המזמור אומר שגם במצבים שנראה שהתפילה לא מתקבלת, ושהישועה רחוקה, אל יתייאש אדם מלהתפלל, כי הישועה יכולה לבוא מהר. ומתאים לאמרו בצרה שנראית ללא פתרון, או למי שמתפלל הרבה זמן ולא נענה.
א לַמְנַצֵּחַ על מה שהישועה שנמשלת לאור היום יכולה לבוא במהירות ובפתאומיות
כאיילה עַל-אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד: ב אתה כוחי שמושיע אותי, ובך אני בוטח גם כשלא מושיע אותי, כי לפעמים
זה מה שאני צריך אֵלִי אֵלִי לא טוב הדבר[1] שאתה משאיר אותי בצרתי ולא לוקח אותי ממנה לָמָה
עֲזַבְתָּנִי עד שתפילתי, שאני צועק אליך,
אינה מקרבת את ישועתי מהצרה[2] רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי: ג ובך אני בוטח לגמרי שאף שאני קורא אליך כל יום ויום ואינך עונה אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה בלילה כשכולם ישנים אני לא מפסיק גם כן להתפלל וְלַיְלָה וְלֹא-דוּמִיָּה לִי: ד והרי אתה קדוש ואני הולך בדרכיך וראוי לישועה וְאַתָּה קָדוֹשׁ ואתה יושב בעולם דרך מה שישראל מהללים אותך על ישועתם, כיציאת מצרים,
ולמה לא תושיע גם אותי שאהלל אותך יוֹשֵׁב
תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל: ה ואבותינו בטחו בך ולימדו אותנו לעשות כמותם בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ וכיון שבטחו שמרת אותם מהצרות, שיהיו לך[3] בָּטְחוּ
וַתְּפַלְּטֵמוֹ: ו וכיון שזעקתם מהקושי כוונה אליך הוצאת אותם ממקום הסכנה אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ וכיון שבטחו בך שתושיעם לא היו צריכים להתבייש כי באמת הושעת אותם בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא-בוֹשׁוּ: ז ולעומת מה שלא בושו אני נחשב לאנשים כתולעת חסרת סיכוי ושאין בי כח
כאיש וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא-אִישׁ וכולם מקללים את מי שרוצים לקלל, שיהיה כמוני חֶרְפַּת אָדָם ובזים לאנשים שאיתי[4] וּבְזוּי עָם: ח וכל מי שרואה אותי, אם הוא אויב שלי, צוחק עלי שה' לא עוזר לי כָּל-רֹאַי יַלְעִגוּ לִי ואם נחשב כחבר, מוציא בשפתיו שה' לא רוצה בי ומשחרר עצמו מהצורך לעזור
לי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה ומי שאוהב אותי, מראה בתנועת ראשו את התפעלותו ממה שאיני ראוי לעזרה יָנִיעוּ רֹאשׁ: ט והם כולם אומרים[5] שאם הייתי באמת מתפלל אל ה' לגלות לו צרותי היה שומר אותי לו גֹּל אֶל-ה'
יְפַלְּטֵהוּ והיה מציל אותי מהצרה אם היה
באמת רוצה בי יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ: י (ולכאורה הם צודקים כי כשאתה רוצה אדם אתה מכין לו את הישועה מראש)
כמו שהוצאת אותי מצרת הלידה כִּי-אַתָּה גֹחִי[6] מִבָּטֶן ומיד נתת לי בטחון שיהיה לי מה לאכול, שהכנת את זה מראש לכל אדם מַבְטִיחִי עַל-שְׁדֵי אִמִּי: יא וכבר מהלידה רק אתה יכול לעזור לי ואבי ואמי היו רק שליחים עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם ועוד קודם כשהייתי בבטן אתה היית הכח שיוצר אותי מִבֶּטֶן אִמִּי
אֵלִי אָתָּה: יב (ואם תאמר שתבוא הישועה רק יש עוד זמן) אל תהיה רחוק ממני אַל-תִּרְחַק
מִמֶּנִּי כיון שהצרה קרובה ותגיע קודם
הישועה כִּי-צָרָה קְרוֹבָה ואין לי עוזר חוץ ממך כִּי-אֵין
עוֹזֵר: יג שהרי אני מוקף מכל צד באנשים בעלי כח ורבים ממני סְבָבוּנִי
פָּרִים רַבִּים והם חזקים כפרים הגדלים בבשן
ומקיפים מכל צד אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי: יד וכבר פתחו עלי פה ועוד מעט בולעים פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם והם כאריה, שיטרפו אותי ואחר כך ישאגו בשמחה על הצלחתם, ואינם חוששים
שישמעו אותם אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג: טו ולי אין כח מולם (שמה שאמור להיות אצלי מוצק נהיה נוזל) כי אין לי
עמידה אלא נשפך כמים כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי ועצמותי נפרדו זו מזו ואינן מעמידות אותי וְהִתְפָּרְדוּ
כָּל-עַצְמוֹתָי ולרצוני אין אומץ יותר אלא
נמס וניתן להשפיע עליו בקלות הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי[7]: טז (ומה שאמור להיות נוזלי התיבש) כי אין לי כח כחרס, שמתיבש ונשבר או
מתפורר יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ
כֹּחִי וללשון כבר אין כח להתפלל אלא נצמדה
ללסתות[8] וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי ואני כקדרת חרס שמתבשלת יותר מדי[9] ומתיבשת ונשרפת עד שאחזור לעפר במיתה וְלַעֲפַר-מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי: יז (ומול מה ששמרת את אבותינו לעצמך) אני מוקף בכלבים עזי נפש שמחכים
לקחת ממני נתחים כִּי סְבָבוּנִי
כְּלָבִים ומוקף על ידי קבוצת עושי רע
שמשתלטים עלי ולא ירחמו עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי והם כאריה לעומת כח ידי להלחם וכח רגלי לברוח מהם כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי: יח ובעוד אני בודק את הנזקים של עצמותי אֲסַפֵּר כָּל-עַצְמוֹתָי גם הם מסתכלים בזה ורואים שהנפילה קרובה הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ-בִי: יט ולכן כבר מחלקים ביניהם את רכושי יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם ומה שלא ניתן לחלוקה כבר מפילים גורל לדעת מי יזכה בו וְעַל-לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל: כ אבל אני עדיין בוטח בך ומבקש שלא תהיה רחוק ממני וְאַתָּה ה'
אַל-תִּרְחָק אלא תהיה לי כאיילה שמופיעה
מהר ותגיע לעזרתי בצורה מזורזת אֱיָלוּתִי
לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה: כא ותציל חיי מהחרב הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי ונשמתי היחידה[10] מהרוצים לקחת אותה לעצמם[11] מִיַּד-כֶּלֶב יְחִידָתִי: כב ותשמע שוועתי להצילני מתוך פי האריה החזק ממני הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה ומגאוות המרימים עצמם ומתגאים בקרניהם הגבוהות במה שתענה לתפילתי
ויראו שלא עזבתני וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי: כג ואז יתגדל שמך, שאנסח את הופעתך החדשה לרוצים בטובתי[12] אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי ואשבח אותך בפרסום בתוך עם רב הנקהל לשמוע בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ: כד ואז ישבחו אותך אלו שיראים רק ממך כמוני שיראו שדרכם נכונה יִרְאֵי ה' הַלְלוּהוּ וזה יגרום שהפרטים של עם ישראל יבינו שהעיקר בעולם[13] לשמוע בקול ה' כָּל-זֶרַע
יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ ויגיעו
למצב שיהיו ייראי ה' כל עם ישראל לעתיד לבוא וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל: כה כי יסתבר שמה שהמעונה לא נענה קודם אינו כי ה' מבזה אותו או
מנסה להרחיקו ממנו כִּי לֹא-בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וגם הסתר פנים שהיה לזמן מוגבל לא נמשך וְלֹא-הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ אלא כיון שפנה להתפלל אליו קבל תפילתו וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ רק היתה סיבה למה לא הושיע
מיד: כו והישועה שבאה ממך גורמת שאהלל אותך בפני אנשים רבים הנקהלים לשמוע מֵאִתְּךָ תְהִלָּתִי בְּקָהָל רָב ואת הקרבנות שנדרתי בצרה אביא מול יראי ה' דוקא, שהם ראויים לזה נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו: כז ויאכלו מהקרבנות הענוים שיודעים שהעיקר זה השבח לה' וישבעו מהישועה
גם בעולם הזה יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ וכל מחפשי ה' בעולם ישבחו אותו כי יגלו אותו בישועתי שאספר לכולם יְהַלְלוּ ה'
דֹּרְשָׁיו ועל ידי זה יכוונו רצונם
לרצון ה' ויתקיים רצונם תמיד[14] יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד: כח עד שיזכרו גם הגויים שבקצוות הארץ את ה' וישובו לעבודתו יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל-ה' כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ ויקבלו אדנותו עליהם גם העמים והממלכות וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל-מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם: כט שידעו אז שהמלוכה אינה למלך בשר ודם או אלילים אלא לה' כִּי לה'
הַמְּלוּכָה וגם מי שלא מקבל עליו מלכותו,
ה' מושל בו בכח וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם: ל (אבל ההבדל בין עם ישראל לבינם) שמה שמענין אותם בעולם זה לאכול
ומשתחווים לה' רק כדי לקבל שפע חומרי שהם מדושנים בו ורק הארץ מעניינת אותם אָכְלוּ
וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ כָּל-דִּשְׁנֵי-אֶרֶץ ואף שמשתחווים לפניו הם ימשיכו למות ולרדת ולשוב לעפר לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל-יוֹרְדֵי עָפָר ולא תחיה נפשם לעולם הבא גם אז[15] וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה: לא אבל עם ישראל שעובד את ה' באמת נשמר ונספר להיות לה' גם בדור תחית
המתים זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר: לב ויקומו לעתיד לבוא ויגידו לדור שיוולד רק אז את כל צדקותיו שעשה להם במה
שהקימם לתחיה[16] יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה:
[1] בדרך כלל, "למה" היא שאלה רטורית, שאומרת שהדבר אינו טוב, כמו בפסוק "למה תעשה כה לעבדיך" (שמות ה, טו); ואילו "מדוע" היא שאלה שמחכה לתשובה. אבל כשהכותב שואל את ה' "למה", אין כוונתו שה' נוהג שלא כדין, חלילה, בעיניו, אלא שהעובדה שהוא רחוק מה' אינה טובה.
[2] פרוש נוסף: עצם מה שאתה רחוק ממני – על זה אני שואג.
[3] "פלט" פרושו שיישמר מהצרה ויישאר לך לפליטה.
פרוש נוסף: "בך בטחו", והיו להם שתי תועלות מכך: האחת – עצם הבטחון, והשנייה – שבאמת הצלת אותם.
[4] פרוש נוסף: אני נחשב חרפה בין בני אדם וכיון שכך עם ישראל כולו נחשב בזוי שאני מלכם.
[5] פרשתי שהם אומרים את זה, ולא שזה כלל שדוד המלך אומר, כיון שזה בלשון נסתר ולא בגוף ראשון כמו שאר המזמור.
[6] "להגיח" פרושו לצאת ממקום סגור.
[7] "מעי" בתנ"ך משמעותו החלל הפנימי, לאו דווקא אברי העיכול.
[8] "מלקוחי" בא מלשון לקיחה, וכנראה הכוונה לשיניים שלוקחות את האוכל. נראה שהשתמש דוקא בלשון זו לומר: תפילותי אינן מצליחות להתרומם מעל הצרכים המידיים שאני צריך לקחת לעצמי, ואני כבר לא מצליח לכוון לרצון ה'.
[9] "לשפות" פרושו להעמיד סיר בצורה יציבה.
[10] פרוש נוסף: אחרי שכבר לקחו הכל, נשארה לי רק נפשי.
[11] אפשר לפרש ש"עדת מרעים" הם אלו שרוצים לעשות אותי רָע, והם רוצים לקחת את נפשי להיות עמהם, ואני מבקש הצלה מזה.
[12] "אספרה שמך לאחי" כנגד "אספר כל עצמותי", שככל שידע לפרט יותר את הצרה, כך הוא יודע לפרט יותר את הישועה ממנה.
[13] "כבוד" מלשון "כבד", ו"קלון" מלשון "קל". הקל צריך לזוז מפני רצונו של הכבד, ולא להזיז את הכבד מפני רצונו של הקל.
[14] הוא רומז כאן גם לתחיית המתים, כמו שיאמר בהמשך.
[15] אפשר לפרש עוד שאותם גויים אינם מחיים את נפשם בעבודתם, כי היא מיועדת לטובה חומרית.
[16] וזה מעין מה שהעני ניצל מצרתו, ומודה בפני רבים.