"אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ… כִּֽי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָֽחְנוּ… הִפָּרֶד נָא מֵֽעָלָי", אם אנשים אחים אנחנו, מה ההגיון להיפרד? ולמה יהודים מוכנים לטוס לאוגנדה כדי להציל יהודי, אבל הם לא יתנו לו לעקוף בתור?
בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד (משלי יז, יז).
חברים אפשר להחליף. אם לא נעים לי עם חבר אפשר למצוא חבר אחר, אם לא נעים לי עם השכן אפשר לעבור דירה. אם לא נעים עם בעל המכולת אפשר ללכת למכולת אחרת. הרע, מי שאני בקשר תמידי איתו, מראה לי אהבה בכל עת. גם בזמנים שמחים, גם בזמנים עצובים, הוא תמיד יאמר את המילים הנכונות, וישתדל שלא לריב איתי. כי אם הוא לא יראה אהבה, אם לא יהיה לי נעים איתו, תמיד אפשר למצוא רע אחר. אם הוא נשאר הרע שלי כנראה שהוא אוהב בכל עת.
אחים אי אפשר להחליף. אם לאדם לא נוח עם אח שלו, עם קרוב משפחה, הוא נשאר קרוב שלו. אבל אז הוא מתרחק, הוא לא בקשר, אולי הוא גר במקום אחר לגמרי, ואולי הם בכלל לא מדברים. אם הם לא בקשר, אז מה זה אומר שהם אחים?
אח שלי הוא חלק ממני. כשהכל בסדר עם הגב של האדם הוא לא תמיד מרגיש את קיומו. כשהכל בסדר עם הכליות או הכבד אדם לא תמיד מודע אפילו לקיומם. אבל ברגע שמשהו לא בסדר, ברגע שהם כואבים, אי אפשר לשכוח לרגע שהם חלק מהאדם.
כשיש לאח צרה, כשיש צרה לקרוב משפחה, גם אם אנחנו לא בקשר, גם אם הוא גר רחוק, או חושב אחרת, כואב לי. כשיש לאדם צרה כאילו נולד לו אז האח, כי פתאום האח דואג, מתקשר, מנסה לעזור. זה כואב לו אישית, מה שקשה שיקרה עם חבר.
הנמשל הוא עם ישראל בגלות:
המדרש אומר "שה פזורה ישראל (ירמ' נ יז) מה רחל זו לקה אחד מאבריה כולן מרגישין כך ישראל לקה אחד מהן כולן מרגישין".
עם ישראל מפוזר בגלות בין הגויים. האנשים שסביבנו שייכים לעמים אחרים, וכך גם ההגדרה שלנו הופכת להיות. יש יהודים שמגדירים את עצמם רוסים, יש יהודים שמגדירים את עצמם מרוקאים, יש יהודים שמגדירים את עצמם אמריקאים. הרעים שסביבנו הם כל עולמנו לכאורה. הם אלו שאנחנו קונים בחנות שלהם, הם אלו שקונים בחנות שלנו. הם הרעים שלנו בעבודה, הם השכנים שלנו. אנחנו שומרים איתם על יחסי שכנות טובה, על יחסי עבודה, בכל עת אוהב הרע. ולכן עם ישראל עלול לאבד את ההגדרה העצמית שלו ולהפוך להיות חלק מהעמים שבהם הוא נמצא.
מה יזכיר לעם ישראל שהוא עם אחד, כאשר הוא מפוזר על כל הגלובוס? מה יזכיר לשה המפוזרת שכל איבר שלה נמצא ביבשת אחרת, שאלו האיברים שלה? היא לא מרגישה אותם, היא לא ביחסי עבודה איתם, היא לא מניפה את אותו דגל כמותם, לא מדקלמת את אותו המנון. היא לא קונה מהם והם לא קונים אצלה. אבל אם אתה נותן מכה על אחד האברים, אין לשה יותר שאלה. ברור לה שזה איבר שלה, כי זה כואב לה.
ולכן לפעמים הקב"ה מביא צרה על יהודים מסוימים במדינה מסוימת, וכל עם ישראל מרגיש. כולם מתגייסים לעזרתם, כולם מתפללים עליהם. הצרה מולידה לנו אחים.
ולא רק בגלות, גם בארץ אנחנו סוחבים מחלות מהגלות, סוחבים ציבורים שונים ומנוכרים. כל אחד מקיף את עצמו באנשים שדומים לו, ברעים שאוהבים בכל עת, ושוכח מקיומם של אחים אחרים. אבל לפעמים באה מכה ומזכירה לנו ברגע אחד שכולנו גוף אחד.