המזמור מדבר על ההבנה האמיתית, שייסורים באים לתקן את האדם, מול ההבנה הנפוצה בהמון, שזה מראה שה' לא רוצה בו. ומתאים לאמרו על חולי, ולמי שיש לו אויבים שמראים עצמם כאוהבים.
א לַמְנַצֵּחַ
מִזְמוֹר לְדָוִד: ב יציב יהיה מי שמבין את המציאות של התמעטות ההצלחה מצד האמת אַשְׁרֵי
מַשְׂכִּיל אֶל-דָּל ויודע שכשיבוא יום של רעה
גמורה יציל אותו ה' מזה בזכות הייסורים בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה': ג ובאמת ה' שומר את נפשו ומחיה אותו גם ברעתו ה' יִשְׁמְרֵהוּ
וִיחַיֵּהוּ (יאשר) ומצד שמסיר ממנו את היצר הרע
יהיה יציב בארץ ולא יפול מהרה וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ ולכן
גם לא יוכלו אויביו להתגבר עליו למלא תאוות נפשם כיון שהם רשעים לעומתו
וְאַל-תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו: ד וכשנופל לחולי של כאב וחולשה ה' תומך אותו ה' יִסְעָדֶנּוּ
עַל-עֶרֶשׂ דְּוָי ועל ידי החולי הופך את משכבו
של המוות לחיים כָּל-מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ: ה (ולכן כיון שאני משכיל את ענין הדלות, כשאני הייתי חולה) בקשתי שתחנן
אותי ותרפא נפשי ממה שפגמו בה חטאי שזה העיקר שבשביל זה באה המחלה
אֲנִי-אָמַרְתִּי ה' חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי-חָטָאתִי לָךְ: ו אבל אויבי שלא השכילו ענין הדלות אמרו לעומתי שזה בא לרעתי אוֹיְבַי
יֹאמְרוּ רַע לִי והמטרה במחלתי שאמות ולא אזכר
עוד בעולם ורק מחכים שזה יקרה מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ: ז ויש שהם באים לראות את מחלתי לשמוח בנפילתי וְאִם-בָּא
לִרְאוֹת ורק מדבר כאילו בא לבקר את
החולה וכאילו מצטער שָׁוְא יְדַבֵּר אבל בתוכו
יאסוף את הרע שרואה אצלי אף שזה שקר[1] לִבּוֹ
יִקְבָּץ-אָוֶן לוֹ וכשיצא ממני ידבר בגלוי את
הרעות שראה יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר: ח וכל שונאי יחד אינם מבינים את הענין ומדברים עלי בלחש שלא אשמע[2] יַחַד עָלַי
יִתְלַחֲשׁוּ כָּל-שֹׂנְאָי וחושבים
ללמוד מכאן שיש בי רעה ולכן המחלה מגיעה לי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי: ט ואומרים שתוכי כולו תכונה של רוע דְּבַר-בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ ולכן כמו ששכב עכשיו במיטת חוליו כך לא יקום עוד אלא ימות וַאֲשֶׁר שָׁכַב
לֹא-יוֹסִיף לָקוּם: י וכיון שהסתכלותם חומרית בלבד לכן גם מי שהיה איתי בשלום גַּם-אִישׁ
שְׁלוֹמִי ויכולתי לבטוח בו כל עוד
הייתי חזק והיה לו משתלם אֲשֶׁר-בָּטַחְתִּי בוֹ ואף
שהוא אוכל אצלי שיש לו מה להרוויח ממני[3] אוֹכֵל לַחְמִי כיון שנראה לו שאין עוד את התועלות האלו בי, הרי הוא דורך עלי ומתגדל
על ידי בזיוני הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב: יא אבל אתה ה' לא חושב כמוהם ואמצא חן בעיניך כשאשוב אליך ותקים אותי
מחליי וְאַתָּה ה' חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי ואז אשלם להם כי התגלה שהם שונאים שלי[4] וַאֲשַׁלְּמָה
לָהֶם: יב ואני יודע שאתה רוצה בי לא כשאין לי ייסורים כלל אלא כשאתה מציל אותי
מהם בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי-חָפַצְתָּ בִּי ואויבי שחושב שנפלתי לא יוכל להריע בקול כשאמות לגמרי אלא יתהפך
הענין לטובתי כִּי לֹא-יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי[5]: יג כי כיון שאני הולך בשלמות אתה מחזיק אותי שלא אפול בחטא וַאֲנִי
בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי[6] כדי שאעמוד לפניך לשרת אותך
עד עולם הבא[7] וַתַּצִּיבֵנִי
לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם[8]: יד וכסיום ספר ראשון בתהילים מברך את ה' שהוא המשגיח על ישראל בָּרוּךְ ה'
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל ומוביל אותם כמו שפרטנו גם
בעולם הזה ועד העולם הבא מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם ואנחנו סומכים[9] גם על הובלתו אותנו בעולם הזה וגם על הובלתו אותנו בעולם הבא אָמֵן וְאָמֵן[10]:
[1] "און" – דבר רע ושקרי, כמו בפסוק "כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶׁקֶר" (זכריה י, ב).
[2] פרוש נוסף: כל סוגי השונאים שלי, הגלויים והנסתרים, מאוחדים במחשבתם שהרעה מגיעה לי.
[3] יתכן שהוא רומז בזה למפיבושת, שהיה אוכל על שולחן המלך ובמרד אבשלום לא בא איתו.
[4] פרוש נוסף: "ואשלמה להם" טובה כמו קודם, למרות רעתם.
[5] כנגד "אויבי יאמרו רע לי".
[6] כנגד "מתי ימות".
[7] פרוש נוסף: "בתומי תמכת בי" בעולם הזה, "ותציבני לפניך לעולם" בעולם הבא.
[8] כנגד "ואבד שמו".
[9] "אמן" פרושו: אני סומך על הדבר הזה, כמו בפסוקים "כאשר ישא האומן את היונק" (במדבר יא, יב), "האמונים עלי תולע" (איכה ד, ה).
[10] במעבר בין כל ספר לספר בתהילים נאמר ברוך ה', לעולם, אמן. וכל פעם בשילוב קצת שונה. כי כונת כל ספר תהילים לומר שמה שראוי לסמוך עליו בעולם הזה, זה לקרוא על כל המציאות את שם ה', ולדעת שהמטרה מכוונת לעולם הבא. וזה נכון תמיד ובכל מקרה שנפגוש.