ממה רשעים מפחדים? איך הקב"ה אומר לרשעים מה לעשות? והאם אפשר לברוח מהמות?
מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ וְתַאֲוַת צַדִּיקִים יִתֵּן: כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם (משלי י, כד-כה).
הרשע מתעניין בעצמו בלבד, הוא דואג לעצמו בלבד. ולכן הדבר שהכי מפחיד אותו זה רשע אחר כמוהו. הוא מפחד שיקום רשע אחר שיהיה חזק יותר ממנו, והוא גם כן ידאג רק לעצמו, על חשבון הרשע שלנו. הרבה מאוד מהדברים שהרשע עושה בעולם נועדו להתגונן בפני האפשרות הזו. הרשע יגור, הוא מתרחק כל הזמן מהאפשרות שמישהו יגבר עליו. אבל המגורה הזו תבוא עליו בכל מקרה. לא משנה כמה הוא יתאמץ להמנע ממנה. כיון שבעולמם של הרשעים, עולם שבו כל אחד דואג לעצמו, וכל אחד מנסה להיות חזק יותר מהשני, אי אפשר לנצח לאורך זמן. ככל שרשע חזק יותר, כך יש יותר אנשים עם אינטרס להתגבר עליו, ובסופו של דבר יהיה מי שיצליח. וגם אם הרשע מצליח להחזיק מעמד לאורך זמן, בסופו של דבר הוא יזדקן ויחלש, ויקום רשע אחר שינצח אותו.
אם כך, מה התועלת במעשי הרשע? מה יוצא מהם, אם בסופו של דבר הוא בוודאות יפול בנקודה ממנה הוא בורח? התשובה היא שהוא נותן את תאות הצדיקים. הרשע חושב שהוא משרת את עצמו בלבד. וכיון שבעולם של רשעים, שמשרתים כל אחד את עצמו בלבד, צריך להשקיע הרבה מאמץ כדי להתגונן אחד מהשני, הרשע יוצר בעולם דברים גדולים מאוד. יש רשעים שמפתחים את הכלכלה, בדרכם להיות הכי עשירים וחזקים כלכלית. יש עשירים שמשנים את המפה העולמית, כובשים ארצות ומזיזים אוכלוסיות, בדרכם להיות הכי חזקים צבאית. כל השינויים האלו מקדמים את העולם שלב אחרי שלב.
הצדיקים לא מחפשים את טובתם האישית, אלא את טובת הכלל. לכן הם לא עסוקים בפחד, במגור, כל הזמן. בעולמם של הצדיקים אנשים עוזרים אחד לשני, הקב"ה עוזר, אנשים לא צריכים כוח כדי לשרוד. הצדיקים עסוקים בתאותם, במטרה שאליה הם שואפים, ולא בפחד ממנו הם בורחים. הצדיקים מתאוים לעולם טוב יותר. בשביל כולם. והרשעים, גם אם לא בכוונה, מקדמים את העולם. פיתוח הכלכלה מועיל לחברה כולה, גם אם לא לזה התכוון הרשע. גם כיבושים צבאיים, בפועל, מקדמים את העולם למקומות חדשים, שבמבט לאחור נוכל להבין שהיו טובים יותר בסופו של דבר.
אבל איך יכול להיות שהרשע תמיד יתן את תאות הצדיקים? הרי הרשע דואג לעצמו בלבד, ולכן, גם אם לפעמים המעשים שלו עוזרים לצדיקים, הם צריכים לפעמים להפריע להם, וללכת נגד רצונם.
אלא שהרשע לא פועל מדעת עצמו. הרשע מונע על ידי רוחות שיש בעולם. הקב"ה שולח רוח לארץ שגורמת לאנשים לרצות לכבוש ממלכות, ובזמנים אחרים הקב"ה שולח לארץ רוח של שלום. רוח של פיתוחים טכנולוגיים, או רוח של קפיאה על השמרים. רוח של לאומיות והתגדרות, או רוח של שיתוף ומחיקת זהויות. כשהקב"ה רוצה להוביל שינויים גדולים בעולם, הוא שולח רוח חזקה במיוחד. סופה. הרשע נדחף על ידי הרוח הזו לעשות דברים מסוימים, להתרחק מסכנות מסוימות ובדרכים מסוימות דווקא. אבל הסופה הזו מכוונת בדיוק למטרה שהקבה רוצה שתתבצע כרגע. אם יש בעולם רוח שמניעה רשעים לכבוש את העולם כולו, זה כיון שהקב"ה רוצה להגלות את עם ישראל. זה מה שהצדיקים צריכים כרגע. ואם יש רוח של חכמה ומדע, זה כיון שהקב"ה רוצה להעביר את יצר עבודה זרה מהעולם. כשתעבור הסופה הזו, והמטרות יושגו, נראה שכבר אין רשע. הרוח תעזוב את העולם, והרשע לא ידע עוד מה לעשות בו. או שרוח אחרת ורשעים אחרים יקומו וישמידו אותו.
