משלי יח, י – יא

איך כסף מגן על עשירים? מה יכול להגן עוד יותר טוב? ומה יכול להגן עלינו מדעות מוטעות ומאידיאולוגיות עקומות ש"מסתדרות" עם הפסוקים ועם דברי חז"ל?

מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה' בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב: הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה בְּמַשְׂכִּיתוֹ (משלי יח, י – יא).

לעשיר יש בטחון מהרבה צרות בזכות עושרו. הוא מוגן מבעיות של רעב, הוא יכול לממן טיפול רפואי יקר, הוא יכול לשכור עורך דין טוב. גם כשמישהו רוצה לתקוף אותו אישית, הוא יכול לשלם כופר, או שוחד, או לחילופין לשכור מי שיגן עליו. במובן הזה, העושר הוא קרית עוזו של העשיר, הוא כמו עיר עם חומה. העושר לא נועד רק להגנה, הוא עיר שלמה עם הרבה משמעויות, אלא שיש לה חומה, וכשצריך, אפשר יהיה להשתמש בה כדי להתגונן.

אבל העושר לא מגן מכל דבר. למשל, לפעמים התוקף עצמו עשיר ולא רוצה כופר. או שיכול גם הוא לשלם ולדאוג שלא יהיה מי שיגן על העשיר.

בשביל זה יש לעשיר בחדרי משכיתו, בכספת הסודית, דברים נדירים במיוחד. יש לו יצירות אומנות מיוחדות, יש לו אבני חן נדירות, אלו יוכלו לשכנע גם אדם עשיר להתרצות ולעזוב אותו. אלו יוכלו להטות את הכף אצל אנשים כדי שיגנו עליו למרות הכסף של היריב. ולכן הדברים הנדירים האלו, שנשמרים לזמנים מיוחדים, הם כחומה נשגבה שקשה הרבה יותר לעבור.

גם זה כמובן, לא מגן מכל דבר. יש הרבה צרות שכסף לא יכול לעזור בהן. יש תופעות טבע כמו רעידות אדמה, יש מלחמות, יש מחלות שהרפואה לא יודעת לעזור בהן.

הצדיק דבק בשם ה'. כשאדם דבק בה', הוא מושגח, והקב"ה מציל אותו מכל צרה שאינה נצרכת לו. ולכן שם ה' הוא כמגדל עוז, מגדל חזק ומוגן שנמצא בתוך העיר ובתוך החומה הנשגבה. גם כשהאויב מצליח לפרוץ את החומות, הצדיק יכול להשגב במגדל העוז ולהנצל מכל צרה.

אבל שלא כמו מגדל רגיל, שמגביל את תנועת האדם, בשם ה' יכול הצדיק לרוץ. שם ה' מלווה את הצדיק בכל אשר ילך, ומגן עליו בכל מקום שיהיה בו, ולא רק כשהוא במקום מסויים.

הנמשל, כפי שאומר המדרש[1], הוא לימוד התורה:

הרבה טעויות יש בעולם. הרבה דעות משובשות, הרבה דתות מוטעות, הרבה אידאולוגיות עקומות. מה יגן על האדם שלא יפול בהן? הרי אנשים בעלי כושר שכנוע יכולים לשכנע גם אותו. ניסוחים יפים, אומנות, מה שמקובל בציבור, כל אלו משפיעים על האדם, ואיך יכול אדם להתגונן בפניהם?

כשאדם לומד הרבה תורה, כשיש לו הון רב והוא עשיר בתורה, יש לו קרית עוז. הרבה דעות משובשות כבר לא יוכלו להשפיע עליו, כי בתורה כתוב נגדם, או שברור ממנה שהדיעות האלו אסורות.

אבל לא מכל טעות התורה יכולה להגן עליו. לפעמים גם המטעה למד הרבה תורה, גם הדת שלו מחזיקה בתנ"ך, והוא מצליח לשאול שאלות, או להציע פירושים שאין ללומד הרגיל מה לומר כנגדם.

במקרה הזה יש ללומד את הפנימיות: תורת הסוד. התורה הנדירה והשמורה בחדרי משכיתו. הוא יודע ללמוד את התורה על פי הפנימיות. הוא יודע לא להבין באלוקות הבנות מוטעות. הסוד הוא כחומה נשגבה, שמגינה גם ממה שחומות העיר הרגילות כבר לא מצליחות להגן.

אבל גם את זה אפשר לעקוף. יש שאלות, ויש הסברים מוטעים שנראים מסתדרים גם עם תורת הסוד; היצר הרע דוחף את האדם להבין הבנות לא נכונות; יש נסיונות בעולם, שהאדם לא מקבל מהלימוד הפשוט את הכלים להתמודד איתם.

הצדיק נשגב גם מזה. כשאדם עסוק לא רק בלימוד התורה, אלא בשם ה' שנקרא עליו. כשהוא עסוק לראות את ה' בכל דבר בעולם, ולקרוא בשמו, הוא דבק בה'. כל האידיאולוגיות המוטעות והדתות המסולפות מדברות איתנו דרך השכל, טוענות טענות ומתווכחות על פסוקים או הגיון; אבל מי שדבק בשם ה' נמצא מעל השכל. גם אם הוא לא יודע להסביר משהו, גם אם הוא לא למד תחום מסוים, מציאות ה' ברורה לו בתחושה פנימית, ולא כמו מי שרק למד עליה. אי אפשר לערער לו את תחושת הוודאות הפנימית בעזרת דיונים לוגיים וויכוחים.

מי שרק לומד תורה אינו יכול לרוץ. הוא צריך לבחון בשיקול דעת רב כל מקרה שבא לידו, מה התורה אומרת עליו, לאיזה ענין לדמות אותו, מה מותר ומה אסור לעשות בו, ומה ספק.

אבל מי שדבק בשם ה', מרגיש בהרגשה פנימית מה הוא צריך לעשות במקרה מסוים, הוא מרגיש ברוח הקודש מה ה' רוצה ממנו בכל מקרה. ולכן הוא יכול לרוץ, ולא להכשל.

כשאדם דבק בה', הוא רץ אליו. הגובה לא מעכב אותו: "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ". וככל שהאדם רץ במעלה מגדל העוז, כך הוא עולה מעלה מעלה, וכך הוא נשגב ומוגן יותר ויותר.

על אף שהסברנו את הפסוק השני קודם, הדבקות בשם ה' צריכה לקדום לעשירות בתורה. היראה צריכה לקדום לחכמה, כמו שנאמר "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'". כשאדם צדיק, ודבק בה', הוא מבין מראש את התורה נכון. כשאדם ניגש לתורה שלא מתוך יראת ה', הוא בקלות רבה עלול להבין את התורה באופן מסולף, וגם העשירות בתורה תגן עליו הרבה פחות.

---

[1] מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק טו