נצח

עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה

"עם הנצח", כלומר העם שקיים תמיד, לעולם, עם שיהיה כל הימים. יום יום, לדור ודור.

כשבאים לפרש מילה בלשון התנ"ך, אוספים הרבה פסוקים שבהם מופיע השורש, ומנסים להבין מכולם יחד, ומהשוואה ביניהם, מה ההגדרה של המילה הזו בתנ"ך. זו התחלה טובה, אבל זה לא מספיק. הספרים הקשים יותר בתנ"ך, כמו נביאים אחרונים וכתובים, בדרך כלל משתמשים בהכפלה של משפט. אומרים כל משפט פעמיים, במילים שונות. כדי להבין אותם, אי אפשר רק להבין כל מילה, צריך להבין גם מה בדיוק ההבדל בין המילים הנרדפות, ומה אומרת המילה הזו, שהמילה השניה לא אומרת. ולכן כדי להבין באמת מילה בתנ"ך כדאי לא רק להגדיר אותה בעצמה, אלא גם להגדיר במה היא שונה משאר המילים הנרדפות שלה.

זו אולי דרך ארוכה להגדיר את המילה, אבל בסופו של דבר היא קצרה. דבר ראשון הסיכוי לטעות בהגדרה קטן יותר, כי ההשוואה מכריחה לדייק בפירוש. ודבר שני, במילא, בסופו של דבר, נצטרך לא רק להגדיר את כל המילים השונות, אלא גם מה ההבדל ביניהן. כך שיהיו לנו הגדרות רבות: כל מילה בפני עצמה, וכל אחת במה היא שונה מכל אחת מהמילים האחרות. קצר בהרבה להחזיק רק את ההבדל בין כל המילים, שבמילא מכיל בתוכו גם את ההגדרה של כל מילה.

כשיש מילים נרדפות בתנ"ך, בדרך כלל יש שתיים או שלוש מילים נרדפות, לפעמים גם חמש, אבל נדיר מאוד למצוא מילה עם שלש עשרה דרכים שונות לומר אותה.

למילים שמבטאות התמשכות של זמן יש בערך שלשה עשר ביטויים שונים (תלוי את מי סופרים): לעולם, עד עולם, עולם ועד, עולמים, נצח, תמיד, כל הימים, כל היום, יום יום, יום ביום (וכן שנה בשנה, חודש בחודש וכו'), דור ודור, עד היום הזה, סלה.

מה זה אומר עלינו שדוקא בתחום של התמשכות של זמן יש לתנ"ך כל כך הרבה מילים?

אנשים רגילים חיים את הרגע, את כאן ועכשיו. אדם לא מקדיש הרבה זמן למה שהיה לפניו או למה שיהיה אחריו. אבל היהדות מתעסקת בעולם כולו, מאז שהוא נברא ועד סופו. החשבונות שלנו מתחילים בבריאה, או ביציאת מצרים, ונגמרים רק לעתיד לבוא. הקב"ה היה הוה ויהיה, ואנחנו משתדלים להסתכל על העולם במבט שלו. לכן אנחנו תמיד עוסקים בשאלות הנצח, ולכן אנחנו עם הנצח, למרות שבלשון התנ"ך המילה "נצח" פחות שייכת כאן.

וכרגיל יש גם כמה מילים שהיינו מצפים שיהיו ברשימה הזו, אבל התנ"ך לא משתמש בהם, והם הגיעו לעברית רק מאוחר יותר. למשל "עתיד" שבתנ"ך משמעותו להיות מוכן לדבר, או "ועד" שהוא קיצור של הביטוי התנ"כי "לעולם ועד".

