המזמור אומר שהעיקר בעולם הוא לדבוק בה', וצריך אדם לבקש רק את זה, ולפחד רק שלא יצליח בזה; וכל השאר יבוא מעצמו לפי רצון ה'. ומתאים לאמרו כדי לחזק עצמו בבטחון בה', במיוחד בעת צרה, וכדי לשאוף לקרבת אלוקים.
א לְדָוִד ה' מאיר לי את הדרך הנכונה על
ידי הייסורים שנצרכים ה' אוֹרִי ומושיע
אותי מאלו שאינם נצרכים וְיִשְׁעִי ולכן איני
צריך כלל להתגונן בפני צרות מִמִּי אִירָא וכל ענין
חיי לדבוק בה' וזה לא ניתן לשינוי מבחוץ[1] ה' מָעוֹז-חַיַּי ולכן איני
חושש כי אויבי לא יכולים לגעת בזה מִמִּי אֶפְחָד: ב ויודע שכשאנשים רעים ירצו לפגוע בצד החומרי שלי[2] שזה בידם בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת-בְּשָׂרִי והם נלחמים בי בפועל וגם אידיאולוגית צָרַי וְאֹיְבַי לִי הרי
שמעצמם יתחילו ליפול עד שיפלו לגמרי הֵמָּה כָשְׁלוּ
וְנָפָלוּ: ג וגם מבחינה לאומית אם יבוא צבא זר לא אפחד ברגש אלא רק במעשים
הנצרכים אִם-תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא-יִירָא לִבִּי וגם אם בפועל ילחמו איתי אני בוטח בקרבת אלוקים שבזכותה יהיה הדבר
הנכון בין שאנצל בין שאתייסר אִם-תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ: ד ולכן רק דבר אחד אני מבקש מה' אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת-ה' והוא רצוני, ולא הישועה שתבוא בזכותו[3] אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שאהיה
במדרגת קרבת אלוקים כיושב אצל ה' כל ימי בעולם הזה ולא רק בעולם הבא שִׁבְתִּי בְּבֵית-ה' כָּל-יְמֵי חַיַּי שאראה בכל דבר בעולם את טוב ה' במבט פנימי לַחֲזוֹת
בְּנֹעַם-ה' וכשלא טוב אבחן את עצמי[4] אל מול רוממותו וּלְבַקֵּר
בְּהֵיכָלוֹ: ה ומעצם מה שאני נמצא אצל ה' ממילא כשיש צרה יסתיר אותי לגמרי כך שלא
תבוא אלי כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה וגם כשבאה צרה לכיוני יסתיר אותי שלא תהיה עלי השגחה לרע[5] יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ וגם אם ממש באה הצרה עלי יחזק אותי כצור ועל ידי הצרה ירומם אותי
בעולם[6] בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי: ו ולאור זאת רואים גם אויבי שסביבי שאני מצליח ונכנעים בפני וְעַתָּה יָרוּם
רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וגם זה לא
בשבילי אלא שאתקרב על ידי זה עוד לה' וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה ואודה לו לפרסם את שמו גם לאחרים אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לה': ז וכדי לזכות לזה צריך שתשמע את תפילתי שלא אפול ממדרגתי שְׁמַע-ה' קוֹלִי אֶקְרָא ואמצא חן בעיניך ותתן לי שאלתי וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי: ח שרצוני הפנימי אומר לי בשליחותך (כיון שרצוני שוה לרצונך) שרצונך
שנחפש בעולם הזה את הופעתך הגלויה לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי
ולכן כל מה שאני עושה בעולם מטרתו
לראות את הופעתך הגלויה בו אֶת-פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ: ט ולכן מבקש שלא תסתיר אתה את הופעתך ממני לעזוב אותי ליד המקרה אַל-תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי ולא תטה אותי לצד אחר ממך בכעסך עלי[7] אַל-תַּט-בְּאַף עַבְדֶּךָ שהרי אתה עוזר לי במעשי בעולם הזה ולכן אל תפסיק את עזרתך עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל-תִּטְּשֵׁנִי וכשיש לי צרה אל תשאיר אותי בתוכה כי רק אתה המשגיח עלי ומושיע אותי[8] וְאַל-תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי: י שהרי אבי ואמי שהביאוני לעולם הזה מבחינה חומרית עזבו אותי בו במותם כִּי-אָבִי
וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וכשאני אמות יאסוף אותי ה'
לעולם הבא ואם כן המטרה להיות מחובר אליו, לא לעולם הזה[9] וה' יַאַסְפֵנִי: יא לכן כדי שלא תסתיר פניך תראה לי מה הדרך הנכונה בעולם הזה להגיע
לעולם הבא הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ ואף
שיכול להיות על ידי יסורים, יהיה בצורה חלקה[10] כדי שגם המחכים לראות במפלתי[11] יראו שאני מצליח ויצטרפו אלי[12] וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי: יב ובוודאי שלא יהיה לצד השני שכיון שלא אראה את פניך, הנלחמים בי
יצליחו לצרף אותי אליהם שתהיה נפשי כנפשם אַל-תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי שהם טוענים שאין השגחה בעולם הזה כִּי קָמוּ-בִי עֵדֵי-שֶׁקֶר ועל ידי זה רוצים שגם אחרים ואני ביניהם נעשה שלא כמשפט[13] וִיפֵחַ חָמָס: יג והיו מצליחים בזה אם לא שאני סומך שאראה את הטוב של ה' גם בעולם הזה
ולא רק לעתיד לבוא לוּלֵא
הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב-ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים: יד ולכן העצה שתשאף אל ה' קַוֵּה אֶל-ה' ואם לא
ראית את טובו אל תחשוב שאין השגחה, אלא התחזק באמונתך בו והוא יחזק עוד את רצונך[14] חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ ותשאף
שוב כי בסוף תראה בישועתו[15] וְקַוֵּה אֶל-ה':
[1] "עוז" – דבר חזק שלא ניתן לשינוי בקלות. "מעוז" – מקום שבו מתגוננים על ידי העוז.
