המזמור מדבר על עם ישראל בגלות הצמא לקרבת אלוקים, ומקווה ומתפלל אל ה' שישוב לראות את פניו^[1]. ומתאים לאמרו לבקש קרבת אלוקים גם לאדם פרטי, וכן לבקש על אריכות הגלות; ולענין הגלות, מתאים לאמרו עם המזמור הבא.

א לַמְנַצֵּחַ הבנה פנימית של המציאות מַשְׂכִּיל לִבְנֵי-קֹרַח[2]:  ב כמו שאתה גורם^[3] לחית הבר, האיל, להצטרך לחייו את נחלי המים[4] כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל-אֲפִיקֵי-מָיִם כך נפשי מעצמה צריכה לחייה את הקרבה אליך כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים:  ג ולכן כשחסר לי בית המקדש יש לנפשי צמא לקרבת אלוקים שלא מצליח להתממש צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים שהוא כח קיים באמת ולא כאלילים שעובדים הגויים שסביבי לְאֵל חָי[5] וצמא ומחכה מתי אוכל לבוא לבית המקדש להראות ולהיות מושגח מהמקום שה' מתגלה בו מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים[6]:  ד ומה שעוד מקיים אותי כלחם אף שלא מרווה את הצמא היא דמעתי ששערי דמעות לא ננעלו ולכן אני בוכה גם ביום שמחרפים אותי וגם בלילה מצד עצמי הָיְתָה-לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה כשהגויים שסביבי אומרים לי כל זמן הצלחתם שאלוקינו עזב אותנו וזה גורם הרגשת ריחוק גדולה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל-הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ:  ה וכשאזכור את מועדי העליה לרגל תשפך כביכול נפשי מרוב בכי אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי ומחכה שאוכל לעבור את המסך המבדיל ביני לבית אלוקים כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ ואגרום לכל העם לנדוד חזרה אל בית המקדש אֶדַּדֵּם עַד-בֵּית אֱלֹהִים בקול שבח והודאה על חזרתנו והמון אדם השמח בחגו כמו בעבר בְּקוֹל-רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג:  ו אבל למה תרדי מטה מזה מַה-תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי ומה תוציאי קול יגון המופנה רק כלפי פנים וַתֶּהֱמִי עָלָי הפני את ציפיתך כלפי ה' להתפלל אליו הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כי אנחנו מובטחים שעוד יראנו ישועות כשיופיע אלינו בגלוי להושיענו ואז נזכה להודות לו עליהן כִּי-עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו:  ז ואפנה אל אלוקי לומר לו שנפשי יורדת מאוד מריחוקה ממנו אֱלֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח וכיון שאינה יכולה בלעדיו זה גורם לה לזכור אותו מארץ הנהרות שמעבר לירדן עַל-כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן ולזכור את הרי החרמון מבבל הנמוכה כבקעה שהיא הר קטן לידו וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר:  ח אמנם עכשיו אנחנו בבקעה ומעמקי מי הצרות והגלות באים אלינו אחד אחרי השני כקוראים אחד לשני תְּהוֹם-אֶל-תְּהוֹם קוֹרֵא ואנחנו יודעים שמצד האמת אתה גורם להם לבוא עלינו[7] לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ וכל גלי ים הגלות והשבר שגורמת עוברים עלינו לכלותנו אלא שאנחנו נשארים חיים בהם דרך נס כיונה במעי הדגה[8] כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ:  ט ובזמן הצלחתנו ה' נותן לנו את חסדיו יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ ובזמן הגלות נשאר לנו השבח על החסדים ההם וּבַלַּיְלָה (שירה) שִׁירוֹ עִמִּי ותפילה אליו על העתיד שישוב להגלות אלינו כי הוא מקור חיינו תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי:  י ולכן אומר לה' שהוא הכח שבו אני בוטח אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי למה נראה כאילו עזבת אותנו חלילה לָמָה שְׁכַחְתָּנִי ולמה האויב יכול לצמצם את מרחב המחיה שלנו עד שנלך חשוכים כי אין עלינו אור אלוקים לָמָּה-קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב:  יא שמה שהצרים לנו לועגים לנו מבחינתנו זה לא סתם לעג אלא כאילו רוצחים את הבסיס שעליו אנחנו עומדים שהוא קרבת אלוקים בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי שהם מוכיחים מהצלחתם שעזבת אותנו בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל-הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ:  יב אבל גם על זה מה תרדי מהרגשת חוסר הקרבה מַה-תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי ולמה תבכי כלפי פנים וּמַה-תֶּהֱמִי עָלָי תתפללי ותצפי לאלוקים הוֹחִילִי לֵאלֹהִים שעוד יבוא הזמן שאוכל להודות לו על מה שהושיע מהחרפה הזו כי יראו כולם בפני שה' הוא אלוקי ואוכל לשאת פני אליהם כִּי-עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי:

[1] המזמור הזה והמזמור הבא מחוברים. אלא שהמזמור הזה מדבר רק על הצמא לה', ומתאים גם לאדם יחיד לאמרו, והמזמור הבא מדבר על הבקשה שה' יציל את העם מהגלות, ולכן הענין חולק לשני מזמורים.

[2] בני קורח הם משפחת לויים. כל מזמוריהם מדברים על הגאולה מהגלות מצד קרבת אלוקים שבה. קשה לדעת אם היו בזמן דוד והתנבאו על הגלות, כדי שיהיו לישראל בגלות תפילות להתפלל עליה, או שהיו בזמן גלות בית ראשון או אחריה. ויש ראיות לכאן ולכאן.

[3] "תערוג" מלשון "ערוגה", כלומר לקבל את הדרוש לחייו כמו שהצמחים מקבלים בערוגה. איל הוא זכר, ולנקבה קוראים איילה או איילת, ולכן צריך לומר ש"תערוג" אינו לשון נקבה אלא פרושו: אתה, ה', תגרום לו לערוג. זה דומה ל"תערוג" של הנפש שבסמוך, שתערוג מעצמה, והיא לשון נקבה.

[4] נראה שהזכיר "נחלי מים" ולא "מים" כיון שהאיל הזקוק למים מעדיף להיות בסביבת הנחלים. כך נפשי, שצריכה קרבת אלוקים, מעדיפה להיות בסביבת בית המקדש.

[5] זה דימוי גם למים חיים.

[6] וכן נאמר: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר… וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם" (דברים טז, טז).

[7] "צינור" היא מילה קשה, ומופיעה רק כאן ואצל דוד ויבוס. אונקלוס מתרגם "את המזלגות" (שמות לח, ג): "ית צנוריתא".

[8] יש פסוק מקביל בספר יונה (ב, ד-ה): "וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ: וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ". כיון ששם המשל מפורש יותר, נראה שהוא נלקח משם לכאן ולא להפך. בליעת יונה בבטן הדג היא משל על עם ישראל, שנשאר קיים בגלות אף שזה נראה בלתי אפשרי.