דוד אומר[1] שלצדיקים יש כל צורכם גם בעולם הזה, ולפעמים הצרות עצמם הן חלק מצורכיהם, כדי ליישר אותם, וה' מציל אותם מכל צרה. ומתאים לאמרו לחזק את הבטחון בה', במיוחד כשיש צרות, ולחזק את הרצון לדבוק בו.
א לְדָוִד כשניצל מאכיש מלך גת כשהראה עצמו משוגע בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת-טַעְמוֹ[2] לִפְנֵי
אֲבִימֶלֶךְ ויכל ללכת להתחבא מפני שאול[3] וַיְגָרֲשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ: ב אגדיל את הופעת ה' בעולם גם בעת שטוב לי וגם בעת צרה כי היא ודאי
נצרכת אֲבָרֲכָה אֶת-ה' בְּכָל-עֵת ובכל זמן אני עוסק בשבח שלו שהוא העיקר ולא מה קורה איתי תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי: ג ומה שאני משבח את עצמי זה רק על מה שאני דבק בה' בה' תִּתְהַלֵּל[4] נַפְשִׁי והענוים שיודעים שההצלה האישית אינה העיקר אלא הדבקות ישמחו בזה[5] יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ: ד ואתם הענוים תוסיפו על הסיפור שלי לספר על הניסים שעשה לכם להראות עד
כמה הוא גדול גַּדְּלוּ לה' אִתִּי ויחד
נגיע להבנה כמה הופעתו בעולם נשגבת וגבוהה[6] וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו: ה וכיון שחיפשתי את ה' בעולם וענה לי להתגלות אלי דָּרַשְׁתִּי
אֶת-ה' וְעָנָנִי לכן הדברים שאני מתרחק מהם לא
טובים גם בעיני ה' ומציל אותי מהם וּמִכָּל-מְגוּרוֹתַי
הִצִּילָנִי: ו וכך גם הענוים כיון שמסתכלים אל ה' מקבלים ממנו אור ומאירים בעצמם הִבִּיטוּ אֵלָיו
וְנָהָרוּ[7] וממילא אינם צריכים להסתיר
פניהם מבושה בבוא הצרה כי ה' רוצה את הארת פניהם וּפְנֵיהֶם אַל-יֶחְפָּרוּ: ז וכשהצדיק מעונה ומסכן אף אם הצרה נצרכת כיון שקורא אל ה' ומחפש אותו
ה' שומע ומתחבר בזה אל ה'[8] זֶה עָנִי קָרָא
וה' שָׁמֵעַ ובבא הזמן יציל אותו מכל
צרותיו (גם משאול ולא רק מאכיש) וּמִכָּל-צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ: ח וכשהצרה נצרכת לא יושיע את יראיו עדיין אבל מלאכו מגן עליהם מסביב
שלא ינזקו באמת חֹנֶה מַלְאַךְ-ה' סָבִיב לִירֵאָיו ויוציאם מהצרה כשיבוא הזמן[9] וַיְחַלְּצֵם: ט ועל ידי המקרה שלי כולם יוכלו להכיר את ה' בהכרה פנימית ולהבין שה'
הוא הטוב האמיתי[10] טַעֲמוּ[11] וּרְאוּ
כִּי-טוֹב ה' וגם בעולם הזה יהיה יציב וחזק
מי ששייך לה' ולכן מוסתר אצלו מצרות אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה-בּוֹ: י ולכן עם ישראל שקדושים לה' תיראו אותו בפועל לשמור מצותיו יְראוּ אֶת-ה' קְדֹשָׁיו כי
לא יחסר לכם דבר כיון שה' ימלא מחסורכם כִּי-אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו: יא וגם כשאנשים חזקים ככפירים ידלדלו עד שירעבו ללחם כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ אלו שמחפשים את ה' בעולם לא יחסר להם כל דבר שהוא טוב באמת וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא-יַחְסְרוּ כָל-טוֹב: יב ולכן קומו הבנים שעוד לא למדו ובואו ללמוד ממני לְכוּ-בָנִים
שִׁמְעוּ-לִי שאלמד אתכם מה המשמעות של
