המזמור אומר מי הקרוב אל ה' בעולם הזה, שה' יסמוך אותו כאן וישלם שכרו לעולם הבא. ומתאים לאמרו להתחזק בקדושה אל מול החומריות.
א מִזְמוֹר שאמרו דוד לְדָוִד
אתה בורא העולם ומנהיגו ה' מי הוא זה
שכביכול גר בעולם הזה הזמני[1] באוהל הקודש שלך מִי-יָגוּר
בְּאָהֳלֶךָ ומי הוא זה שיוכל בעקבות זה
לשכון באופן קבוע בהר היציב והחזק[2] של קדשך לעתיד לבוא מִי-יִשְׁכֹּן
בְּהַר קָדְשֶׁךָ: ב זה מי, שמבחינת עשה טוב, כל תנועותיו בעולם הם בשלמות,[3] ללא כונות זרות, על פי דרכך הוֹלֵךְ תָּמִים ובעקבות זאת כל מעשיו על פי הדין וּפֹעֵל צֶדֶק ורצונו מכוון על פי האמת בשני יצריו[4] וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ: ג ומבחינת סור מרע לא הזיק לאחר בעקיפין על ידי רכילות[5] לֹא-רָגַל עַל-לְשֹׁנוֹ ולא
עשה רעה בידיו למי שאיתו[6] לֹא-עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה ואם ראה אדם הקרוב לו שעושה רעה הוכיחו ומנעו ולכן אינו מתבייש
מקרוביו וְחֶרְפָּה לֹא-נָשָׂא עַל-קְרֹבוֹ: ד ומבחינת היחס לחומריות אינו מסתנוור ממנה אלא מי שמאוס ומרוחק על ידי
ה' גם בעינו הוא מבוזה ולא מתרשם מכבודו בעולם הזה נִבְזֶה
בְּעֵינָיו נִמְאָס ולעומת זאת הוא מכבד את מי
שירא מה' שבעיניו זה מה שחשוב וְאֶת-יִרְאֵי ה'
יְכַבֵּד ומטובת עצמו החומרית לא אכפת
לו שנשבע לצער עצמו בתעניות[7] ולא שינה אפילו לפדות בצדקה נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר: ה ולכן מתבטא היחס הזה גם בפועל שגם מה שמוסכם בעיני בני אדם כצודק,
כנתינת הלואה בריבית בהסכמה, לא עשה, כיון שאינו טוב בעיני ה' כַּסְפּוֹ
לֹא-נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וכן לא
לקח תשלום אפילו כדי לזכות מי שבאמת זכאי כיון שאינו טוב בעיני ה' וְשֹׁחַד
עַל-נָקִי לֹא לָקָח ומי שעושה את כל אלה לא
יתמוטט לגמרי, כי ה' יסמוך אותו גם אם ייסר אותו, ולעולם הבא[8] יהיה זקוף עֹשֵׂה-אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם:
[1] "לגור" בא מלשון "גרות", כלומר מי שאינו בן מקומו.
[2] "הרים" הם משל לדברים שקיימים תמיד, יציבים וחזקים. כיון שלא נראה שמדובר כאן על המקדש ועל הר הבית ממש, צריך לומר שהם משל.
[3] "תמים" פרושו שלם.
[4] "לב" פרושו רצון ורגש. "לבב" בא לציין שיש שני יצרים, שני כיווני רצון שהלב בנוי מהם.
[5] "רגל" מלשון לרגל, כלומר הולך אחר אחרים ובודק את מעשיהם, ו"על לשונו" פירושו שמלשין אחר כך ומסכסך בין אנשים. יש בתהילים הרבה על הנושא הזה.
[6] "רֵעַ" אינו דוקא חבר אלא מי שיש לאדם קשר איתו מכל סיבה שהיא.
[7] כך פרשו המפרשים, כיון שאי אפשר לפרשו שנשבע לעשות רע, שהרי מדובר בצדיק.
[8] במקומות רבים, "לעולם" פרושו לעולם הבא, ולא רק לזמן ארוך.