לֵץ הַיַּין הֹמֶה שֵׁכָר וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם (משלי כ, א).
יש תרבויות שהיין הוא המרכז שלהן. תרבויות שרואות ביין ענין יפה ונאצל, עם כללים ונימוסים. את התרבות הזו מוביל לץ היין, מי שיש לו מליצות והסברים למה היין הוא היופי שבחיים.
אלא שאם נקשיב למה שמסתתר מאחרי המליצות היפות האלו, נשמע את ההמיה שהומה בלי מילים אל השכרות. לא מדובר בתרבות חדשה ונאצלת, אלא בחשק עתיק לשתות, להשתכר, ולהשתחרר מכבלי התרבות. מכיוון שהתוצאה של היין היא השכרות, יש להניח שזו גם המטרה של התרבות שמרכזה הוא היין. היא רק עוטפת את הרצון הזה במליצות תרבותיות, כי לא יפה להשתכר סתם כך.
ולא רק שברור מה מטרת התרבות הזו, ברור גם מה המקור שלה. התכונות של היין ידועות: היין משכיח, מבלבל, מטעה ומרדים. מי שהיין הוא חייו, מי ששוגה ביין, לא יחכם. הוא לא יגיע לתובנות עמוקות לגבי התרבות הראויה. הוא לא יחשוב מה נכון ומה ישר, אלא רק ישתמש בשכל בזמנים שהוא מפוכח, כדי להצדיק את השאיפה אל השכרות.
כדאי ללכת אחרי תרבות שנוצרה על ידי אנשים חושבים, לא על ידי שוגים ביין.
הנמשל הוא מוסר שמתיר תאוות:
כשמגיע לעולם מוסר שמתיר תאוות, תרבות שרואה בתאוות ענין יפה ונאצל, ושואפת אליהן, צריך להקשיב מה מסתתר מאחרי כל המליצות היפות. ההמיה שמאחרי המוסר הזה הומה בלי מילים אל חוסר המוסר. לא מדובר בסוג חדש של מוסר, בהבנה חדשה של מה טוב לכלל, ומה נכון לחברה האנושית. מדובר באותו רצון עתיק לא להצטרך לחשוב מה נכון ומה טוב, אלא לעשות מה שמתחשק ברגע שמתחשק, ובלי להתחשב בתוצאות.
מוסר שמתיר תאוות ורואה בהן ענין טוב, המטרה שלו היא תאוות ולא מוסר. הוא רק עוטף את התאוות שלו במילים מוסריות.
ולא רק מצד המטרה ברור שאין כאן מוסר אמיתי, אלא גם מצד המקור של המוסר הזה. המקור של התאוות אינו בשכל האנושי, אלא דווקא בצד הבהמי של האדם, בצד הלא מודע. התאווה לא מתחשבת מצד עצמה במה שנכון, ולא במה שטוב לכלל. התאווה מתמקדת במה שהפרט מרגיש שטוב לו אישית, כאן ועכשיו. ומתעלמת מכל נזק לגורם אחר או בזמן אחר.
התאווה לאוכל למשל, לא מתחשבת בשאלה אם נכון רפואית לאדם הזה לאכול סוכר או שומן. היא לא מתחשבת בשאלה אם הוא אכל מספיק או לא, והיא לא מתחשבת בשאלה אם נשאר גם לאחרים. מי ששוגה בתאוות, מי שממלא את חייו ברדיפה אחרי תאוות, לא יחכם. הוא לא יצליח להגיע לאמת המוסרית המוחלטת, כי מראש הוא לא משתמש בכלים של שכל והגיון. ולכן מסתבר שהוא משתמש בשכל שלו להצדיק את התאוות, ולא שהתאוות שלו הביאו אותו להשתמש יותר טוב בשכל.
אם רוצים לדעת מוסר, צריך ללכת לאנשים שהשכל מוביל אותם בחיים, לא לאנשים ששוגים בתאוות.
[עיון נוסף והרחבה: שמונה קבצים קובץ ה עז – עח, ר' צדוק הכהן מלובלין – אור זרוע לצדיק ענין גלות מצרים עמוד טו 'ובאופן שבמצרים היה'].
לֵץ הַיַּין הֹמֶה שֵׁכָר וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם.