דוד מדבר על כך שלא רצה להרוג את שאול, והשאיר לה' את ההצלה שלו ואת הנקמה בשאול, כך שהרע ששאול עושה יפגע בו עצמו ולא בדוד[1]. ומתאים לאמרו למי שלא רוצה להרע לאויבו כדי לא לחטוא, ובוטח בה' שילחם לו.
א שיר על השאלה האם דוד טועה במעשיו שִׁגָּיוֹן לְדָוִד ששר לשבח
לה' אֲשֶׁר-שָׁר לה' על מה שדיבר עם שאול בן קיש מבנימין[2] עַל-דִּבְרֵי-כוּשׁ בֶּן-יְמִינִי: ב ה' המשגיח עלי, רק בך אני בוטח ולא באדם ה' אֱלֹהַי בְּךָ חָסִיתִי ולכן מנע מרודפי להשיג אותי, והצל אותי מהצרה כולה הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל-רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי: ג כי אם ישיג אותי שאול יהרגני, כאריה הטורף את הצאן שאינו צריך לפחד פֶּן-יִטְרֹף
כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי וגם מפרק את אברי הכבשה במקום.
ובנמשל יפזר את אנשי ופֹּרֵק והרועה לא
יכול להציל, ובנמשל כיון שהוא מלך אף אחד לא יציל אותי מידיו וְאֵין מַצִּיל: ד ואתה ה' אני עובד אותך ולכן מוסר לך את משפטי ה' אֱלֹהַי אם אכן מרדתי במלכות כדברי שאול אִם-עָשִׂיתִי זֹאת ואפילו לא
מרדתי רק עשיתי דבר אחר שלא לפי הצדק אִם-יֶשׁ-עָוֶל בְּכַפָּי: ה או אפילו רק השבתי רעה למי ששילם לי רעה, ואני הרי לא הרגתי את
שאול כשיכולתי אִם-גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע או אפילו חילצתי אותו מהצרה אבל לקחתי את ממונו[3] וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם: ו אז ימשיך שאול לרדוף, ולגרום לאחרים גם כן לרדוף את חיי[4] יִרַדֹּף אוֹיֵב
נַפְשִׁי וישיג וידרוך בעליונותו
הרוחנית את חיי לארץ החומרית וְיַשֵּׂג
וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי ונפשי
שהיא כבודי, תשכון גם כן בגיהנום באופן תמידי ולא תעלה לגן עדן וּכְבוֹדִי לֶעָפָר יַשְׁכֵּן סֶלָה: ז אבל כיון שלא עשיתי דבר מכל אלו תפעל אתה ה' בכעסך עליו קוּמָה ה'
בְּאַפֶּךָ ותתעלה בעיני העם כשתקח בגלוי[5] צד שני מהמצרים לי הִנָּשֵׂא
בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי ותתחיל
להפעיל את המשפט הראוי לי לפי רצונך שאהיה מלך וְעוּרָה אֵלַי מִשְׁפָּט צִוִּיתָ: ח ואז ארכז סביבך את כל שבטי ישראל לקיבוץ אחד וַעֲדַת
לְאֻמִּים תְּסוֹבְבֶךָּ ויהיו
בסיס בארץ להנהגתך מהשמים וְעָלֶיהָ
לַמָּרוֹם שׁוּבָה: ט ה' שישפוט את הקבוצות השונות[6] בעם כאנשי שאול וכאנשי דוד ה' יָדִין עַמִּים הבא עלי משפט לפי מה שאני עושה את הנכון והישר וללא פניות לתועלת
אישית[7] שָׁפְטֵנִי ה' כְּצִדְקִי וּכְתֻמִּי עָלָי: י והרע שעושה הרשע עצמו יחסל אותו יִגְמָר-נָא רַע
רְשָׁעִים ואתה תבסס את הצדיק בארץ וּתְכוֹנֵן צַדִּיק והרי אתה
בודק את הרצון ואת המידות והיצרים[8] ויודע מי מאיתנו הצדיק ומי הרשע כי אתה שופט בצדק וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק: יא ולכן איני מגן על עצמי משאול אלא ה' יגן עלי מָגִנִּי
עַל-אֱלֹהִים כיון שתכונתו להציל את מי
שרצונו ישר עם רצון ה' מוֹשִׁיעַ יִשְׁרֵי-לֵב: יב ולא צריך לחכות למשפט לעתיד לבוא, כי ה' משגיח על הצדיק, ומביא
בשבילו קללה[9] על הרשע בכל יום אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק וְאֵל זֹעֵם בְּכָל-יוֹם: יג והרי וודאי לי שאף שעשיתי לו טובה ישוב לרדוף אותי אִם-לֹא יָשׁוּב ישחיז את חרבו, יחבר את מיתר הקשת וייצב עליה חץ חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ קַשְׁתּוֹ דָרַךְ
וַיְכוֹנְנֶהָ: יד אבל באמת הוא מכין את הכלים האלו להרוג את עצמו[10] וְלוֹ הֵכִין
כְּלֵי-מָוֶת וחיציו יפגעו באנשיו הרודפים
אחרי חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל: טו שהרי הוא זורע זרע של מעשה רע[11] הִנֵּה
יְחַבֶּל-אָוֶן וזה גורם שהוא מתאמץ לכיוון
שלא יתן לו את התוצאות שרוצה[12] וְהָרָה עָמָל עד
שהתוצאה תהיה נגדו והפך ממה שחשב וְיָלַד שָׁקֶר: טז שהוא פותח בור למלכודת בּוֹר כָּרָה ומעמיק אותו וַיַּחְפְּרֵהוּ וסופו שהוא עצמו נופל ונשחת שם וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל: יז כך שיהיה הוא אשם במותו[13] על ידי מעשיו, וככל שהעמיק לחפור כך מכתו קשה יותר [14] יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ ומה שעושה נגדי שלא כמשפט יגרום שמשמים יקחו את כתרו וְעַל קָדְקֳדוֹ
חֲמָסוֹ יֵרֵד: יח ואני אודה אז לה' שעשה דיני לפי הצדק אוֹדֶה ה'
כְּצִדְקוֹ ואפרט שזה לפי מבטו העליון,
שרוצה להביא דרך זה מלך לעמו ולא רק לטובתי וַאֲזַמְּרָה
שֵׁם-ה' עֶלְיוֹן:
[1] בדומה לזה עיין בפרושנו לפרקים קמ-קמב.
