המזמור אומר שלא יעבוד האדם את ה' כדי שיעשה רצונו ותתקבל תפילתו, אלא כדי לדבוק בה', מה שמתבטא בעיקר בטובת עולם הבא, ומה שיתן לו ה' בעולם הזה – יתן. ומתאים לאמרו לזכור שהעיקר בעולם הוא עבודת ה' ולא הטובה החומרית.
א מִכְתָּם לְדָוִד תשמור אותי ה' לעולם הבא[1] שָׁמְרֵנִי אֵל כי רק בך
אני בוטח כִּי-חָסִיתִי בָךְ: ב ונפשי אמרה לך ה', שאתה אדון שלי, ואני עובדת אותך לא כדי לקבל שכר אָמַרְתְּ [קוראים את שתי השמות בצורה זהה למרות הסמיכות] לה' אֲדֹנָי אָתָּה ולכן אינך
מחויב לספק לי את טובותי בעולם הזה טוֹבָתִי
בַּל-עָלֶיךָ: ג אלא שאיפתי להידמות לאנשים שאף על פי שהם בארץ, הם קדושים לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ
הֵמָּה והם באמת גדולים מצד העולם הבא שזה
התחומים שבהם כל רצוני המוביל למעשי וְאַדִּירֵי כָּל-חֶפְצִי-בָם: ד לעומתם, אלו שנותנים מוהר לאלהים אחרים כי רוצים להשיג טובה חומרית,
רק מרבים את הצער שלהם כשלא נענים[2] יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ ואני לא אנסך להם שזה כמו לשפוך דם בַּל-אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם ואפילו לא אזכיר את שם העבודה זרה וּבַל-אֶשָּׂא אֶת-שְׁמוֹתָם עַל-שְׂפָתָי: ה ה' הוא עצמו המנה שבחרתי לי בחלוקה ה' מְנָת-חֶלְקִי והוא ישקה
אותי מה שירצה בין כוס טובה בין כוס פורענות[3] וְכוֹסִי ואתה
תומך בגורל המיועד לי לכוון אותו[4] אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי: ו כך שקבלתי חלקי בעולם הזה בדרך טובה חֲבָלִים נָפְלוּ-לִי בַּנְּעִמִים וגם הנחלה עצמה טובה בעיני כי היא רצון ה'[5] אַף-נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי: ז אבל אני מברך את ה' לא על הטובה החומרית אלא על שמכוון אותי על ידי
הנבואה אֲבָרֵךְ אֶת-ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי וגם בגלות[6] שאין נבואה, הנטיה הטבעית הנכונה שלי מכוונת אותי כי התורה הופכת
להיות חלק ממני אַף-לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי: ח ולכן בכל מעשי אני שם את ה' כאילו הוא נמצא מול עיני, לקבל על פי
רצונו את החלטותי [7] שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד כיון שכל זמן שמעשי בעולם הולכים לפי רצונו לא אתחיל ליפול כִּי מִימִינִי
בַּל-אֶמּוֹט: ט ולכן רצוני שמח לעשות דבר ה' בעולם הזה לָכֵן שָׂמַח
לִבִּי ונפשי תשמח לעולם הבא כשתגלה את
הצפון לה שם[8] וַיָּגֶל כְּבוֹדִי וגם הבשר
ישמר בקבר לתחית המתים אַף-בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח: י שהרי גם אם אצטרך להתייסר בגיהנום לא תעזוב אותי שם אלא תעלה אותי כִּי לֹא-תַעֲזֹב
נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל ומי שעושה רצונך יותר ממה
שמחויב, כלל לא יראה פני גיהנום[9] לֹא-תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת: יא ולכן בקשתי שתודיע לי מה הדרך הנכונה לחיות בעולם הזה תּוֹדִיעֵנִי
אֹרַח חַיִּים ואשבע שמחה ממה שאני רואה
הופעתך הגלויה בעולם הזה שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת-פָּנֶיךָ והטוב שתעשה לנו בגלוי[10] יהיה בעולם הבא נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:
[1] פרשתי שהשמירה היא לעולם הבא, כדי שיתאים לשאר המזמור.
[2] לכן האלילים נקראים "עצבים". עוד אפשר לפרש שאלו שנותנים מוהר לאלהים אחרים, מרבים להם אלילים.
[3] יש משלים רבים בתנ"ך על כוס שה' משקה לאדם או לעם.
פרוש נוסף לכוס: האדם ממלא במהלך חייו את חלקו השמור לו, וזהו כוסו.
[4] פרוש נוסף: "מנת חלקי" היא הנפש שנבראת כאלוקית, "כוסי" הוא כלי השפע שיצרתי בעולם הזה לפי מעשי, ו"גורלי" הוא מה שיתן לי ה' יותר ממעשי.
פרוש נוסף: "תומיך" משורש "מך" (ולא משורש "תמך"), כלומר ה' מנמיך את ידי לבחור את הגורל המתאים לי.
[5] הדרך לחלק נחלה לבנים היא להפיל גורל שתלוי במזל, ואז נותנים לכל אחד את חלקו המסומן בחבל, והוא שלו לעולם, שינחיל אותו לבניו. ה' תומך את הגורל שיצא לי הגורל הטוב, כלומר ה' בוחר לי את חלקי החומרי בעולם הזה, ובא בדרך נעימה, כלומר שלא צריך לטרוח הרבה אחריו או לעסוק בעבודה בזויה בשבילו. והנחלה עצמה מוצאת חן בעיני, כלומר שאינני מחפש לעצמי יותר עושר ממה שנתן לי ה'.
פרוש נוסף: מדובר על עם ישראל כולו, שה' כיוון אותנו לבחור בו לגורלנו, והפיל לנו את חבלי הארץ בנחת בכך שהוא נלחם לנו, והנחלה עצמה טובה בעינינו כיון ש"עיני ה' אלוקיך בה" (דברים יא, יב).
[6] בדרך כלל, לילה הוא משל לגלות ולצרות.
[7] "שיויתי" בא משורש "שוה", ועניינו השוואה. יש לו משמעות של "שימה", כמו בפסוק "שויתי עזר על גיבור" (תהלים פט, כ), כשיש בשימה ענין של שוויון, כי העזר מתאים לגיבור. וכן כאן: שמתי את ה' מול עיני כשהשוויתי את גדולת ה' לשפלות הרצונות החומריים שלי, וע"י כך ברור לי מה נכון לעשות.
[8] "גילה" היא שמחה על גילוי חדש.
[9] פרוש נוסף: חסידך לא ימות קודם זמנו, דבר שהוא "השחתה".
[10] "ימין ה'" היא פעולתו הגלויה, ו"שמאלו" (כלומר יד ה') היא פעולתו הנסתרת בדרך הטבע.