יראת ה' בעולם הזה יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם: יג שמי מכם שרוצה חיים בעולם הזה (ובאמת גם את החיים האמיתיים של הדבקות
בה') מִי-הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים ורוצה אריכות ימים (ובאמת גם רוצה ימים לעולם הבא) אֹהֵב יָמִים לשמוח
בטובה בחייו (ובאמת גם לזכות לראות בעולם את הטוב האמיתי) לִרְאוֹת טוֹב: יד כך ינהג: אל תיצור סכסוכים בין אנשים אחרים על ידי סיפור לשון הרע נְצֹר לְשׁוֹנְךָ
מֵרָע וביחס בינך לבין אנשים אחרים אל
תנסה להרוויח על חשבונם שלא בצדק, ובזה תזכה בחיים כי לא יהיו לך אויבים וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה: טו ותלך מהדרך הגורמת לך לעשות רע בעצמך סוּר מֵרָע ועשה בפועל מעשים טובים ובזה תאהב את ימיך למלא אותם בתוכן נכון וַעֲשֵׂה-טוֹב ובינך
לבין אנשים אחרים חפש להיות איתם בשלום בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם ותשלים גם בין אנשים אחרים שמסוכסכים ובזה תראה את הטוב בעולם כי
תראה בכל אדם את הטוב והעולם עצמו יהיה יותר טוב בזכותך וְרָדְפֵהוּ: טז ואז תראה שה' משגיח על הצדיק שלא יהיה לו רע אמיתי עֵינֵי ה'
אֶל-צַדִּיקִים וגם כשצריכים את הרע מקשיב
לשמוע אם צועקים אליו ואינו מתעלם[12] וְאָזְנָיו אֶל-שַׁוְעָתָם: יז ובעושי הרע אינו משגיח אבל פניו מכוונות נגדם פְּנֵי ה'
בְּעֹשֵׂי רָע כך שבסופו של דבר אחר שיעשו
מה שמשתמש בהם, לא ישאר להם זכר בעולם הזה, ולא ירצו ללכת בדרכם לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם: יח וכשמגיע השלב שבו פני ה' בעושי רע אז כשהצדיקים צועקים אל ה' הוא
שומע, וגם מציל אותם מכל צרותם, גם אלו שהיו צריכים קודם צָעֲקוּ וה'
שָׁמֵעַ וּמִכָּל-צָרוֹתָם הִצִּילָם: יט ורצונם הנשבר של הצדיקים גורם להם קרבת ה' כי הם מבינים שהוא העיקר[13] קָרוֹב ה'
לְנִשְׁבְּרֵי-לֵב ואלו שנשבר כח הנעתם ולא
יכולים לעזור לעצמם הוא מציל וְאֶת-דַּכְּאֵי-רוּחַ
יוֹשִׁיעַ: כ ואל תחשבו שחיי הצדיק קלים אלא יש לו רעות רבות לישר אותו ולכפר על
עונותיו רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק אבל
אינם כדי להשמידו אלא ה' יציל אותו כשימלאו את תפקידם[14] וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ ה': כא וגם תוך כדי הצרה ה' שומר שהדברים המהותיים המעמידים את האדם לא
יהרסו בכללם שֹׁמֵר כָּל-עַצְמוֹתָיו ואפילו
אחד מהדברים האלה לא ינזק באופן לא הפיך אַחַת מֵהֵנָּה
לֹא נִשְׁבָּרָה: כב ובסופו של דבר הרשע גם ימות בעולם הזה מעצם הרעה שעשה תְּמוֹתֵת רָשָׁע
רָעָה[15] וגם יאשם בדין לעולם הבא על
מה ששנא את הצדיק והתרחק מדרכיו[16] וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ: כג ולעומת זאת למרות שיש לעובדי ה' צרות רבות מצילם ממות גם בעולם הזה פּוֹדֶה ה' נֶפֶשׁ עֲבָדָיו ובזכות הצרות שטיהרו אותם מהיצר הרע יהיו זכאים בדין גם לעולם הבא וְלֹא יֶאְשְׁמוּ
כָּל-הַחֹסִים בּוֹ:
[1] המזמור הזה בנוי על פי א' ב', חוץ מהפסוק הראשון שהוא הקדמה והפסוק האחרון. האותיות ה' ו-ו' נמצאות באותו פסוק. במזמור יש 23 פסוקים ולא 22.
