המזמור אומר[1] שעיקר בקשת האדם מה' היא שילמד אותו את דרכיו, ובשביל זה צריך גם את הצרות וגם את הישועה מהן. ומתאים לאמרו לבקש שה' יעזור לנו ליישר את דרכינו, ושיסלח לחטאינו, ושילמד אותנו לעשות את הטוב והישר בעיניו; וגם לבקש ישועה מהיסורים ומהאויבים.
א לְדָוִד רצוני בעולם להרים את נפשי שתהיה קרובה אליך אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא: ב ומה שאני מבקש ממך, המשגיח עלי, שלא אתבייש ממה שאני בוטח בך כי
תושיע אותי, אינו מצד זכותי אֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל-אֵבוֹשָׁה אלא כדי שאויבי לא ישמחו במפלתי וילמדו מזה שאתה לא משגיח אַל-יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי: ג וכך כל מי ששואף אליך כמוני לא יתבייש מעצם שאיפתו, כדי שילמדו אנשים
להתקרב אליך על ידי שאתה מושיע גַּם כָּל-קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ ואלו שכאויבי בוגדים בברית עם ה' יבושו ממעשיהם כי לא תהיה להם אפילו
תועלת חומרית בזה וכך לא ילמדו אחרים מהם יֵבֹשׁוּ
הַבּוֹגְדִים רֵיקָם: ד אבל עיקר בקשתי אינו הישועה, או שלא יהיו לי יסורים, אלא שתודיע לי
מה הם דרכיך שאתה מתנהג בהם בעולם דְּרָכֶיךָ ה' הוֹדִיעֵנִי ותלמד אותי לעומק את הדרכים הפרטיות המתאימות לי[2] אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי: ה ותוביל אותי בדרך לפי אמתך בין אם מגיע לי ייסורים או שכר הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ ועוד שעל ידי הצרות תלמד אותי שאתה משגיח עלי ומושיע אותי וְלַמְּדֵנִי
כִּי-אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי וזה ילמד
אותי לשאוף אליך גם בזמן הצלחתי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל-הַיּוֹם: ו אמנם לענין חטאי זכור את רחמיך שאתה מרחם על החוטאים והם ממדרגתך
ואינם ויתור זְכֹר-רַחֲמֶיךָ
ה' ואת מה שאתה נותן לאדם שלא על פי
זכויותיו כי כל העולם בנוי על זה וגם האדם מאז שנולד מקבל שלא בזכות[3] וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה: ז וכיון שתזכור את רחמיך, יכריעו שלא תזכור את החטאים שחטאתי
בעבר וכבר איני חוטא בהם וכן המרדים שמאז כיון שכבר אין צורך ביסורים חַטֹּאות
נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל-תִּזְכֹּר ואילו
חסדיך יכריעו שמה שעשיתי שהוא כענין מידותיך כן תזכור אף שהיה בעבר כְּחַסְדְּךָ זְכָר-לִי-אַתָּה כי המטרה בעולם היא מגמת הטוב, והחסדים שעשיתי מצטרפים אליה והחטאים
אינם מצטרפים וכיון שכבר עברו אין צורך לזכור אותם לְמַעַן טוּבְךָ ה': ח אלא שה' גם טוב וגם ישר טוֹב-וְיָשָׁר ה'
לכן מצד אחד לא מעניש את החוטאים
מיד כיון שהוא טוב אבל מצד שני מייסר אותם אם עדיין מחזיקים בחטא, לכוון אותם לדרך
התשובה כיון שהוא ישר עַל-כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ: ט ויוביל אותם בדרך להיות ענוים ולהבין שרצון ה' עיקר בעולם הזה על ידי
המשפט שעושה בהם לכפר על חטאיהם יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וכיון שמחפשים רק מה רצון ה'
בעולם ולא מה רצונם יכולים ללמוד את דרכו וללכת בה ולזכות לקרבת אלוקים[4] וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ: י וגם כל דרך פרטית שה' מתנהג עם אדם גם אם נראית קשה זה חסד להשיבו
למוטב ונעשית על פי האמת לכפר לו בעולם הזה כָּל-אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת וזה לאלו ששומרים על מצותיו וזוכרים מעשיו המפורטים בתורה (כי
מהרשעים מעלים עיניו, ופושעים יכשלו בם) לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו: יא וכל בקשתי מכוונת שאופיע את שמך שנקרא עלי ולא למעני לְמַעַן-שִׁמְךָ ה' ולכן גם
לעיוותים המחשבתיים שמקובעים בי תסלח שהם רבים ואיני מצליח להשתחרר מהם וְסָלַחְתָּ
לַעֲוֹנִי כִּי רַב-הוּא: יב ומה שה' מחפש באדם[5] זה רק אם הוא ירא מה' באמת מִי-זֶה הָאִישׁ
יְרֵא ה' וה' כבר יכוון אותו בדרך שה'
רוצה[6] יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר: יג ושכרו יהיה שנפשו אחר המות תהיה בטוב נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וזרעו ימשיך את מעשיו בארץ וְזַרְעוֹ
יִירַשׁ אָרֶץ: יד ושכרם יהיה בחיבורם לה' לעתיד לבוא סוֹד ה' לִירֵאָיו ובעולם הזה יש להם לפעמים ייסורים כדי לכוון אותם לעשות את רצון ה'[7] וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם: טו והטוב שיוצא מהייסורים שאני מכוון עצמי תמיד אל ה' עֵינַי תָּמִיד אֶל-ה' כיון שרק הוא מציל אותי ממכשולים שלא ידעתי עליהם[8] כִּי הוּא-יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי: טז ומה שאין לי עזרה ושאני מעונה גורם שאשאף שה' ישגיח עלי ולמצוא
חן בעיניו[9] פְּנֵה-אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי-יָחִיד וְעָנִי אָנִי: יז והצרות החומריות מרחיבות את לבי שיכלול את רצון ה' ולהתפלל אליך צָרוֹת לְבָבִי
הִרְחִיבוּ ורק אחרי פעולתם הטובה תוציא
אותי ממה שמציק לי בהם עדיין מִמְּצוּקוֹתַי
הוֹצִיאֵנִי: יח ומה שאני מעונה ועמל בעולם הזה מכפר על חטאי שעשיתי[10] רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל-חַטֹּאותָי: יט ואז תשגיח לצד השני שאויבי חזקים ממני רְאֵה-אוֹיְבַי כִּי-רָבּוּ ומה ששונאים אותי אינו לפי המשפט וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי[11]: כ ותשמור את נפשי שתהיה לך ותצילני מהם שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי ולא אתבייש במה שבטחתי בך אַל-אֵבוֹשׁ
כִּי-חָסִיתִי בָךְ[12]: כא ומה שישמור אותי[13] מהם זה השלמות והיושר שיש בי תֹּם-וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כי אני שואף להדמות אליך כִּי קִוִּיתִיךָ[14]: כב וכן בעם כולו תציל את עם ישראל מצרותיו אחר שיפעלו את פעולתם הטובה[15] פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת-יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
[1] המזמור הזה בנוי על פי א' ב' חסר מעט. אות ב' אינה במלה הראשונה בפסוק אלא בשניה ובשלישית; אותיות ה' ו-ו' נמצאות באותו פסוק; אין ק' ויש פעמיים ר'; והפסוק האחרון אינו בסדר הא' ב'. חוץ מזה יש במזמור 22 פסוקים, שהוא ענין לעצמו, כמו שיש בפרק אחרון של איכה.
נראה שהמזמור הוא המשך של המזמור הקודם, כי יש ביניהן כמה הקבלות, כמו "לא נשא לשוא נפשי" מול "אליך נפשי אשא"; "מי זה מלך הכבוד" מול "מי זה האיש ירא ה'".
[2] "דרך" היא הדרך עצמה, כגון דרך בין שתי ערים, ואדם יכול ללכת בה או לא ללכת בה. "אורח" הוא הדרך שבחר אדם ללכת בה, בין דרך קבועה שלו או מקרית; ועל שם זה נקרא ההולך בדרך "אורח".
[3] פרוש נוסף: חסדיך ורחמיך אינם כמו חטאַי, שהם מקרה שקרה, אלא עליהם מיוסד העולם, ולכן אותם ראוי לזכור ואת חטאי לא ראוי לזכור.
[4] כי קרבת אלוקים תלויה במה שהאדם מבין שהוא חלק מה' ואינו דבר לעצמו, ולכן גאוה מונעת קרבת אלוקים.
פרוש נוסף: אחרי שכיוון את החוטאים, הם כבר לא חושבים שהכל צריך להיות לפי דעתם, ולכן אפשר כבר ללמד אותם את דרך המשפט של חוקי התורה; ואחר כך יקבלו ענוה יותר גבוהה, להסתכל על כל דבר דרך עיני ה' ולא לפי דעתם, וילמדם את דרך ה' בעולם, שידמו לו ויהיו טובים.
הפסוקים האלו הם כנגד תחילת המזמור "דרכיך ה' הודיעני ארחותיך למדני הדריכני באמיתך".
[5] פרשתי "מי זה" כשאלה שה' מחפש. אבל לא ברור הקשר בין משפט זה לשאר המזמור.
[6] פרוש נוסף: ה' יעזור לו ויכוון אותו בדרך שהוא עצמו בחר.
[7] פרוש נוסף: מי שזוכה לזה הוא בחבורה אחת עם ה' והצדיקים, וה' כורת איתו ברית אישית להגן עליו.
פרוש נוסף: מה ש"נפשו בטוב תלין" הוא "סוד ה' ליראיו", אבל מה ש"זרעו יירש ארץ" הוא ברית ידועה.
[8] פרוש נוסף: כי הוא יוציא את רגלי מרשת היצר, וגם כל ההמשך מדבר על אויבי הנפש.
[9] וכן מצד שה' קרוב לעניים ולמסכנים, ובזכות זה הוא קרוב אלי יותר ממה שמגיע לי.
[10] בעינוי והעמל יש כפרה מול החטא, כיוון שהחטא נובע מגאוה ומהעדפת התענוגים והחשקים על האמת, והעוני והעמל מלמדים את האדם שהעולם לא נברא לשם תענוג, והם ממעטים את הנאותיו ומקשים על חייו. לכן "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג, יט) הוא תיקון לידיעת טוב ורע של חטא עץ הדעת.
[11] כנגד "אל יעלצו אויבי לי" שבתחילת המזמור.
[12] כנגד "בך בטחתי אל אבושה" שבתחילת המזמור.
[13] "יצרוני" מלשון "נוצר", כלומר שומר. אפשר לפרשו גם מלשון "יצירה": האויבים, שהם אנשי חמס, גורמים לי להפוך להיות תם וישר.
[14] כנגד "אותך קיויתי כל היום" שבתחילת המזמור.
[15] פרוש נוסף: למרות פעולת הייסורים הטובה, אני מבקש שתפדה את העם מצרותיו ולא יישאר עמהן.