[2] לאחר שכרת את כנף מעילו ולאחר שלקח את צפחת המים. למשל: "דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ: יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּנְקָמַנִי ה' מִמֶּךָּ וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ: כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ", "חַי ה' כִּי אִם ה' יִגָּפֶנּוּ אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה: חָלִילָה לִּי מה' מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ ה'" (שמואל א' פרקים כד ו-כו). ועיין שם עוד.
נראה שהסיבה שלא הזכיר בפרוש את שם שאול, היא כיון שקורא לו כאן "רשע", ואין זה כבוד למלך ישראל. ורש"י מפרש (ע"פ מועד קטן טז ע"ב): "מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו".
אפשר גם לפרש "על דברי" שאול – שאמר שהוא מורד במלכות. או ש"על דברי" פרושו על ענין שאול.
[3] פרוש נוסף: ואני לא עשיתי את זה, כי חילצתי את שאול מהצרה בלי שהיתה לו זכות לכך.
פרוש נוסף: מה שלקחתי את חליצתו כשכרתתי את כנף מעילו היה ללא תועלת.
פרוש נוסף למשפט כולו: אנשי דוד טענו שאסור היה לו לשלח את שאול, ושה' זימן לו אותו כדי שיהרגהו, כמו שנאמר בשמואל שם: "וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֵלֶיךָ הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת אֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ". ודוד אומר: אם עשיתי זאת כדבריהם, שאסור היה לשלח אותו ולכן יש עוול בכפי, במה שגמלתי טוב למי ששילם לי רעה, וחילצתי את צוררי בלי סיבה נכונה, ירדוף וישיג, כי ה' נתן לי הזדמנות להינצל ולא עשיתי, ולכן אני חב בנפשי.
[4] על הניקוד של המילה "ירדוף", אומר רד"ק שזה שילוב של הניקוד של ירדוף בעצמו ושל יגרום לאחרים לרדוף.
[5] "עברה" היא כעס, מצד מה שלוקח עֵבר אחר ממי שכועס עליו.
[6] "עם" בתנ"ך פרושו קיבוץ אנשים רבים, ולא כמו בלשוננו.
[7] "תם" פרושו שלם, ובדרך כלל פרושו למי שהוא שלם בכוונתו לה'.
[8] הלב הוא משל לרצון ולרגשות שמגבירים את פעולתו, ובזה ה' בוחן מה מטרת האדם. הכליות הן משל ליצרים ולתכונות המוטבעות באדם, כיון שיש שתי כליות, כנגד יצר הטוב ויצר הרע, ובזה ה' בוחן איזה מהם מניע את האדם כרגע.
[9] "זעם" הוא כעס מצד שמביא קללה על מי שכועס עליו וממעיט אותו.
[10] וכן היה, ששאול נפל על חרבו.
[11] כמו בפסוק "שמה חבלה אמך שמה חבלה ילדתך" (שיר השירים ח, ה). ואפשר גם לומר ש"יחבל" הוא מלשון חבלים, שמושך על עצמו את האוון.
[12] "עמל" פרושו מאמץ שאינו מביא לתוצאה. מובן זה השתמר בלשוננו במילה "התעמלות".
[13] כמו "דמו בראשו", שהוא אשם במותו.
[14] וכל זה חוק כללי אצל הרשעים, כמו שאמר דוד לשאול את דברי משל הקדמוני "מרשעים יצא רשע" (שמואל א' כד, יג). וכן אמר כאן: יגמור נא רע רשעים. ולכן שינה לרשעים טובה לא רק לעולם אלא גם להם (סנהדרין עא ע"ב).