בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ הוּא כְסִיל וְהוֹלֵךְ בְּחָכְמָה הוּא יִמָּלֵט (משלי כח, כו).
יש בטחון ויש תחושת בטחון, זה לא אותו דבר. תחושת הבטחון נובעת מרגש. האם אני מרגיש בטוח או מרגיש לא בטוח. יתכן שאני לא בטוח אבל מרגיש בטוח, ולהפך. בטחון לעומת זאת הוא חוקים וכללים שנובנו על סמך ידע ונסיון, ונועדו להקטין את הסיכון במידת האפשר.
אדם מרגיש בטוח אם הוא עשה דבר כמה פעמים ולא קרה כלום. אדם מרגיש בטוח אם הוא לא רואה את האיום. אם אדם נוהג במכונית במהירות באזור הררי, ומגיע לסיבוב בלי יכולת לראות אם יש מישהו מולו, הוא לפעמים נוטה לקחת את הסיבוב מהר, ואפילו בנתיב הנגדי. למרות שאם יש מישהו שנוהג מולו הוא לא יוכל לבלום בזמן. אחרי כמה פעמים שהוא עושה את זה, ובאמת לא היה אף אחד מולו, הוא מרגיש תחושת ביטחון. הוא מגיע לסיבוב ואין לו בעיה לקחת אותו מהר ובנתיב הנגדי, במיוחד אם מדובר באותו סיבוב עצמו. הוא התרגל שלא קורה מזה כלום, והוא לא רואה איום בעיניים. כמובן שאין קשר בין מה שבפעמים הקודמות לא היה רכב מולו, לבין האפשרות שהפעם דווקא יש. אין קשר בין העובדה שהוא לא רואה את הרכב שמולו לבין היותו שם.
אנשים לא רואים וירוסים. אם אדם הולך בלי מסכה ובלי לשמור מרחק, אחרי כמה פעמים שבהם לא קרה לו כלום הוא מתרגל שאין בזה סכנה. אין קשר לשאלה הסטטיסטית האמיתית, כמה סיכוי יש לו להדבק, הוא מרגיש שהוא לא ידבק. אולי הוא גם מרגיש שאין דבר כזה קורונה.
מי שמבסס את תחושת הבטחון שלו על ליבו, על הרגש, הוא ממילא כסיל. הוא יתעלם מכללי הבטיחות שהחכמה מגדירה, הוא יתעלם מהסטטיסטיקה, הוא יתעלם מההגיון, הוא יפעל לפי מה שמתאים לו ומתחשק לו.
גם הצד השני לא טוב. מי שחושש מכל דבר, מי שמבסס את תחושת הבטחון שלו על הפחד והדאגה, גם כן מבסס אותה על הרגש. הוא אמנם לא יעשה שום תאונה, אבל יכול להיות שהוא גם לא יעלה בכלל על רכב. הוא לא ידבק בקורונה, אבל הוא גם יאבד את הפרנסה שלו, את הקשר עם המשפחה ועם בני אדם בכלל. הוא יקח את כללי הבטיחות שלו למקומות רגשיים גם כן, שלא יאפשרו לו ליזום, להתנסות ולקחת סיכון כשצריך.
הצד המומלץ כאן הוא ההולך בחכמה, מי שלא נכנס בכלל לשאלות של תחושת בטחון, אלא של בטחון בלבד. הוא שואל את עצמו מה הם כללי הבטיחות שקובעת החכמה, ובהם הוא הולך. בלי לשאול את עצמו בכלל אם הוא מרגיש בטוח או לא. אם החכמה מאפשרת את זה ברמה סבירה, אפשר לעשות. אם החכמה מזהירה מפני זה, אי אפשר לעשות. אם החכמה מחייבת אביזרי בטיחות מסוימים לוקחים אותם. אם החכמה אומרת שהמעשה מסוכן ברמה מסוימת, זה תלוי כמה צריך אותו.
ההולך בחכמה יוזם, מתנסה ולוקח סיכון כשצריך. ולכן, בניגוד לחששן, הוא כן נכנס לצרות לפעמים, אבל הוא גם נמלט מהן. הוא הביא את הצרות בחשבון מראש, והכין לעצמו פתרונות.
הנמשל פשוט: כמו שיש צרות גשמיות יש צרות רוחניות.
התחושה שלנו לגבי היכולת שלנו להתמודד עם היצר יכולה להיות מוטעה. כשאדם נמצא במצב סטרילי, כשהוא דן בנסיונות מבחוץ, הוא מרגיש שאין לו בעיה להתמודד איתם. אדם יכול לומר לעצמו שכשהוא יפגוש תוכן בעייתי באינטרנט הוא לא יסתכל. הוא יכול להניח שכשיציעו לו שוחד וטובות הנאה הוא יסרב לקבל. אבל עכשיו הוא לא מרגיש את מה שהוא ירגיש אז. הוא מדמיין מה הוא יעשה כשהתחושות שלו כרגע שונות לגמרי ממה שהם יהיו אז. הוא מנסה לנחש את התגובה שלו במצב שבו יפעלו עליו כוחות עוצמתיים שלא פועלים עליו עכשיו. אנשים נוטים לטעות בהערכה של התגובות שיהיו להם כשהיצר חזק. "אל תאמן בעצמך עד יום מותך".
מי שמבסס את ההתמודדות שלו עם היצר על תחושת הבטחון של ליבו, מי שבוטח ברצונו הטוב שישאר כזה גם ברגעי מבחן, הוא ממילא כסיל. הוא לא ישמור על כללי הזהירות של החכמה, על הסייגים, על ההרחקות מהחטא. הוא יגיע אל החטא והרבה פעמים יפול. מי שלא משתמש באף אמצעי זהירות כשהוא משתמש באינטרנט, סומך רק על רצונו הטוב, רק על התחושות הנוכחיות שלו. הוא עלול להגיע לנסיון ומשם לבזיון.
יש לנו בעיה גם עם הצד השני. מי שלא מתקרב למקומות שיש בהם יצר, לא כי זה מה שהחכמה אומרת אלא כי הוא מפחד רגשית להכנס להתמודדויות, אולי קדוש יאמר לו, אבל זו לא דרך שהרבים יכולים ללכת בה. הדרך הזו מראש מוציאה חלק גדול מהעולם הגשמי מחוץ לתחום. במצב הקיים כיום אדם בלי אינטרנט לא יוכל לפגוש את המשפחה, לקנות מרחוק, ללמוד מרחוק, לעבוד מרחוק. יש אנשים שיוכלו לא להחזיק אינטרנט, ולגור בשכונה שבה לאף אחד אחר גם אין אינטרנט. אבל הרבה מאוד אנשים לא יוכלו ללכת בדרך הזו, הרבה דברים בעולם לא יוכלו להתפתח בדרך הזו.
הצד המומלץ כאן הוא ההולך בחכמת התורה. מי שלא נכנס לשאלות של רגש, אלא הולך לפי כללי הבטיחות הרוחניים. לגבי דברים מסוימים התורה נותנת לנו הרחקות וסייגים, לגבי מה שלא, יש הדרכות ויש הגיון בריא. יש הדרכות של חכמה שלא להשתמש באינטנרט בכלל. אבל בשביל הרבים יש אינטרנט מסונן, יש בקרת הורים, יש שמירה על דיני "ייחוד" עם האינטרנט. ההולך בחכמה יכול לעשות הרבה דברים בעולם הזה. ולכן בניגוד לפרוש הוא נכנס לפעמים לצרות, אבל הוא גם נמלט מהן.