ההבדל בין לעולם, עד עולם, עולם ועד, עולמים, נצח, תמיד, כל הימים, כל היום, יום יום, יום ביום (וכן שנה בשנה, חודש בחודש וכו'), דור ודור, עד היום הזה, סלה – נראה ש"לעולם" נגזר מ"נעלם" כלומר עד הזמן שנעלם מעינינו. "עד עולם" פירושו עד העולם הבא, שנעלם מאיתנו באופן מהותי. "עולם ועד" הוא העולם הזה ועד העולם הבא גם כן, וזה קיצור של "מן העולם ועד העולם". "עולמים" הוא יותר מעולם אחד, או גם העולם הזה וגם העולם הבא, או תקופות קודמות ותקופות שקודמות גם להן. "נצח" פירושו זמן ארוך מאוד. "תמיד" פירושו דבר שקורה באופן קבוע, גם אם קורה במרווחים גדולים, כמו פעם בשבוע. "כל הימים" משמע באופן קבוע, ולא שהדבר שאמור לקרות אינו קורה מדי פעם, אלא נמשך ללא הפסקה. "כל היום" אומר שזה לא רק קורה כל הזמן, אלא זה גם העיסוק העיקרי במהלך היום. "יום יום" אומר דבר שקורה בהתמדה כל יום. "יום ביום" פירושו בכל יום מה שסוכם או נאמר שיהיה ביום ההוא, כלומר דבר יום ביום שלו, וכך כל יום. "דור ודור" פירושו דבר שקורה בהתמדה במשך כל אחד מהדורות. "עד היום הזה" אומר שכך זה נמשך עד לרגע כתיבת אותו ספר, אבל יתכן שלא ימשיך גם הלאה. "סלה" נגזר ממסילה, כלומר דבר נמשך וישר ופירושו באופן מהותי או באופן מהותי ותמידי, וזו מילה ייחודית לתהילים וחבקוק.

לדוגמא: את אזנו במרצע ועבדו לעולם, זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, יחי אדני המלך דוד לעולם, לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוַת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר צִוָּךְ כִּי עַתָּה הֵכִין ה' אֶת מַמְלַכְתְּךָ אֶל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם: וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם בִּקֵּשׁ ה' לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ, וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה, וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם, וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא וּבָנָיו עַד עוֹלָם לְהַקְטִיר לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד עוֹלָם, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד, יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד, ה' מלך עולם ועד אבדו גויים מארצו, בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים, חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים, מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשֶׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ, וַיִּקְרָא אַבְנֵר אֶל יוֹאָב וַיֹּאמֶר הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב הֲלוֹא יָדַעְתָּה כִּי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה, לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ מִדּוֹר לָדוֹר תֶּחֱרָב לְנֵצַח נְצָחִים אֵין עֹבֵר בָּהּ, לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה מֵאֲנָה הֵרָפֵא, עַד אָנָה יקוק תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, וְנָֽתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִֽיד, כְּבָשִׂים בְּנֵֽי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִֽיד, יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם כִּי עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אֹכֵל, הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא עֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד, וַיֵּשֶׁב בָּהָר בְּמִדְבַּר זִיף וַיְבַקְשֵׁהוּ שָׁאוּל כָּל הַיָּמִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים בְּיָדוֹ, אִם לֹא שַׂר צָבָא תִּהְיֶה לְפָנַי כָּל הַיָּמִים תַּחַת יוֹאָב, וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל הַיָּמִים, אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרֲכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל הַיָּמִים, יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּֽוֹם, וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל יָדֶֽךָ, כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם, מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי, וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹֽא שָׁמַע אֵלֶיהָ, וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יֽוֹם, אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי, וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם, וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה, וְלֹא הֶעֱלָה מִנְחָה לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר כְּשָׁנָה בְשָׁנָה, וַיַּעֲשׂוּ אֶת חַג הַסֻּכּוֹת כַּכָּתוּב וְעֹלַת יוֹם בְּיוֹם בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפַּט דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יקוק, מִלְחָמָה ליקוק בַּֽעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּֽר, עֲצַת יקוק לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר:, מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשֶׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ, הֲלוֹא אָֽנֹכִי אֲתֹֽנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעֽוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הָאָרוֹן עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיְהִי שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי וּכְבוֹדִי לֶעָפָר יַשְׁכֵּן סֶלָה, בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה, אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה, עַד עוֹלָם אָכִין זַרְעֶךָ וּבָנִיתִי לְדֹר וָדוֹר כִּסְאֲךָ סֶלָה.