יש עבדים מרצון? למה תלמידים מכינים קפה לרב? ומה הבעיה ברב שמחפש כבוד?
עָשִׁיר בְּרָשִׁים יִמְשׁוֹל וְעֶבֶד לוֶֹה לְאִישׁ מַלְוֶה: זוֹרֵעַ עַוְלָה יִקְצָר אָוֶן וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ יִכְלֶה: טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל (משלי כב, ז-ט).
כשעשיר אומר לעניים לעשות משהו, הם לרוב יצייתו. הרי הם רוצים לקבל ממנו צדקה כשיצטרכו, הם רוצים לשמור איתו על קשר טוב, אולי אפילו הוא יעסיק אותם, ולכן הם מוכנים לעשות את מה שהוא אומר.
כשיש אדם שרוצה הלואה, אין הרבה אנשים שמוכנים להלוות, בוודאי כשמדובר בהלוואה בלי ריבית, כמו שהתורה מצווה. כשיש איש מלוה, מישהו שמוכן להלוות, הלוה מוכן לעשות כל מה שהוא יאמר לו, כמו עבד. כיון שאין הרבה אנשים שמוכנים להלוות, הלוה חייב שהאיש הזה יסכים להלוות לו, ולכן הוא ממש משתדל לשמח אותו, ומחפש מה האיש המלוה רוצה, כדי שהוא יזכה לעשות בשבילו. ככל שהמלוה יהיה יותר מרוצה ממנו, כך יגדל הסיכוי שהוא אכן יקבל את ההלואה.
אבל מה שמייחד את הרשים והלווה האלו, מנתינים או מעבדים רגילים, הוא שהם בוחרים לקבל את ממשלת האיש העשיר. הם מקבלים עליהם את העבדות מבחירה. האיש העשיר לא באמת מושל על הרשים, הם מוכנים להתנהג כאילו הוא מושל עליהם, בגלל שהם רוצים להרוויח מזה משהו. המלוה לא באמת אדון של הלוה. הלוה מוכן להתנהג כך כי יש לו מה להרוויח.
כל עוד אנחנו מדברים על עשיר רגיל, או מלוה רגיל, המצב הזה ישמר. העשיר ירוויח אנשים שמוכנים לעשות מה שהוא אומר, והם ירוויחו צדקה או הלואה. שני הצדדים נהנים.
אבל יש מי שמנסה לנצל את המצב הזה. יש מי שמשתמש בהלואה שהוא נותן כדי לזרוע עוולה. הוא מלווה בריבית גבוהה, ומנסה להרוויח כסף מהצורך הנואש של הלווה בכסף. הוא משתמש בעובדה שהלוה מוכן לעשות כל מה שיאמר, בשביל לקבל את ההלואה, כדי להכניס בה תנאים קשים ולא הוגנים. עם הזמן האיש הזה יגלה שגם את הכבוד שהוא קיבל עד עכשיו הוא יפסיד, ויותר מזה, הוא לא יקצור כסף על מה שהוא זרע, אלא בסופו של דבר הוא יקצור און, כלומר דבר רע. הרי בסופו של דבר, הלוים שאין להם איך להחזיר את הריביות חסרות ההגינות שלו, יתקוממו ויפגעו בו. הם הרי לא עבדים שלו באמת, הם היו עבדים מרצון. וכשלא יהיה להם שווה יותר לעבוד אותו, הם יתקוממו וימרדו.
יש גם מי שמשתמש בכבוד שנותנים לו העניים כדי להתייחס אליהם כמושל. להכות אותם בשוט, להתיחס אליהם כאנשים פחותים. ושוב, הוא יגלה, שהם התיחסו אליו כמושל מרצונם, אבל ברגע שהתברר שהוא בעבר השני מהם, שהאינטרס שלו הוא לנצל אותם, לא לתת להם, הוא יראה את שבט המושל שלו כלה ונעלם. הם לא חייבים לו כלום.
מול שני אלו יש גם צד שני. יש נדיבים, שלא מחפשים את הכבוד, לא מענין אותם שיש מי שמוכן לעשות כל מה שהם יאמרו. הם רוצים באמת לעזור לעניים. הם כל כך רוצים לעזור לעניים, שגם כשכבר אין להם ממה, כשכבר נגמר להם הכסף לחלק, הם לוקחים מהלחם של עצמם ונותנים אותו לדל שבא לבקש. מבחינתם אין כאן רווח הדדי, אין כאן נתינת צדקה או הלואה, מול כבוד. יש כאן משימה, לעזור לעניים. וכל מה שרק אפשר מופנה לטובת המשימה הזו.
האדם הזה לא רק יקבל כבוד מהעניים, לא רק שהם ירצו לעשות כל מה שהוא אומר לפני שהם קיבלו ממנו, הוא גם יבורך על ידם אחרי שהם קיבלו. הם מכירים ורואים שהוא באמת רוצה בטובתם, שהוא בכלל לא מתעניין בטובת עצמו ובכבוד שלו. ואדם כזה הם רוצים לברך בכל מה שאפשר.
ובאמת גם הקב"ה מברך אותו. הקב"ה רוצה לפרנס את העניים, והוא רוצה שגם לאדם הנדיב יהיה מה לאכול. כשהאדם הזה נאלץ לתת מהלחם של עצמו, הקב"ה יברך אותו שיהיה לו יותר, כך שיוכל גם לתת לכל העניים שבאים אליו, וגם ישאר לו בשביל עצמו. ולכן מי שלא מחפש את הכבוד אלא עינו טובה בעניים, העינים שלו מחפשות למי להיטיב, הוא יבורך ויקבל עוד כסף ויכולות, מעבר לכבוד. כל זה כמובן לא בשבילו, אלא לטובת המשימה.