[2] "בשר" משמעותו בדרך כלל – הצד החומרי לעומת הצד הרוחני.
[3] פרוש נוסף: רק את זה אני מבקש מה', ורק את זה אני מחפש בעצמי.
[4] "לבקר" בתנ"ך אין מובנו כמו בלשוננו, אלא כמו בפסוק "לא יבקר הכהן לשיער הצהוב" (ויקרא יג, לו), במשמעות של בדיקה וחיפוש. אפשר גם לפרשו מלשון "בוקר", כלומר שבכל בוקר כבר אהיה בהיכלו. אבל הניגוד בין "בית ה'" ל"היכלו" שהוא מקום של כבוד, מכוון יותר לפרוש הראשון.
[5] "לצפון" – מי שבכלל לא יודעים איפה הוא. "להסתיר" – מי שיודעים איפה הוא נמצא אבל אין רואים אותו.
[6] יש כאן כמה מדרגות של בית ה': בית, היכל, סוכה, אוהל וצור. "בית" הוא מקום מגורים, וכוונתו שיהיה עם ה' כל הזמן. "היכל" הוא מקום המלך, ומולו דוד בודק את עצמו. "סוכה" היא בית קבוע אבל בנוי מחומרים ארעיים, ודי בזה להסתיר מהצרה. "אוהל" בנוי מחומרים ארעיים וגם אינו במקום קבוע, ודי בזה לענין ההשגחה. "צור" הוא מקום פתוח אבל חזק ומוגן. נראה שהפסוק הראשון עוסק במדרגה הרוחנית, ששם יש בית והיכל לפי רמת הקרבה; והפסוק השני עוסק במדרגה בעולם הזה, שבו ה' מופיע באופן ארעי, והמדרגות בו הם סוכה, אוהל וצור, לפי רמת ההופעה.
[7] פרוש נוסף: ליבי מבקש שפנַי יהיו מול פניך, ולכן צריך שלא תסתיר פניך ולא תרחיק את פני לצד אחר, שהרי אם תעשה כן, פנינו לא יהיו מכוונים.
[8] "לעזוב" – להשאיר דבר במקומו כמו שהוא. "לנטוש" – דבר שכבר היה ביד האדם, ועזיבתו משנה את מצבו.
[9] פרוש נוסף: אפילו במצב שאבי ואמי שמרחמים עלי כבר עזבו אותי, ה' אוסף אותי, כי הוא אבי יתומים, ואיך יעזוב אותי עכשיו?
[10] פרוש נוסף: "הורני ה' דרכך" במה שאינני יודע, "ונחני באורח מישור" במה שאני יודע, עזור לי שהיצר הרע ושאר מכשולים לא יפריעו לי לקיימו.
[11] "שוררי" מלשון "שוּר", שהוא ראייה. ומדובר בדרך כלל על המחכים לראות במפלתי.
[12] וגם אם לא יצטרפו, לא יהיה חילול השם.
פרוש נוסף: לפעמים אדם יודע שדרכו אינה טובה בעיני ה', אבל אינו יודע מה הדרך הנכונה, כי המצב מסובך ואין בו הלכה ברורה; או שהוא יודע גם מה ה' רוצה שיהיה, אבל אינו יודע מה הדרך להשתנות ולהיות כזה, ובאלו הוא מבקש שה' יראה לו מה הדרך שבה רוצה שילך. אבל הדרך שה' רגיל להראות את זה היא על ידי יסורים, שיגרמו לאדם להבין שדרכו אינה טובה ולחפש את הדרך הטובה; ולכן הוא מבקש שה' ינחה אותו בדרכו זו בדרך ישרה, ללא בורות ויסורים, כדי שהמסתכלים עליו לא יאבדו את הרצון לדבוק בה', כשיראו שה' מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה.
[13] פרשתי כך כדי שהפסוק יסתדר עם המזמור כולו, והמלים מושאלות. אבל פשט המילים הוא שקמו נגדי עדים להעיד בי שקר ולפזר עיוות דין כנגדי, כמו בפסוק "עֵד אֱמוּנִים לֹא יְכַזֵּב וְיָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר" (משלי יד, ה).
[14] אפשר לפרש שיחזק את רצונך על ידי היסורים, ועוד לא הגיע הזמן שיענה לך.
[15] פרוש נוסף: אף אם לא נענית, העיקר הוא התקוה אל ה', ותקוה זו מחזקת את לב האדם ומאמצת אותו אף כשאינו נענה, ולכן יקוה שוב אל ה'.