המזמור אומר שה' מתגלה בעולם בירושלים דווקא, גם היום וגם לעתיד לבוא. ומתאים לאמרו כשבח לירושלים.
א שִׁיר מִזְמוֹר
לִבְנֵי-קֹרַח: ב גם מה שיגדל ה' על כל העולם לעתיד לבוא ויהללו אותו כל העמים גָּדוֹל ה'
וּמְהֻלָּל מְאֹד יהיה בירושלים עיר ה' שגם אז
יהיה במיוחד אלוקינו בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ ושם תתגלה קדושתו לכל העולם הַר-קָדְשׁוֹ: ג שתונף בבת אחת לגובה לעיני כל העולם[1] יְפֵה נוֹף וכל העולם
ישמחו וימצאו בה את השלמתם מְשׂוֹשׂ
כָּל-הָאָרֶץ וזו דוקא ירושלים שמחברת קודש
ומלוכה[2] הַר-צִיּוֹן מירך
המזבח צפונה מקום שחיטת קדשי קודשים יַרְכְּתֵי
צָפוֹן ועד מקום המלוכה של מלך המשיח
שישלוט בכל העולם קִרְיַת מֶלֶךְ רָב: ד ולכן גם בארמונות המלכים והנכבדים שבה יוודע ה' לעולם כולו בגוג
ומגוג, כמגן ומגביה אותה מעל הצרה כיון שהם מחוברים לקודש אֱלֹהִים
בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב: ה שהרי מלכי העולם התחברו יחד ועברו את הים[3] להלחם בישראל כִּי-הִנֵּה
הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו: ו והם ראו את כוחו של ה' ולא הבינו את מראה עיניהם[4] הֵמָּה רָאוּ
כֵּן תָּמָהוּ ופחדו וניסו להגיב מהר נִבְהֲלוּ אבל
המהירות הזו לא הועילה להם נֶחְפָּזוּ: ז עד שלא ידעו מה לעשות ורק רעדו מפחד רְעָדָה
אֲחָזָתַם שָׁם וכאב ופחד פנימי כיולדת[5] חִיל כַּיּוֹלֵדָה: ח וברוח ה' הבאה מאיתך תשבר את אוניותיהם המביאות את הצבא[6] בְּרוּחַ קָדִים
תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ: ט וכמו ששמענו מאבותינו על הניסים שעשית לירושלים כן ראינו גם בגוג
ומגוג כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ בירושלים שהיא עירו של ה' השולט בכל צבאות העולם שבאו למלחמה בְּעִיר-ה'
צְבָאוֹת ומתגלה בה כאלוקי ישראל
המשגיח עלינו בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ ומבסס
אותה להיות עירו עד עולם הבא אֱלֹהִים
יְכוֹנְנֶהָ עַד-עוֹלָם סֶלָה: י ונדמה היה לנו שחסדך מופיע רק בתוך בית המקדש כאילו רק הוא מקומך דִּמִּינוּ
אֱלֹהִים חַסְדֶּךָ בְּקֶרֶב הֵיכָלֶךָ: יא אבל אז יתגלה ששמך גדול על כל הארץ וכך יהללו אותך בכל מקום עד
המקומות הרחוקים ביותר בארץ ולא רק בירושלים יכירו אותך כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל-קַצְוֵי-אֶרֶץ ולא רק חסד יתגלה אלא שהופעתך הגלויה תעשה את הנכון והישר במלואו צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ: יב ועל זה תשמח ירושלים שתמיד מחברת את המלוכה והקודש יִשְׂמַח הַר-צִיּוֹן וישמחו
בגילוי חדש ערי יהודה שלא בנויות על זה תמיד[7] תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה כשיראו שכל משפטיך אמת לְמַעַן
מִשְׁפָּטֶיךָ: יג לכן כבר היום קודם החורבן תלכו סביב ירושלים והקיפו אותה היקף שלם סֹבּוּ צִיּוֹן
וְהַקִּיפוּהָ וראו את כמות המגדלים וכבודם
כי בירושלים גם לפרטי החול יש משמעות לקודש סִפְרוּ
מִגְדָּלֶיהָ: יד ושימו לב מתחתית החומה הקטנה החיצונה[8] שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה עד ראש הארמונות הגדולים פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ כדי שתוכלו לנסח את כבודה וגדלה לדורות שישובו מהגלות ויבנו אותה
מחדש לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן: טו כיון שאלוקים הוא אלוקינו כבר עכשיו ויהיה אלוקינו גם אחר שישלוט בכל
העולם כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד והוא יוביל אותנו חזרה מהגלות בשירים ושמחה[9] הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל-מוּת:
[1] עוד אפשר לפרש "נוף" מלשון "נפה", כלומר שהיא המחוז היפה והטוב.
[2] "ירושלים" – העיר עצמה. "ציון" – התכונה שמחברת את הקודש והמלוכה יחד.
[3] פרשתי שעברו את הים כי מלכי גוג ומגוג בעיקרם מבני יפת, יוון וכו'. אבל עוד אפשר לפרש "עברו" מלשון כעס ועברה, שלקחו צד אחר מה' להילחם בו. ולפי זה צריך לפרש את "אניות תרשיש" כמשל ולא כפשטו.
[4] כמו שנאמר: "ביּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' אַכֶּה כָל סוּס בַּתִּמָּהוֹן וְרֹכְבוֹ בַּשִּׁגָּעוֹן" (זכריה יב, ד).
[5] נראה שהסיבה שהמשיל דוקא ליולדת, היא כי הכאב הזה מוליד בעולם דבר חדש, שהכול יעבדו את ה'.
[6] פרוש נוסף: ברוח ה' בלבד "תשבר" את צבאותיהם, המשולים כאוניות חזקות שבאו מרחוק.
[7] פרוש נוסף: ערי יהודה ישמחו על הצלתם מהגויים במלחמה.
[8] "חיל" הוא הצד החיצוני של החומה, כמו בפסוק "ויאבל חל וחומה יחדיו אומללו" (איכה ב, ח). כמובן, אפשר לפרשו מלשון חיל הצבא שעומדים על חומותיה.
[9] "על מות" הוא שם כלי נגינה או צורת שירה, כמו שנאמר בדברי הימים א' (טו, כ): "וּזְכַרְיָה וַעֲזִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וְעֻנִּי וֶאֱלִיאָב וּמַעֲשֵׂיָהוּ וּבְנָיָהוּ בִּנְבָלִים עַל עֲלָמוֹת". עוד אפשר לפרש: הנהגה כעלמים צעירים, בקלות ובמהירות.