[2] 'טעם' מושאל במשמעות של הבנה פנימית של הדבר שפוגשים, כמו מי שטועם מאכל ויודע עליו יותר ממראהו.
[3] המזמור אינו מדבר באופן ישיר על המקרה הזה. נראה שדוד אמר את המזמור אז, כי היה בצרה גדולה, בבריחה משאול, והיא צרה שנמשכה זמן רב. אבל מיד בתחילת בריחתו ארע המקרה עם אכיש (שנקרא כאן אבימלך כשם מלכי פלשתים), ולימד אותו שה' איתו ומשגיח עליו ומציל אותו, ושיציל אותו גם מהצרה הגדולה מצד שאול. מזה לומד דוד על השגחת ה' על הצדיקים באופן כללי.
באופן יותר ישיר, דוד מדבר על המקרה במזמור נו: "באחוז אותו פלישתים בגת".
[4] יתכן שזה משחק מלים על מה שנאמר אצל אכיש: "וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם" (שמואל א' כא, יד).
[5] פרוש נוסף: למרות ששבח עצמי הוא גאוה, מכל מקום, הענווים ישמחו בשבח הזה, כי התכללות בה' היא הענוה האמיתית.
[6] פרוש נוסף: מהנהגתו איתי תוכלו ללמוד שהוא גדול, לא רק למעלה אלא גם מגיע עד למטה לארץ, ונסכים יחד שהוא מרומם מכל תפיסה ורעיון.
[7] "נהרה" פרושה אור. מקור המלה בארמית, ולא משורש "נהר" בעברית.
[8] כמו שמוכיח המקרה שלו, שכיון שקרא אל ה', ה' הושיע אותו מאכיש, ומכאן ילמד שהסיבה שלא הושיע אותו משאול אינה כי אינו שומע, אלא כי לא הגיע הזמן.
[9] פרוש נוסף: ה' קרוב לעניים ושומע את צעקתם, ולכן כשעני קורא ה' שומע ומצילו מצרותיו; אבל יראי ה' אינם צריכים אפילו לקרוא, כי מלאך ה' סביבם כל הזמן ומוציא אותם מהצרה גם בלי שיצעקו.
[10] פרוש נוסף: "טעמו" – אהבת הערב; "וראו" – אהבת המועיל, "כי טוב ה'" הוא הטוב המוחלט.
[11] כנגד "בשנותו את טעמו" שבתחילת המזמור.
[12] פרוש נוסף: כיון שהם צועקים, אף שהם צריכים את הרע הזה, בכל זאת ה' מושיע אותם ממנו, כענין "חביבים עליך ייסורים? לא הם ולא שכרם" (ברכות ה ע"ב).
[13] אפשר לפרש את זה גם על מסכנים ועניים שאינם צדיקים, ובכל זאת ה' קרוב אליהם, כמו שאמר: "וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי" (שמות כב, כו), שכיון שהם נשברי לב ודכאי רוח, קל לשנות את ליבם ורוחם להיות עם ה', והם נוחים לעשות תשובה. לצד השני, אולי זו הסיבה שלפעמים צריך לעשות את הצדיק נשבר לב ודכא רוח על ידי הצרות, כדי שיהיה לו קל לחשוב מחדש ולתקן. וכן נאמר במזמור נא: "לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה". ועיין בדוגמאות שאביא במזמור קמז, בפסוק "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם".
[14] הוא מדגיש שמכולם יצילנו, כי הוא ניצל עכשיו מאכיש אבל צריך עוד להנצל משאול; והצלתו מאכיש מוכיחה שהוא צדיק ושהצרה של שאול לא נועדה להשמידו אלא לתקן אותו.
[15] פרוש נוסף: "רבות רעות צדיק" ואינן שוברות אותו, ולרשע די ב"רעה" אחת כדי ש"תמותת" אותו.
[16] פרוש נוסף: הרשע, שאינו מושגח, ימות בעולם הזה ע"י עצם הרעה שהוא עושה, ומצד מה שהוא מתנגד לצדיק, יתחייב בדין כי הצדיק מושגח.