חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ (משלי לא, יז)
ישנם מאמצים שאשת החיל לא רגילה לעשות. יכול להיות אפילו שהם למעלה מכוחה. אבל אשת החיל לא מפחדת ממאמצים חריגים.
היא מתכוונת מראש לעבוד קשה, ולכן היא חוגרת בחזקה את המתניים, כמו שהיה נהוג בזמן התנ"ך לפני מאמץ חריג, ומתחילה לעבוד.
גם כשמגיע שלב שהזרועות כבר עייפות מהמאמץ, ואנשים בדרך כלל נוטים לעצור ולנוח, אשת החיל לא נכנעת. היא מאמצת את זרועותיה כדי להפיק את כל הכוח שהיא יכולה, ומתאמצת להמשיך ולעבוד. כמובן שבדרך הזו הזרועות מתחזקות, והיא באמת תוכל לעשות בפעם הבאה יותר.
הנמשל הוא התורה:
כשעם ישראל יצא ממצרים, הוא עוד לא היה במדרגה מספיקה, בדרך הטבע, כדי להיות ממלכה בארצה, ולא לחטוא. לעסוק בחומר ולא לחטוא. וכמו שאומר הקב"ה "כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּֽעְתִּי". רק לאחר שנים ארוכות של פיתוח התורה שבעל פה, בגלות, יוכל העם להתמודד עם ארץ חומרית בהצלחה.
ואם כן, למה לא ניתנה לנו התורה מראש בגלות? למה לא נבנינו מחוץ לארץ ישראל, במשך כל הזמן הדרוש, ורק אז קיבלנו את הארץ?
בגלות, החומריות של העם חלשה מאוד, וממילא גם היצר חלש הרבה יותר. אם התורה היתה מתחילה בגלות, לא היה ברור לעם ישראל שצריך לפני לימוד התורה, להקדים מלחמה ביצר. למרות שהיצר עלול להטות את צורת החשיבה לפרש את התורה בדרך שאינה נכונה. ולכן היה צריך שעם ישראל יפגוש את החומריות במלוא כוחה, בארץ, ויפגוש את היצר. הוא יראה איך היצר מטה את צורת החשיבה, וגורם לעם להסכים לקבל עגלים כמייצגים את הקב"ה, ולהקריב בבמות למרות האיסור. והוא יראה את התוצאות הקשות של זה.
ואז התורה קודם כל חוגרת בעוז את מתניה. קודם כל "אוזר ישראל בגבורה": לשים חגורה בין הלב והיצר. ואז יש לתורה עוז שלא ישנה אותה היצר, ואפשר ללמוד אותה בצורה נקיה.
וכן לאנשים יש נטיה לפרש את התורה בדרך רוחנית בלבד, כי היא באה מעולם רוחני. אבל כיוון שהתורה מתחילה בארץ ישראל, עם כל החומריות, היא מתחילה עם מצוות התלויות בארץ, ועם בית מקדש, ורק אחר כך יוצאת אל הגלות שבה אין כמעט מעשים. ממילא היא מאמצת את זרועותיה המעשיות בעולם, ומפתחת אותן. ולכן גם כשהעם יצא לגלות, הוא ימשיך לראות את התורה כמעשית, לפתח את ההלכה המעשית, ולהתגעגע למצוות התלויות בארץ. הוא לא ישכח שהתורה באה לשנות את העולם החומרי.
[הרחבה ועיון נוסף: דברים פרק לא פסוק כא: רמב"ן, ספורנו, מלבי"ם, משלי פרק לא פסוק יז: אלשיך, שם משמואל שמות פרשת בשלח תרע"ב, מדבר שור הדרוש השלישי 'והנה כתוב שם' והדרוש כולו, אורות התחיה טו, משנה שכיר נביאים ישעיהו 'אבל נראה לי עוד', עין איה שבת פרק תשיעי לב, מא].
חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ.