המזמור מדבר על כך שהעולם מתאים לתורה והתורה מתאימה לעולם, ולכן אפשר ללמוד על הקב"ה מהבריאה, ולכן התורה טובה לעושיה ואינה מזיקה להם. ומתאים לאמרו להודות על התאמת התורה לעולם, או למי שמרגיש סתירה בין התורה לחיים.
א לַמְנַצֵּחַ
מִזְמוֹר לְדָוִד: ב מעשי הבריאה כפי שנראים בכוכבים שמש וירח[1], מנסחים לבני האדם את גדולתו וכוחו של ה', הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל ואת פעולתו בתוך העולם רואים בעננים ובגשם שמחיים הכל[2] וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ: ג והתחלפות הימים תוציא[3] מבני האדם דיבור על הבריאה יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר ובלילות יוכלו ללמוד דעת[4] מהכוכבים ומחזוריהם[5] וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה-דָּעַת: ד אף שבשמים עצמם אין אמירה או גם דיבור כללי אֵין-אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים ומה שמביעים אומר זה בלי שנשמע קולם רק בני האדם מביעים אותו
מהסתכלותם בהם בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם: ה והכללים המדודים שלהם[6] נכונים ונראים בכל מקום בארץ בְּכָל-הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וזה גורם שבכל מקום ישוב דנים בהם ולומדים מהם על הבריאה וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם (ומביא את השמש כדוגמה לטוב ה' שנראה בבריאה) ששם לשמש מסתור בלילה
כך שאפשר לישון ולאסוף כוחות לַשֶּׁמֶשׁ
שָׂם-אֹהֶל בָּהֶם: ו וכשהשמש יוצאת על הארץ מתקבלת בכבוד כחתן כי היא צורך העולם וְהוּא כְּחָתָן
יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ ובכל יום עושה את אותה דרך
במהירות הנכונה[7] ואינו מתעצל יָשִׂישׂ
כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח: ז והוא מקיף הכל כי יוצא במזרח והולך עד המערב מִקְצֵה
הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וההקפה השנתית הולכת פעם על
קצה צפון ופעם על קצה דרום וּתְקוּפָתוֹ עַל-קְצוֹתָם כך שחום השמש מגיע לכל המקומות בארץ לחיותם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ: ח וכמו שהעולם מלמד על הקב"ה כך התורה, כיון שבאה מה', היא שלמה
ומקיפה את כל צדדי החיים תּוֹרַת ה' תְּמִימָה ומחזירה
את הנפש אל הגוף ולא מתנגדת לו[8] מְשִׁיבַת נָפֶשׁ וספורי
התורה[9] עֵדוּת ה' אפשר
לסמוך עליהם שאינם אגדות נֶאֱמָנָה ולא רק
חכמים יכולים להבין אלא גם חסר מחשבה, שקל לפתותו, יחכים מהם מַחְכִּימַת פֶּתִי: ט ואיסורי התורה שהופקדנו עליהם מתאימים לנפש אדם ישר ולא סותרים את
התחושה הטבעית פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים וכיון שעשה אותם אדם ישמח כיון שיראה שאחר שהתגבר על יצרו הביאו לו
רק טוב מְשַׂמְּחֵי-לֵב וציווי ה' לעשות, נקיים מכל מטרה חומרית[10] מִצְוַת ה' בָּרָה ומראים
לאדם את העולם כמו שהוא באמת בלי מסכי החומר מְאִירַת עֵינָיִם: י והפחד שביראת העונש או הרוממות אינו גורם למעשים טמאים כמו במולך
וכדו' יִרְאַת ה' טְהוֹרָה ולכן
לא תביא את האדם לפרוק עול אלא תשאר תמיד עוֹמֶדֶת לָעַד ודינים בין אדם לחבירו, אף שנועדו להטיל שלום, הם גם על פי האמת מִשְׁפְּטֵי-ה'
אֱמֶת וכשעושים הכל לפי המשפט רואים שהם
נכונים כי מאזנים זה את זה[11] צָדְקוּ יַחְדָּו: יא ולכן ראוי לרדוף[12] אחרי כל עניני התורה מצד התועלת יותר מרדיפת הזהב הַנֶּחֱמָדִים
מִזָּהָב ומצד שהיא מטרה חשובה לעצמה
יותר מחשיבות של הרבה זהב וּמִפַּז רָב והעושה
אותם נעימים לו יותר מדבש[13] וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ ונותנים לו את כל סוגי הנעימות שיש בעולם וְנֹפֶת צוּפִים: יב וגם מי שלא רואה עוד את נעימות התורה שומר שלא יפגע שום פרט מפרטי
התורה, מצד שהוא עבדך ועושה דברך גַּם-עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם כי כל פרט מפרטי התורה גורר בעקבותיו שכר רב לעולם הבא ומציל מדברים
רבים שאיננו יודעים לצפות[14] בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב: יג אבל איני יכול להזהר מטעויות שכליות שאיני מזהה, שְׁגִיאוֹת מִי-יָבִין ומדברים
שנסתרים ממני לא תדון אותי מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי: יד וכן שמור עלי מחברת אלו שעושים רצון עצמם ולא רצון ה' שלא
ישפיעו עלי גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ וגם לא ישלטו בי שאז לא אוכל לשמור תורתך כראוי אַל-יִמְשְׁלוּ-בִי ואז אהיה
תם[15] ושלם בתורתך אָז אֵיתָם כי
השגיאות והחברה הרעה מביאים לידי מעשי מרידה רבים וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב: טו ותשמור שלא רק מעשי אלא גם דברי יהיו לפי הרצוי בעיניך יִהְיוּ לְרָצוֹן
אִמְרֵי-פִי וכן מה שיוצא מרצוני שגם הוא
גלוי לפניך וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ שאתה מגן עלי גם מבחינה רוחנית ומושיע אותי מצרות רוחניות ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי:
[1] שהם לא השתנו מאז הבריאה, ולכן רואים בהם את הבריאה.
[2] אפשר היה לפרש "השמים מספרים כבוד א-ל" – אלו המלאכים שבשמים, ואת "מעשה ידיו" אפשר ללמוד מהרקיע עצמו. אבל פחות נראה לפרש כך, כי המזמור מדבר רק על עולם הטבע.
[3] "יביע" מלשון "נביעה".
[4] "יחוה" בא מארמית ופרושו להודיע.
[5] פרוש נוסף: מתוך ההיסטוריה שבאה מיום ליום, אפשר לראות את מעשי ה' בעולם, וגם מהצרות שנמשלו ללילה, שהוא נסתר בהם, אפשר להוציא דעת אלוקים.
[6] נראה ש"קום" הוא מלשון קו המשקולת או קו המידה, כלומר, דברים מדודים ומתוכננים.
[7] "ישיש" שאינו מתעצל להשלים אותה. "כגיבור" – שאין דבר מעכבו. "לרוץ אורח" – כי הוא עושה דרך ארוכה מאוד בזמן קצר.
[8] פרוש נוסף: מחזירה את הנפש למקומה בעולם הבא.
[9] מה שהתורה מעידה לנו, בין הסיפורים על האבות ובין ספורי הניסים וכדומה.
[10] "פקודים", כלומר מה שהאדם מופקד עליו, ו"מצות" – מה שה' ציוה אותו. נראה שכשהם באים יחד, ההבדל ביניהם הוא ש"פקודים" הם מצוות לא תעשה, ו"מצות" הן מצוות עשה.
"ברה" – כתבואה נקיה ללא מוץ, שנקראת "בר".
[11] פרוש נוסף: בניגוד למשפטי בני אדם, אין סתירה ביניהם.
[12] "נחמדים" כמו בפסוק "לא תחמוד".
[13] "פז" הוא סוג של זהב. "צוף" הוא כנראה סוג של דבש. "נופת" הוא דבר מתוק, ואולי הוא בא מלשון פיתוי. אנשים רודפים אחרי זהב מצד התועלת שיש בו, אבל בעקבות זה מוצאים בו ערך עצמי, ולכן הם רודפים גם אחרי זהב רב שאין להם מה לעשות בכולו; וכן בתורה יש ערך עצמי לרדוף אחריו. כמו כן, אנשים נהנים ממתיקות הדבש, וכך התורה נעימה לחיים, אבל הם רוצים גם סוגי דבש שונים וטעמים שונים שיפתו אותם, וכך ימצאו גם בתורה סוגי נעימות חדשים, ולא תחסר כל בה.
[14] "עקב" הוא דבר שבא בעקבות, כמו שכר. והוא גם משל לתוצאה שאינה ישירה, כמו דבר שהולך בעקבות דבר אחר. כאן פרשתי בשני המובנים.
[15] פרשתי "איתם" כשילוב של המילים "אהיה תם", כיון שאין מילה כזאת בתנ"ך.