הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ (משלי לא, יד)
אניות הסוחר עובורת את הים בין ארצות שונות. בכל ארץ יש דברים שחסרים במקומות אחרים. יש ארצות עם פירות טובים, וארצות בלי פירות. יש ארצות עם הרבה זהב, וארצות שאין. יש ארצות שיודעות לייצר כלים יפים, ויש ארצות שצריכות את הכלים ולא יודעות לייצר. מה שיש בכל ארץ בשפע, עולה בה מעט. ומה שחסר בה עולה הרבה. וכיון שקשה כל כך לעבור את הים, הסחורה לא עוברת בין המקומות האלו.
אוניות הסוחר מתגברות על המכשול של הים, ואז קונות מה שיש בארץ אחת בזול, ומוכרות אותו ביוקר בארץ רחוקה, שם הוא שווה הרבה. ובארץ ההיא קונות בזול מה שיש בה, ומוכרות ביוקר בארץ אחרת.
כוונת הסוחר לדאוג לפרנסת עצמו. אבל בניגוד לאדם רגיל שמעבד את השדה לטובת עצמו ואוכל מה שגידל, הסוחר מיטיב מאוד עם הרבה אנשים תוך כדי שהוא מתפרנס. כי בזכותו יש להם דברים שהם לא היו יכולים להשיג בלעדיו.
כשאשת החיל צריכה לחם לעצמה, היא לא רוצה לדאוג רק לעצמה. היא מחפשת איך היא תוכל להשיג את הלחם בצורה שתיטיב עם אחרים גם כן. ולכן היא כאניות סוחר, מחפשת איך הצורך שלה לעבוד ולהשיג לחם, יגרום לטובה כמה שיותר גדולה גם לאחרים.
ולכן דווקא ממרחק תביא לחמה, כדי לעזור בדרך לאותם מקומות רחוקים.
הנמשל הוא התורה:
התורה נועדה להלמד. את התורה צריך לתת. אם היתה התורה ניתנת למלאכים, לא היה כאן רווח גדול. התורה היתה מקבלת את לחמה, אבל המלאכים תורה למה להם?
כשהתורה ניתנת לבני אדם בארץ החומרית, שרחוקים מאוד מכל ענין רוחני ושמיימי, היא משיגה את לחמה דווקא ממרחק. ובזה היא כאניות סוחר: היא מיטיבה מאוד עם עם ישראל שילמד אותה.
ולכן לכל אחד מישראל יש את האות שלו בתורה, ויש לו את היכולת לפרש את התורה וללמוד אותה. ובזה הוא נותן את לחמה של התורה, שאצלו הוא לא קשה להשגה: הוא רק צריך לשבת בנחת וללמוד. ובזה הוא זוכה לחיי עולם הבא, שרחוקים מאוד מיכולת ההשגה שלו כאן בעולם הזה, אם לא שהתורה תהיה כאניות סוחר, ותגשר על הפער הגדול שיש בין הארץ לשמים.
[הרחבה ועיון נוסף: אלשיך משלי פרק לא פסוק יד השני, עין איה שבת פרק תשיעי צג – קה, מהר"ל – דרך חיים על אבות פרק ב 'והוי מחשב', ר' צדוק הכהן מלובלין – פרי צדיק ויקרא פרשת אחרי מות ה 'ואומרים זה בשבת', שם משמואל בראשית פרשת ויחי תרעז 'והנה שבת'].
הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ.