לצדיק מותר לסמוך על הנס? כמה חייבים לחסוך לחתונה של הילדים? והאם על כל רגע שאדם לא למד תורה הוא יענש?
גם היום נמשיך עם שני הפסוקים הבאים שממשיכים את אותו משל ונמשל:
הַכֵּר פָּנִים לֹא טוֹב וְעַל פַּת לֶחֶם יִפְשַׁע גָּבֶר: נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ (משלי כח, כא-כב).
עד עכשיו פגשנו עקשי דרכיים שלא קיבלו את המטרות של הקב"ה, אלא הגדירו את המטרות לפי הדרך עצמה. אבל יש סוג נוסף של עקשי דרכיים: יש אנשים שמקבלים את המטרות של הקב"ה, ומסכימים עליהן, אלא שלדעתם יש רק דרך אחת נכונה בעולם, ורק בה צריך ללכת אל המטרה.
יש מי שסומך על הנס. הוא צדיק, והקב"ה מכיר לו פנים, כלומר עושה לו פרוטקציה. מבחינתו, יש רק דרך אחת לעבוד את הקב"ה, הוא עושה מצוות ולומד תורה. לפרנסה הקב"ה ידאג.
השיטה הזו יכולה לעבוד, יש מקרים שהקב"ה באמת יפרנס אותו. אבל אומרת הגמרא "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס, שמא אין עושין לו נס, ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו". הכר פנים אינו רע, אבל הוא לא טוב. הטוב שיכול לצאת מהאדם הזה לא יצא לפועל. הרבה דברים שהקב"ה רוצה שהוא יעשה בעולם לא יקרו, כי הוא נמנע מלעשות כל מה שהוא לא מבין איך הוא מתקשר ישירות לרצון ה'. הוא לא מחפש את ה' בכל דרכיו, אלא הולך רק בדרכים שהוא יודע מראש שה' נמצא בהם.
ועוד יותר גרוע מזה, אם אין עושין לו נס. אם הקב"ה לא יפרנס אותו מעל לדרך הטבע, הוא יגיע לפת לחם. וכשאדם רעב, כשבאמת אין לו מה לאכול, הוא כבר עלול לפשוע. כדי להציל את החיים שלו, אדם יתיר לעצמו לגנוב, לעשוק, לקחת ריבית, לנצל אנשים אחרים, גם אם הוא גבר, ויכול ללכת לעבוד, עכשיו כבר מאוחר מדי. הוא צריך להשלים הרבה חובות שהצטברו במעט זמן, והוא יתיר לעצמו דברים אסורים.
ויש גם עיקש דרכיים לצד השני: יש את מי שמחזיק במטרות של הקב"ה, והיה רוצה ללמוד תורה ולקיים מצוות, אבל הוא חושב שיש בעולם רק השתדלות. הוא חושב שמה שהוא לא יעשה בעשר אצבעותיו לא יהיה. ולכן הוא מבוהל, וממהר לצבור הון. הוא הרי צריך לחתן את הילדים, נכון שהם רק עכשיו נולדו, אבל מאיפה יהיה לו? ולכן הוא צובר כמה שיותר מהר את הסכומים הנדרשים. האדם הזה מסתכל במבט רע עין על עולמו של הקב"ה, כאילו הקב"ה ברא עולם אכזר שבו לא ניתן לתקן טעויות, שבו אין עזרה ואין חמלה. הוא לא סומך על הקב"ה שיעזור אם יהיה צורך, ולכן לא משתדל רק את ההשתדלות הרגילה, כמו אדם רגיל, אלא מנסה לכסות בעצמו את כל האפשרויות.
האיש הזה לא ידע ולא שם לב, שמרוב נסיון למנוע כל אפשרות שיחסר לו בעתיד, חסר יבואנו כבר היום. כבר עכשיו הוא מקמץ מהלחם שלו כדי לשמור לעתיד, כבר עכשיו הוא מביא על עצמו חסר, וכמובן יש לו חסר רציני בעבודת ה'. אין לו זמן ללמוד, אין לו פנאי לעשות מצוות, ובוודאי שאין לו כסף בשבילן.
הנמשל ממשיך את הנמשל הקודם בדרכים לזכות בעולם הבא:
עד עכשיו פגשנו עקשי דרכיים שהמציאו בעצמם את המטרות שלהם בעולם, והוציאו את הקב"ה מהתמונה. אבל יש סוג נוסף של עקשי דרכיים, אנשים שרוצים לעשות את רצון ה', ומבינים שה' קובע את המטרות, אבל לדעתם יש רק דרך אחת להגיע לעולם הבא.
יש מי שסומך על הקב"ה. הרי הקב"ה מזמן לנו מקרים ומכוון אותנו למטרות מסוימות בעולם. לכן הוא מחכה שהקב"ה יקרא לו, שיאמר לו מה לעשות, ועד אז הוא לא עושה כלום. הוא לא מתאמץ על לימוד תורה או על עשיית מצוות באופן מיוחד. מה שחייבו אותו הוא עושה, וחוץ מזה הוא מחכה שהקב"ה יגדיר לו ויאמרו לו מה לעשות.
הדרך הזו יכולה להצליח, לפעמים הקב"ה באמת שולח לו מטרה מיוחדת או נסיון שתפור למידותיו. אבל הכר הפנים הזה, לסמוך שהקב"ה מכיר אותי והוא כבר ידאג לעולם הבא שלי, הוא לא טוב. הוא לא מוציא מהאדם את הטוב שהוא יוכל להוציא מעצמו, אם המוטיבציה שלו תהיה מגויסת למטרות חשובות וטובות. אם הוא מעצמו יבין מה הוא עושה וישאף לשם.
אבל גרוע מזה, אם הקב"ה לא ישלח לו משימה משלו. אם הוא פשוט נשאר לחכות. אז הוא נשאר עם פת לחם בלבד לעולם הבא, רק עם הכר הפנים הבסיסי, שיש לו חלק לעולם הבא כמו לכל ישראל. במצב הזה הזמן שלו נשאר פנוי, המוטיבציות שלו נשארות פנויות, ושם יפשע גבר. במקום שבו אין לו מה לעשות, באזורי השיעמום, מגיע החטא.
ולצד השני, יש את מי שמסתכל על עולמו של הקב"ה במבט רע עין. נראה לו שהקב"ה דורש מאיתנו רק לקיים מצוות וללמוד תורה בכל רגע נתון. נראה לו שעיסוק בפרנסה או בחינוך הילדים שלו הוא חטא שהוא ישלם עליו בעתיד. האדם הזה מבוהל, ומנסה לצבור הון של תורה ומעשים טובים, בכל הזמן שיש לו. הוא לא מוכן לעשות שום דבר אחר, כי הוא מבוהל מהגיהנום, כי הוא מפוחד שהוא לא עומד בציפיות.
האיש הזה לא ידע ולא שם לב, שבזה עצמו הוא מחסר את העולם הבא שלו. שהוא לא מטפל בהרבה מאוד דברים שהקב"ה מצפה ממנו לטפל, שהוא לא מחנך את הילדים שלו, שהוא לא מפרנס אותם, שהוא לא גומל חסדים ולא מכבד הורים. העיסוק הלחוץ שלו במצוות המוגדרות והידועות, מחסר מהעולם הבא שלו עוד הרבה מאוד דברים שמוטלים עליו.