כהמשך המזמור הקודם, זו בקשה שה' יושיע את עם ישראל מהגלות ויחזרו לקרבת אלוקים בבית המקדש. ומתאים לאמרו יחד עם המזמור הקודם, או לבדו, על אריכות הגלות, ועל הגאולה ממנה.

א ואני מבקש שלא ימשיך המצב שאמרנו במזמור הקודם אלא תשפוט אותי מצד עוונותי וריבה ריבי מצד האויב שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים וְרִיבָה רִיבִי להציל אותי מעם שכל מה שעושה לנו, לא בשבילך עושה, אף שהגלות היא רצונך, אלא למען עצמו מִגּוֹי לֹא-חָסִיד ותשמור אותי לך מהגויים שהם מרמים אותנו שעזבת אותנו והם שליחים שלך, ובאמת עושים הכל לפי הרווח האישי שלהם מֵאִישׁ-מִרְמָה וְעַוְלָה תְפַלְּטֵנִי:  ב שהרי אתה המשגיח עלינו ומקום המגן שלנו שלא ישנו אותנו כִּי-אַתָּה אֱלֹהֵי מָעוּזִּי ואם כן למה אנחנו עזובים לאורך זמן לָמָה זְנַחְתָּנִי והולכים באופן מתמיד בחושך ממך ובמקום צר שהאויב לא משאיר לנו כל צורכנו[1] לָמָּה-קֹדֵר אֶתְהַלֵּךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב:  ג ואם עוד לא תיקנו כל הדרוש שלח אור התורה והאמת שלך שכמוה צריך לעשות והם יכוונו אותנו במעשינו בעולם הזה שְׁלַח-אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי ועל ידי זה יביאו אותנו למדרגה הגבוהה של הקדושה ומשם אל מקום הקבע שלך בעולם הזה המתגלה בבית המקדש[2] יְבִיאוּנִי אֶל-הַר-קָדְשְׁךָ וְאֶל-מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ:  ד ונוכל לבוא ולעבוד אותך במזבח וְאָבוֹאָה אֶל-מִזְבַּח אֱלֹהִים ששם מתגלה הכח שעליו אני שמח ומגלה אותו מחדש בגאולה אֶל-אֵל שִׂמְחַת גִּילִי ואודה לך בשמחה ושירים על שאתה המנהיג את העולם משגיח עלי כפי שיתגלה אז וְאוֹדְךָ בְכִנּוֹר אֱלֹהִים אֱלֹהָי:  ה ולכן אל תאבדי את התקוה לרדת למטה נפשי, מַה-תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי ואל תבכי אל עצמך וּמַה-תֶּהֱמִי עָלָי אלא תצפי לישועת אלוקים הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כי את מובטחת שעוד תודי לו על הישועות שיעשה לנו שנראה פנינו אליו וישגיח עלינו^[3] כִּי-עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי:

[1] בפרק הקודם אמר "שכחתני", וכאן "זנחתני", שמשמעותה שכחה לאורך זמן.  שם אמר "אלך בלחץ אויב" וכאן "אתהלך", שמשמעותה הליכה קבועה.

[2] פרוש נוסף: יביאו אותנו מהגלות להר הבית, אבל עדיין לא אל המקדש, כי הוא חרב, ואחר כך, יביא אותנו גם אל המקדש.

[3] פרשתי ביטוי זה בשונה מפירושו במזמור הקודם, כדי להסביר למה הוא מופיע פעמיים.