למה שיהיה קשר בין כסף לחברים? ואיך אפשר לומר "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" אם הם כל הזמן מתווכחים?
הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים וְדָל מֵרֵעהוּ יִפָּרֵד (משלי יט, ד).
כשיש לאדם הרבה הון, הרבה אנשים רוצים להתחבר אליו. לאו דווקא עניים שרוצים לקבל ממנו כסף, לא מדובר כאן בהכרח על אדם נדיב. אלא כיון שבמקום שיש כסף, יש הזדמנויות לעסקים, יש אפשרות להלוואה תמורת אחוז ברווחים, יש אפשרות לשותפויות עסקיות; לכן גם אנשים שיש להם כסף רוצים להיות רעיו של בעל ההון. יחד יש לכולם יכולות גבוהות יותר.
לעומת זאת הדל, מי שאין לו כסף, לא רק שעשירים לא מצטרפים אליו, אלא שגם מאנשים דומים לו, מדלים כמותו הוא נפרד. לדל אין כל כך מה לתת, אבל הוא צריך לקבל. ולכן לא טוב לדלים להיות יחד. הם לא יכולים לעזור אחד לשני, וכשמישהו אחר בא לעזור להם, הוא מחלק את הכסף שלו ליותר אנשים, וכל אחד מקבל פחות.
באופן טבעי לעשיר כדאי להתחבר לאנשים רבים, במיוחד אם גם הם עשירים כמותו, ולדל כדאי להתרחק מאנשים הדומים לו.
הנמשל, כמו שאומר רש"י, הוא לימוד בחבורה:
מי שיש לו הון של תורה, מי שיודע הרבה ולמד הרבה תורה, אנשים רבים רוצים ללמוד ממנו ואיתו. גם אנשים שלמדו בעצמם הרבה תורה רוצים לבוא וללמוד איתו. למרות שלמי שמסתכל מהצד נראה שיש כאן מחלוקות גדולות, וויכוחים, ונראה כאילו לא טוב להם להיות יחד, האמת הפוכה. לכל אחד מתלמידי החכמים יש את התורה שהוא למד, והוא מתבסס עליה כשהוא מביא ראיות לדבריו, או סותר את דברי חבירו. ההון בתורה שיש לאחד, אינו ההון בתורה שיש לשני. ולכן כל אחד שמח לשמוע את הראיות והקושיות של חבריו, כי הוא לבדו לא יכל לדעת אותם. אמנם גם לו יש את הראיות שלו, ולכן הם לא ממהרים להסכים ביניהם, אבל שניהם למדו עוד תורה שהם לא הכירו, או זווית מבט חדשה על תורה שהכירו. ובסופו של דבר הם גם יגיעו להכרעה.
נראה למתבונן מבחוץ שלתלמידי החכמים לא טוב להיות ביחד, שהם מלאים מחלוקות וויכוחים, אבל באמת תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. הם מוסיפים אחד לשני עוד תורה, ומגיעים יחד למסקנות שלא יכלו להגיע לבד. ולכן הם רוצים להיות יחד, ולשמוע אחד את השני.
לעומת זאת כשהדלים, אנשים שלא למדו תורה, לומדים יחד, הוויכוחים שלהם אינם מתבססים על תורה שזה יודע וזה לא, אלא רק על סברות שונות. לזה נראה כך ולזה נראה כך. זה לא יכול להביא ראיה לדבריו, שהרי הוא דל בתורה, וזה לא יכול להביא ראיה לדבריו. במצב כזה המחלוקת לא ניתנת להכרעה פשוטה, כל עוד לא ילכו לקבל את דעתו של תלמיד חכם. ולכן הוויכוח עובר לפעמים להיות וויכוח שלא לשמה. כל אחד רוצה לצאת צודק, כל אחד מגן על הכבוד שלו. וממילא עם הזמן הם יפרדו. לא טוב להם להיות יחד, כי אין להם תורה לתרום אחד לשני, והם רק לוקחים אחד מהשני כבוד.