וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ (משלי לא, טו)
אשת החיל יודעת שלכל אנשי ביתה יש הרבה משימות חשובות לעשות מרגע שיאיר היום. אבל היא יודעת שהם יצטרכו קודם כל להתעסק בהכנת האוכל שלהם וזה יעכב אותם. ולכן היא קמה בעוד לילה, כדי להכין להם את האוכל מראש, שיוכלו לעסוק ברוגע במה שחשוב שיעסקו בו. האוכל הזה נקרא 'טרף', כיון שהם לא טורחים בהכנה שלו, והוא מגיע אליהם מן המוכן, כמו גורי אריה שמקבלים את החלק שלהם ממה שהאריה טרף, בלי טרחה.
אחרי שיש את הטרף הדרוש לכל אנשי ביתה כולל המשרתים, היא עוברת אל המשרתות שלה – נערותיה, שאמורות לעזור לה במילוי המשימות שלה, ומסבירה להן מה הן אמורות לעשות היום. היא נותנת להן את החוקים לפיהם הן יפעלו, מראש, בעוד לילה, כדי שגם הן יוכלו להתחיל לעבוד מיד, וגם היא תהיה פנויה לעבודה שלה, ולא תצטרך להסביר להן את תפקידן במהלך היום.
הנמשל הוא התורה:
כיוון שהתורה באה להחיות מקומות רחוקים מאוד מהרוחניות, היא מתחילה כשהעולם עוד חשוך, בעוד לילה. כשאור הרוחניות עוד לא התחיל להשפיע עליו. התורה קמה בתוך עולם חומרי מאוד ורחוק מאוד מהאידיאלים שלה.
ולכן היא לא מתחילה בבת אחת לדבר אל כל העמים, אלא בוחרת לה עם אחד שיהיה ביתה. שיהיה גם הוא רוחני כמותה. אבל בעולם חומרי, אי אפשר לקיים עם רוחני, שיעסוק בתורה, אם לא יהיה לו מה לאכול. ולכן היא מכינה לעם ישראל מראש את הטרף הדרוש לו, כך שימצא הכל מוכן, ולא יצטרך לעסוק הרבה בפרנסה, אלא יהיה פנוי למשימות החשובות שיש לו בעולם הזה.
לאחר שהתורה מסדרת את הצד החומרי של לומדיה, היא עוברת לתת להם את חוקי התורה. כך שידעו מה הם צריכים ללמוד ולפתח ומה לעשות. במובן הזה עם ישראל הם נערותיה של התורה, הם אלו שיפתחו אותה, יעבדו את עבודתה, ויפיצו אותה בעולם בסופו של דבר, כשיגיע היום.
כדוגמא לשני העקרונות האלה, עם ישראל נוצר במצרים, בחשכת ליל הגלות. ומיד כשיצא משם קיבל קודם כל את המן, כטרף משמים לעם רוחני שלא יצטרך לעסוק בפרנסה. ומיד אחר כך קיבל את חוקי התורה במתן תורה.
[הרחבה ועיון נוסף: מדרש משלי פרשה לא סימן טו, פסיקתא זוטרתא שמות פרשת בשלח פרק טז סימן ד, כלי יקר שמות פרק טז פסוק ד, אורות – זרעונים ז נשמת הלאומיות וגופה].
וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ.