למי עוזרות שאלות באמונה? האם אפשר להאמין גם בלי הוכחה שיש אלוקים? ומה עושים עם סתירות בין תורה למדע?
אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה: עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו (משלי כו, ד-ה).
הכסיל הוא מי שלא רוצה לחיות לפי החכמה, אלא לפי התאוות שלו. גם אם הוא למד, וגם אם הוא יודע את האמת, הוא מעוניין לחיות כאילו אין אלוקים.
אבל מה הוא יגיד לחברים מסביב שמסתכלים עליו בעין עקומה? איך הוא יסביר להם שלא מעניינת אותו האמת? מה הוא יגיד לעצמו ברגעים של ייסורי מצפון?
התשובה היא "האיולת" מלשון "אולי", שיטה שמציגה את הכל כספק. הוא אמנם לא יכול להוכיח שאין אלוקים, אבל מי אמר שיש? יש למישהו הוכחה מספיק משכנעת בשבילו שיש אלוקים? ואם יש, מי אמר שהוא נתן תורה? ואם הוא נתן תורה מי אמר שאנחנו לא בחלום עכשיו, ופטורים מכל המצוות? וכיון שאי אפשר לדעת שום דבר בצורה וודאית, אי אפשר ללכת לפי החכמה, ונשאר רק לעשות מה שמתחשק.
כשהכסיל מגיע אלינו עם השאלות שלו, אנחנו בבעיה. מצד אחד, התשובה האמיתית לכל השאלות שלו, היא שהאיולת עצמה לא נכונה. שיש וודאות, ואנחנו לא מבוססים על הוכחה כזו או אחרת. למרות שיש הוכחה למציאותו של אלוקים, ולמרות שיש הוכחה למתן תורה, אנחנו לא מתבססים עליהם. כי ספק שהביאו לו הוכחה, נשאר ספק קצת. הרי אין הוכחה וודאית בעולם. אף אחד לא ימסור את הנפש, אם הוא מתבסס רק על הוכחה שכלית. אף אחד לא יאהב את ה' בכל לבבו ובכל נפשו, אם ה' מבחינתו הוא תוצאה של תרגיל לוגי.
מצד שני, אם יש לנו וודאות שלא נובעת מהוכחה, כלומר אם אנחנו לא מקבלים את הנחות היסוד של האיולת, אז לא נוכל לשכנע את הכסיל. הרי הכסיל מקבל את הנחות היסוד האלו, הוא כבר שכנע את עצמו שאין לו וודאות, ולכן הוודאות שלנו לא תעזור לו, ולא תהיה תשובה בכלל מבחינתו. ולכן כדי לשכנע את הכסיל, צריך לענות לו כאיולתו, כלומר על פי הנחות היסוד של האיולת שהוא הציב.
כמובן, גם אם נענה לכסיל על פי הנחות היסוד שלו, הוא לא יחזור לשמור מצוות. הרי הוא כסיל, כלומר הוא הולך לפי מה שמתחשק לו ולא לפי השכל. האיולת היא רק תרוץ, ואם לא היא, אפשר יהיה למצוא תרוץ אחר. החשיבות של התשובה לכסיל נובעת ממה שיום אחד הוא אולי ירצה לחזור. יום אחד ימאס לו מכל התאוות, או שהתאוות עצמן יתאימו פתאום יותר לשמירת מצוות. במקרה כזה, זה מאוד משנה מה הוא חושב שאומרת האמת. אם הכסיל יודע שהוא עד עכשיו רימה את עצמו, החזרה תהיה פשוטה יחסית. הוא יודה בטעות ויחזור. אבל אם הוא כבר שיכנע את עצמו בנכונות האיולת, אם הוא כבר צבר על גביה תאוריות משלימות ושאלות רבות בלי תשובה, כל אלו יקשו עליו מאוד לחזור. כי עכשיו זה כבר לא רק התאוות שלו, שהיום כאן ומחר שם, עכשיו זה צורת החשיבה שלו, כך הוא תופס את העולם. ומזה כבר יהיה לו מאוד קשה להשתחרר.
לכן אנחנו משלבים את שתי השיטות בשני שלבים: בשלב הראשון אנחנו מבהירים לעצמנו ואולי גם לכסיל, שאנחנו לא מתבססים על ההוכחות האלו, ואנחנו לא מקבלים את הנחת היסוד שאי אפשר לדעת שום דבר באופן וודאי. אנחנו לא עונים לכסיל כאיולתו, אלא לפי האמת, כדי שלא נשווה לו גם אנחנו, מבחינתנו. שלא נצא מהוויכוחים עם הכסיל בתחושה שאנחנו שומרים תורה ומצוות רק בגלל ששעון שזרוק ביער לא יכול להרכיב את עצמו. אם הגענו למצב שכל מה שאנחנו שומרים את מצוות ה' זה כיון שיש לנו ראיה לוגית, אז למעשה אנחנו שווים לכסיל. גם אנחנו קצת בספק, גם לנו לא לגמרי ברור. רק שלנו בניגוד אליו יש דרכים להכריע את הספק, אבל גם לנו כבר אין את העיקר, אין לנו וודאות.
ולאחר שהבהרנו את הנקודה הזו, אנחנו עוברים לענות לכסיל כאיולתו, מתוך נקודת המוצא שלו. לא כדי שיודה לנו, הוא הרי כסיל, אלא כדי שלא יהיה חכם בעיניו. כדי שידע שיש תשובות לשאלות שלו, גם לפי הנחות היסוד שלו. ואז, כשהוא ידע שהוא לא כל כך חכם, ושהשיטה שלו מוטלת בעצמה בספק, יהיה לו קל יותר לחזור כשיגיע הזמן.
הנמשל הוא התאמה של תורה ומדע:
המדע צומח מלמטה למעלה. האקסיומות של המדע מבוססות על החושים, המדידות והניסויים גם הם מבוססים על החושים, והתיאוריות מבוססות על ההבנה של השכל. ממילא המדע נשאר תמיד בספק, כמו החושים והשכל עצמם שניתן לתעתע בהם. ולכן המדע פועל בשיטות של איולת: הכל מוטל בספק, וגם לאחר שחוק מסוים הוכח, תמיד נשאר ספק, אולי תבוא תיאוריה אחרת שתסביר הכל בדרך שונה, או אולי ניסוי אחר יפריך את המסקנות של הניסוי הזה.
לעומת זאת את התורה קיבלנו מלמעלה למטה. היא לא מבוססת על החושים, ולא על השכל שלנו. התורה מבוססת על התגלות ה' אלינו, ובהמשך על העברה של התורה מאב לבן, עוד לפני שהוא מבין בכלל הוכחות לוגיות, כאמת מוחלטת. כך נבנית אמונה פנימית.
זה לא אומר שאנחנו חיים בשקט עם סתירות בין תורה למדע. גם אם האמונה שלנו לא מבוססת על הוכחות לוגיות, הרי שהוכחות הפוכות עלולות לבלבל ולערער את האמונה של לא מעט אנשים. ולכן כשיש סתירות בין תורה למדע, גם אם עוד כמה דורות המדע עצמו יחשוב אחרת, חשוב למצוא להם תשובה, שתספק גם את בני הדור הנוכחי.
במיוחד בדורות שבהם יש רוחות של כסילות בעולם, רוחות שמתירות לאדם לעשות ככל העולה על רוחו, מבלי לתת דין וחשבון שכלי, הכסילות הזו משתמשת באיולת. המדע משמש לפעמים כלי כדי לנגח את הדת, ולהתיר לאנשים לעשות כרצונם. יש ענפי מדע שנוצרו במיוחד למטרה הזו, כמו ביקורת המקרא, ויש מקרים מענפי מחקר אחרים שמועצמים ומודגשים כדי להציג את האמונה כמי שאינה עומדת במבחן המדע.
ולכן בכל מקרה של סתירה בין תורה למדע, השלב הראשון והחשוב הוא להדגיש לעצמנו שהאמונה שלנו לא תלויה בשאלה המדעית ובפתרון שלה. אנחנו לא מלמדים את הילדים שלנו תשובות לאבולוציה, אלא שמע ישראל. וגם אם יוכיחו לנו באותות ובמופתים שההוכחות הלוגיות שלנו לגבי מציאות האלוקים ומתן תורה שגויות, אנחנו נקום למחרת ונקרא שוב קריאת שמע, כרגיל. התורה אינה שווה למדע ולכן אינה תלויה בתשובה על פי כללי האיולת.
וכשלב שני, חשוב לענות תשובה לשאלה, מתוך הנחות היסוד הקיימות כיום במדע. חשוב ליישב את הסתירה, כדי שאנשים לא יטעו לחשוב שהמדע מסכים עם הכסילות. שהחכמה נמצאת אצל הכסילות והאמונה תמימה בלבד.
חשוב להבהיר שהאמונה מספיק חכמה כדי להתאים למדע, אבל רק אחרי שהבהרנו שהיא לא מוכנה לעמוד על היסודות שלו.