת וְאִישׁ מְזִמּוֹת יִשָּׂנֵא (משלי יד, יז).
כשמנהל או מפקד מתעצבן מהר, כשכל כמה דקות הוא מתפוצץ ממשהו אחר, הוא לא גורם לאנשים שתחתיו לעשות את רצונו בצורה טובה יותר, כי הם כבר לא מצליחים להבין מה מכעיס אותו. הם מנסים משהו והוא מתעצבן, מנסים דבר אחר וגם אז הוא מתעצבן. התחושה שהם מקבלים היא שאין דרך לגרום שלא יתעצבן, זה לא משהו לא טוב שהם עושים, אלא פשוט תכונת אופי. במקום לגרום להם הבנה מדוייקת יותר של רצונו, הוא גורם להם לאיולת: אולי זה מה שהוא רוצה, אולי זה מה שהוא רוצה, אין דרך לדעת מה הוא רוצה וממילא גם אין טעם לנסות. ולכן אם מנהל או מפקד רוצה שיבינו בדיוק מה הוא רוצה, הוא לא יכול להעניש מיד על כל דבר. הוא צריך להיות ארך אפיים, הוא צריך לתת לאנשים זמן לניסוי וטעיה, לתת להם הזדמנות להבין ולהשתפר ולכוון אותם עד שיצליחו.
מטרתו של מנהל או מפקד היא לקדם את האנשים שלו ולבצע את המשימה. המטרה שלו אינה להעניש, עונש הוא רק כלי בדרך אל המטרה. כאשר אנשים מקבלים את ההרגשה שהמפקד מחפש להעניש, כשהוא איש מזימות שמטיל על אנשים משימות שהם כנראה יכשלו בהן, ואז מעניש, אנשים מבינים שהוא לא מחפש את טובתם, וגם לא את טובת המשימה. ולכן הוא יישנא.
כל עוד המנהל או המפקד דורש דרישות גבוהות לטובת המשימה, לא שונאים אותו. המטרה ברורה. אבל כשנראה שהוא זומם להעניש, כשהפקודות שלו נועדו לכך שיפרו אותם, אז שונאים אותו ומתרחקים ממנו, כי מבינים שאין לו מטרה חשובה לבצע, אלא רק רצון להרגיש שולט ומכובד על חשבון אחרים.
הנמשל הוא המשך הנמשל הקודם:
אם עם ישראל ירא, ובעקבות כך סר מרע, ההגיון היה שהקב"ה יעניש אותנו מהר. דווקא כשאנשים יראים, כשמענישים אותם הם מבינים מה לא לעשות. אבל הקב"ה ארך אפיים ולא מעניש מהר, וזה לכאורה גורם אפשרות לטעות. כי עם ישראל עושה דברים שאסור, עובד עבודה זרה וכדו', ולא נענש, והשמים לא נעצרים, ולכן העם ממשיך לעבוד עבודה זרה למרות שבאופן בסיסי הוא ירא. ואם כן תכונת ארך אפיים מפריעה לנו לכאורה.
אם הגויים מתעברים, ולא מתכוונים לעשות מה שאומרים להם זו סיבה לוותר להם? זו סיבה לא לחייב אותם ושיהיו בוטחים? אם כן יוצא חוטא נשכר. לכאורה צריך לחייב אותם כמו את עם ישראל, ואם הם מתעברים, שיענשו.
אלא שהקב"ה לא מחפש להעניש אף אחד. העונש אינו חלק מהמטרות של העולם הזה, הוא רק כלי כדי ללמד אותנו מה נכון ומה לא נכון.
כדי שעם ישראל יוכל להבין את רצון ה'; לא רק לפעול בצורה מכאנית כמו שהקב"ה אומר, אלא לרצות את רצון ה', חייבים לתת לו זמן להבין. כשהקב"ה מביא עונש על אנשים, מחלה או רעב, הם מיד מחפשים מה גרם לזה, איך אפשר להפטר מזה. אם העונשים יבואו מהר, אחד אחרי השני, אנשים יפסיקו להבין מה באמת גורם להם. במקום ללכת אחרי השכל, במקום להסתכל בתורה ולהבין מה צריך לעשות, אנשים יסתכלו מה עזר להם בפועל. מה הפסיק את הרעב בפועל ומה עצר את המחלה. זו צורת החשיבה של עבודה זרה, מה שנראה שעבד הוא כנראה מה שצריך לעשות. אבל הקב"ה רוצה שלא נעבוד בצורה מיסטית, אלא שנלמד את התורה ונבין את רצון ה' דרך השכל. ולכן צריך להיות ארך אפיים, לתת לאנשים זמן להבנה קטנה, וזמן ללמוד והגיע להבנה גדולה יותר.
העונשים הם סימן מאת ה', אבל ההתמודדות איתם אמורה לבוא דרך השכל, וזה לוקח זמן.
המטרה הסופית של עבודת ה' היא אהבת ה'. עם ישראל צריך להגיע לאהבת ה', וגם כל העולם כולו במידת האפשר. לכן אם העמים מתעברים, אם גם כשמבהירים להם מה צריך לעשות הם לא יעשו, אין ענין להעניש אותם. הקב"ה לא מחפש לתת לאנשים מצוות שהם לא יוכלו לעמוד בהם ואז להעניש, כיון שאז הוא יישנא על ידם.
אם העונש לא יוכל למלא את תפקידו החינוכי כלפי העמים, אין טעם להפעיל אותו מראש.
ובדומה לזה, גם בממלכת ישראל כשהעם לא עשה את רצון ה' ביודעין, השמים לא נעצרו. אם העונש לא ימלא את ייעודו אין בו טעם.
אין גוזרים גזירה על הציבור, אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה.