המזמור מדבר על שתי מדרגות בעבודת ה': הצידקות הבסיסית, לעשות כל מה שמוטל עליו, אבל למען עצמו; והגבוהה יותר, שרוצה לדבוק בה' ולברכו. מתאים לאמרו להתחזק בעבודת ה' (אבל נראה שאל יכוון על עצמו כשאומר "שפטני ה', בחנני ונסני, צרפה כליותי ולבי").
א לְדָוִד אני מוכן לעמוד למשפט לפניך שָׁפְטֵנִי ה' כי יודע שהליכתי בעולם עד עכשיו היתה בשלמות כִּי-אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי ושרק בך אני בוטח ולא באדם וּבה'
בָּטַחְתִּי ולכן יודע שלא אתחיל אפילו
ליפול בחטא לֹא אֶמְעָד: ב ואני מוכן שתבדוק אותי שאני באמת צדיק בְּחָנֵנִי ה' ושתתן לי מקרים לראות איך אתנהג[1] וְנַסֵּנִי (צרופה) ועל ידי
זה תזכך את נטיותי הטבעיות ורצונותי[2] ותמצא שהם זכים בלי סיגים צָרְפָה
כִלְיוֹתַי וְלִבִּי: ג כי אני זוכר תמיד שכל מה שיש לי זה חסד ולא בזכותי כִּי-חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי ולכן בכל דרכי בעולם מתנהג לפי מה שנכון בעיניך וְהִתְהַלַּכְתִּי בַּאֲמִתֶּךָ: ד (ומונע מעצמי מה שיכשיל אותי) שלא נמצא בחברת אלו שמתים כבר בעולם
הזה כי עוסקים בשקר לֹא-יָשַׁבְתִּי עִם-מְתֵי-שָׁוְא ולא אבוא לגיהנום עם אלו שאינך משגיח עליהם וְעִם נַעֲלָמִים
לֹא אָבוֹא: ה ואני מרחיק ממני את ציבור עושי הרע שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים ולכן איני נמצא בפועל עם מי שאינו זכאי בדין וְעִם-רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב: ו ואחר כל אלו אני כביכול טובל במה שלא עשיתי רע אֶרְחַץ
בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי ועובד
אותך בעבודת בית המקדש לזרוק את הדם סביב המזבח[3] וַאֲסֹבְבָה אֶת-מִזְבַּחֲךָ ה': ז וזוכה להשמיע לרבים תודה על הטובות שנתת לי בזכות זה לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה ולנסח להם את כל הניסים שעשית לי וּלְסַפֵּר כָּל-נִפְלְאוֹתֶיךָ: ח (אבל יש מדרגה גבוהה מזה) שאני רוצה לדבוק במקומך הקבוע הוא השמים ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ ובשביל זה להיות במקום בארץ שבו מופיעה באופן קבוע שכינתך[4] וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ: ט וכדי שאוכל לדבוק בך לעתיד לבוא אני מבקש שנפשי לא תלך למקום החוטאים
אַל-תֶּאֱסֹף
עִם-חַטָּאִים נַפְשִׁי ושלא אמות
בעולם הזה כמו הרוצחים[5] וְעִם-אַנְשֵׁי דָמִים חַיָּי[6]: י (שאף שגם אני הורג את אויבי) הם רודפים אחרי תאוותיהם שהרי גם מנאפים
בסתר אֲשֶׁר-בִּידֵיהֶם
זִמָּה ובגלוי[7] לוקחים שוחד להרוג נקיים וִימִינָם מָלְאָה שֹּׁחַד[8]: יאוכיון שאשאר בעולם הזה אוכל להמשיך ללכת בשלמותי (שאם אני הורג זה רק
למענך) וַאֲנִי
בְּתֻמִּי אֵלֵךְ[9] ולכן תפדה אותי מהמות ותתן לי
חן שנפשי תזכה לעולם הבא פְּדֵנִי וְחָנֵּנִי: יב ולכן אני יודע שלא אפול כי אני אצלך שזה מקום ישר רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר[10] ומטרתי בעולם תהיה להקהיל את
העם ולגלות את ה' בעולם[11] בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ ה':
[1] פרוש נוסף: בְּחן אותי לראות שאני באמת כמו שאני אמור להיות, "ונסני" לראות אם יש בי גם יותר מזה.
[2] כליות הן משל לנטיות הטבעיות שבאדם וליצריו, ויש שתיים: אחת לטוב ואחת לרע. הלב הוא משל לרצון ולרגש, כיון שפעולתם מתבטאת בהפעלה מוגברת של הלב.
[3] וזה כמו שנאמר במזמור כד: "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפיים ובר לבב".
[4] לא רק לסובב את המזבח, אלא גם להיכנס פנימה.
אפשר לפרש שמזמור זה מדבר על המצב שהיה בזמן דוד, שהיה מזבח בנפרד, בבמה הגדולה שבגבעון, ו"מעון ביתך" בנפרד, באוהל שבו היה הארון, ו"מקום משכן כבודך" בנפרד, במקום שבו היה המשכן עצמו.
[5] התואר "דמים" נאמר תמיד בהקשר של הריגה.
פרוש נוסף בענין כולו: המזמור מדבר על מה שרצה דוד לבנות את בית המקדש. לכן הוא אומר שהוא נקי לגמרי וראוי לזה, ואומר "ואסובבה את מזבחך" כלומר אסובב אותו בעזרות, ו"אהבתי מעון ביתך" לבנות אותו, "ומקום משכן כבודך" – שדוד מצא את מקום המקדש (זבחים נד ע"ב). "ועם אנשי דמים חיי" – כיון שה' אמר לו שלא יבנה את הבית, "כי דמים רבים שפכת ארצה לפני" (דברי הימים א' כב, ח), דוד אומר שהוא שפך אותם בצדק למען ה', ולכן חלקו לא יהיה עם רוצחים.
[6] כנגד מה שלא ישב עם מתי שוא ועם רשעים, כאן דוד מבקש מה' שלא יאסוף אותו עמהם; ורוצחים מתים בדרך כלל קודם זמנם בידי אחרים, ודוד מבקש שלא ימות קודם זמנו אף שהוא איש מלחמות.
[7] "ידיהם" – יד שמאל, ו"ימינם" – יד ימין. פרשתי את הנמשל כאן כעשייה בסתר או בגלוי.
פרוש נוסף: בסתר מנאפים, ובגלוי משחדים כביכול את הקב"ה במעשים שנראים טובים.
[8] לעומת "נקיון כפי".
[9] לעומת מה ש"אני בתומי הלכתי" בעבר, כאן הוא מבקש על העתיד.
[10] לעומת "לא אמעד" מכוח עצמי, כאן הוא אומר שלא יפול מכוח הסביבה.
[11] לעומת החצי הראשון של המזמור שבו הוא מודה לה' על מה שעשה לטובתו, כאן הוא מברך את ה' מצד עצמו.