לאן הרוח הזו מכוונת? מה המטרות שלה? המטרות של הצדיק. כל הרוחות שבעולם מכוונות לקדם את המטרות של הקב"ה, והצדיק מציב לעצמו את המטרות האלו בדיוק כמטרותיו. ולכן לא משנה איזה רשע קם, ולא משנה איזה סערה משתוללת כרגע בעולם, הם תמיד יתנו את תאוות הצדיקים בסופו של דבר, כי הם יסוד העולם והרוחות המתחוללות בו. אם כך, הצדיק הוא יסוד העולם הרוחני, אבל גם יסוד העולם הגשמי. גם הרשעים ומעשיהם מבוססים על הצדיק, ומקדמים את מטרותיו. כל מה שאנחנו רואים בעולם, נמצא בו כדי לקדם את המטרות היסודיות שעליהם נבנה העולם, מטרותיו של הצדיק.
הנמשל הוא המעשים הרעים והטובים שבעולם:
יש עקרון אחד בלבד שמוביל את כל סוגי היצר הרע שאנחנו מכירים: הרצון לקיום, הבריחה מהמוות. האדם נמשך לאכול כדי להתקיים, הוא נמשך להתרבות כדי לשרוד גם אחרי מותו, הוא נמשך להגן על עצמו כדי להתקיים, הוא בורח מכאב כדי לחיות. היצר הרע, יגור מפני דבר אחד, הוא מפחד ובורח מהמות. אבל המגורה הזו עצמה, היא הרי תבואנו. המות הוא גזרה שאין איך להמלט ממנה. כל מי שנולד, סופו למות. היצר יכול להלחם במות ככל שירצה, הוא לכל היותר דוחה את הגזירה מעט.
אם כך, מה המטרה שבשבילה יש לנו יצר הרע? אם הוא נידון מראש לכשלון, למה הקב"ה ברא אותו? התשובה היא היצר הטוב. אנחנו לא מחפשים חיי נצח בעולם הזה, אנחנו צריכים את היצר הרע, כדי לאפשר לנו זמן חיים בעולם הזה שיספיק כדי להשיג את המטרות של העולם הבא. שם נמצאים חיי הנצח שלנו. זו תאוות הצדיקים אותה נותן היצר הרע. צריך לאכול, צריך לישון, צריך ילדים שימשיכו את המטרות האלו אחרינו. כל המטרות של היצר הרע, משרתות את האינטרס של היצר הטוב, שלא מחפש את טובתו האישית, ולכן לא עסוק בלברוח מהמות האישי שלו. היצר הטוב מחפש את טובת כל העולם, וממילא מחפש מה המעשים הנכונים שיוכלו להיטיב לעולם כולו.
אם כך היצר הרע אינו רע באמת. אלו רוחות שהקב"ה שם בעולם, כדי לשרת את המטרות האמיתיות שלו. אלא שהיצר נקרא רע כשהוא אינו סתם רוח, אלא רוח שיצאה משליטה, סופה. כשהיצר הרע כבר לא משרת את המטרות של היצר הטוב באופן ישיר, אלא נהיה רוח שמשתוללת בעולם בלי חשבון, אז הוא רשע. אבל הסופה הזו תעבור. היא תעבור כשהיצר יחלש, בזמן הזקנה, ואז יתברר שאין רשע. היא תעבור כשלעתיד לבוא תעבור רוח הטומאה מן הארץ, ואין רשע.
אבל גם כשהיצר עוד חזק, היסוד שלו הוא הצדיק, כלומר המעשים הטובים שיוצאים בזכותו. היצר הטוב אינו רק העיקר של העולם הבא, הוא היסוד גם של כל מה שקורה בעולם הזה. כל הרוחות, גם של היצר הרע, קיימים בשבילו. את הרוחות צריך לשמור שלא יצאו משליטה, שלא יהפכו לכוח שקשה לעצור בזמן, אבל הם כולם משרתים של כוחות חשובים ונכונים שהם יסוד לכל מה שקיים בעולם הזה.