דוד מדבר (כנראה בעקבות מרד אבשלום) על כך שמתגלה שכל הדור הם באמת רשעים, ורק הציגו את עצמם כצדיקים, ולכן לא ידע להתגונן מהם. והוא אומר שה' ישמור את האוחזים באמת בתורתו ואת המסכנים שהוא שומע את צעקתם. ומתאים לאמרו על רשעים שמראים עצמם כצדיקים.
א לַמְנַצֵּחַ
עַל-הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד: ב אין ברירה אלא שתושיע עכשיו כי החסידים כמוני הולכים להגמר הוֹשִׁיעָה ה'
כִּי-גָמַר חָסִיד כי אין[1] בני אדם שאפשר לסמוך עליהם[2] גם בין אוהבי כִּי-פַסּוּ
אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם: ג והם מדברים שקרים גם בינם לבין חבריהם שָׁוְא
יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ ורק
כשמוציאים מפיהם, מישרים את המכשולים שבדבריהם שיראה דברים טובים שְׂפַת חֲלָקוֹת וגם אם
נראה שמדברים מהלב יש להם עוד לב אחר[3] בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ: ד ולכן אבקש שה' ישמיד את כל המחליקים את הדברים בצורת הביטוי יַכְרֵת ה' כָּל-שִׂפְתֵי
חֲלָקוֹת ואת אלו שמדברים כביכול
בדברים נשגבים אבל זה רק בדיבור ולא בלב לָשׁוֹן
מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת: ה שהם אמרו שדי לדבר בדברים נשגבים כאילו הם אנשים עליונים אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר והרי בידינו לשלוט על מה שאנחנו אומרים שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ ומי ידע מה אנחנו עושים באמת, ובזה כופרים בהשגחת ה' מִי אָדוֹן
לָנוּ: ו אבל כיון שפעולתם האמיתית היא לקחת מהעניים מִשֹּׁד
עֲנִיִּים ולפגוע באביונים, וה' הרי
שומע נאקתם מֵאַנְקַת אֶבְיוֹנִים לכן
אקום להלחם בהם עַתָּה אָקוּם יאמר ה' כשיגיע הזמן יֹאמַר ה' ואשים עצמי כמושיע לאביונים אָשִׁית
בְּיֵשַׁע ואנשוף ברשע ויראו כולם שכל
הטוב שהיה לו היה קליפה דקה יָפִיחַ לוֹ: ז כי התורה היא דבר ה' בורא העולם אִמֲרוֹת ה' ולכן היא
טהורה ואי אפשר לזייף בה אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת ככסף
שמנוקה מסיגים כֶּסֶף צָרוּף הנמצא מעל הארץ[4] כך שכולם רואים אם יש זיוף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ ועבר בכור שבע פעמים מְזֻקָּק
שִׁבְעָתָיִם: ח ואתה שומר את אמרותיך מזיוף[5] אַתָּה-ה' תִּשְׁמְרֵם ויחד
איתם תשמור גם אותנו המחזיקים בתורתך תִּצְּרֶנּוּ מהדור השקרן הזה שלא יפגעו בנו כך שבית דוד ימשיך עד לעולם הבא מִן-הַדּוֹר זוּ
לְעוֹלָם: ט ואף שסביבנו מתהלכים הרשעים סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן אנחנו נהיה מורמים אליך כמו התורה שמזולזלת בעיני בני אדם כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם:
[1] "פסו" מלשון "אפס".
[2] "אמונים" משורש "אמן", כלומר דבר שאפשר לסמוך עליו, ולכן עמודי הבנין נקראים "אומנות". במשמעות זו גם "אומן": "כאשר ישא האומן את היונק" (במדבר יא, יב).
[3] פרוש נוסף: "שפת חלקות" משמעותה שהיא נחלקת לשניים, וזה "לב ולב" – דבר אחד שאומרים ודבר אחר שמתכוונים אליו באמת.
[4] אפשר לפרש "בעליל" כשורש כפול של "על", כלומר בגלוי, וכך משתמשת המשנה במילה זו (ראש השנה כא ע"ב).
[5] פרוש נוסף: אמרות ה', שאמר לי שאהיה מלך, הם אמרות טהורות, וה' שומר אותן, וכך יהיה בוודאי, ולא יוכלו לי.
פרוש נוסף: שמור את החסידים, שכמעט נגמרו.