הנמשל הוא כבוד תלמידי חכמים:
אנשים שלא יודעים מה ההלכה הולכים לשאול את הרב, שהוא עשיר בתורה. בפועל, היחס ביניהם הוא כמו של מושל בנתינים שלו. הם עושים מה שהרב אומר. הרב אומר מה ההלכה, ואת זה הם מבצעים. אנשים נותנים לרב הרבה כבוד, כיון שחשוב להם לעשות את דבר ה', והרב הוא שאומר להם מה דבר ה' אליהם. ולכן הם רוצים לכבד אותו כמו שמכבדים את דבר ה', ועושים כל מה שהוא אומר.
התלמידים דומים יותר ללוים. הם מקבלים מהרב את התורה שלו, כדי שיוכלו אחר כך ללכת וללמד בעצמם. הם מקבלים היום, ומחזירים מחר. אצל התלמידים נוסף עוד סוג של כבוד כלפי הרב, הם גם משמשים אותו, כחלק מלימוד דרכי ההוראה וההתנהגות שמתאימים לרב בישראל. עד כדי כך שהם מתנהגים כלפיו כעבדים אל האדון, הם יביאו לו לאכול, יכינו לו קפה, יסחבו בשבילו את הספרים, ילוו אותו בדרך לבית הכנסת וכדו'.
כמובן, האנשים שבאים לשאול שאלה בהלכה, או התלמידים, אינם באמת עבדים, ואינם מחויבים לעשות את דבר הרב כנתינים. הם בוחרים להתיחס כך אל הרב, כי יש להם מה לקבל ממנו, כי הם מקבלים ממנו תורה, ובשבילה שווה להם להתיחס אליו כמושל או כאדון.
כל עוד מדובר ברב רגיל, המצב הזה ישמר. הרב יתן לשואלים או לתלמידים את התורה, ויקבל מהם כבוד, משכורת וכדו', ולמרות שזו לא המטרה, מותר לו גם להנות מזה. שני הצדדים מרוויחים.
אבל יש מי שמנסה לנצל את המצב הזה. יש רב שמתמלא בגאווה מהכבוד שהתלמידים נותנים לו, ומתחיל לחשוב שבאמת יש בו עצמו משהו מיוחד, שאת הכבוד נותנים לו בגלל הרעיונות שלו, ולא בגלל שהוא מלמד את תורת ה'. הוא מרגיש שהוא יכול להמציא תורה, שהוא יכול לחדש דברים לא נכונים, תיאוריות שמתירות איסורי תורה, שלדעתו יוסיפו לו רק יותר כבוד. הוא זורע עולה בלב התלמידים, וסופו שיקצור און. התלמידים יבינו שכאן אין תורה, ויעזבו אותו. אולי חכמים גם ינדו אותו. ברגע שהוא שוכח שהתלמידים נותנים כבוד לקב"ה דרכו, הוא יאבד את הכבוד הזה מהר מאוד.
יש גם מי שמשתמש בכבוד שהשואלים נותנים לו, כמטרה בפני עצמה. הוא באמת דורש מהם כבוד, הוא רואה את עצמו כאדון שלהם, ומצווה אותם לעשות בשבילו גם דברים שלא קשורים להלכה. הוא רוצה שדעתו תתקבל גם בנושאים שלא קשורים לרבנות. ומתיחס לכבוד שהוא מקבל כשוט לשלוט בו בציבור.
ושוב, הוא יגלה שהציבור התיחסו אליו כמושל מרצונם, כי הם קיבלו דרכו את דבר ה', שהוא המושל עליהם באמת. אבל ברגע שיתברר שהוא בעבר השני מהם, שהם מחפשים את דבר ה' והוא מחפש את הכבוד האישי שלו, ולא את דבר ה', הוא יראה את שבט המושל שלו כלה ונעלם. הציבור יחפש לו רב אחר.
ומול שני אלו יש צד שני. יש רבנים שלא מעניין אותם בכלל הכבוד. לא מעניין אותם שאנשים עושים מה שהם אומרים להם. הם באמת רוצים ללמד תורה, הם רוצים להעביר לעם את דבר ה'. העין שלהם מחפשת כל הזמן איך להיטיב. הם כל כך רוצים ללמד תורה, שגם כשכבר אין להם ממה, גם כשהם לא יודעים תשובה לשאלה, גם כשמדובר בנושא שהם לא למדו, הם לוקחים את זמן השינה שלהם, את זמני הארוחות שלהם ויושבים שעות נוספות לפתור את הבעיות שעלו, להבין יותר לעומק ולפתור את הבעיה. מבחינתם אין כאן רווח הדדי, יש כאן משימה, ללמד את דבר ה'. וכל מה שאפשר מופנה לטובת המשימה הזו.
הרב הזה לא רק יקבל כבוד מהציבור ומהתלמידים, הם גם יברכו אותו. הם רואים שהוא באמת מחפש את מה שגם הם מחפשים, את דבר ה'. הוא יחד איתם, ודרכו באמת אפשר לשמוע את דבר ה'.
ולכן גם הקב"ה יברך אותו, ויעזור לו שבאמת יזכה להבין, שיצליח לדעת יותר תורה ממה שהיה בו, הקב"ה יתן לו רוח הקודש לפתור בעיות קשות במיוחד, כיון שדרך האדם הזה הקב"ה יכול להעביר באמת את התורה לעולם. ולכן הוא עצמו יגדל בתורה עוד ועוד.