דוד אומר כמה רע דיבור לשון הרע, ומביא את הדוגמה של דואג האדומי^[1]. ומתאים לאמרו על בעלי לשון הרע שפוגעים באנשים.

אלַמְנַצֵּחַ הבנה פנימית של המציאות מַשְׂכִּיל לְדָוִד: בבְּבוֹא דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי והלשין לשאול על דוד ואחימלך וַיַּגֵּד לְשָׁאוּל ועוד שאמר לו דברים לא מדויקים שמהם משמע שאחימלך ידע שדוד בורח משאול וַיֹּאמֶר לוֹ[2] בָּא דָוִד אֶל-בֵּית אֲחִימֶלֶךְ: ג מה אתה משבח עצמך בפני שאול על ידי עשיית רעה, ואם חששת שיהרוג אותך גם כן הרי אתה גיבור מַה-תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבּוֹר ואם עדיין חושש תסמוך על ה' שעושה חסד תמיד ולא תעשה רעה[3]חֶסֶד אֵל כָּל-הַיּוֹם: ד וגרמת לדבריך להחשב דבר רע הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ עד שנהיו כסכין חדה ועשית על ידם דברים שלא היו צריכים להעשות[4]כְּתַעַר מְלֻטָּשׁ עֹשֵׂה רְמִיָּה: ה ויוצא שאתה אוהב את הרע עצמו מעצם מה שהוא רע שהרי יכולת לשתוק ולא היית מפסיד כמעט כלום אָהַבְתָּ רָּע מִטּוֹב ומעדיף באופן מהותי לדבר שקר שהרי גם אם כבר דיברת, יכולת לומר את האמת שאחימלך לא ידע דבר שֶׁקֶר וודאי שאינך רוצה שיעשה הדין האמיתי שאז היית צריך לא רק לומר אמת אלא לשתוק לגמרי כי שאול יפגע בהם מחשדו גם אם תאמר את כל האמת מִדַּבֵּר צֶדֶק סֶלָה: ו ועוד שאהבת כל ענין של השמדה והרס כי גם נהרגו כל עיר הכהנים[5]אָהַבְתָּ כָל-דִּבְרֵי-בָלַע ואפילו מוכן לשקר בשביל זה לְשׁוֹן מִרְמָה: ז וכנגד חוזקך, ה' שהוא בעל הכח ישבור אותך כמו שמנתצים אבן חזקה שלא מתאחה עוד ולא יהיה לך קיום לעולם הבא גַּם-אֵל יִתָּצְךָ לָנֶצַח ויחתה אותך כדשן מהמזבח ויוציא אותך מאוהל מועד באופן מהותי[6]יַחְתְּךָ וְיִסָּחֲךָ מֵאֹהֶל עד שיעקור אותך ואת זרעך מהעולם הזה^[7] גם כן וְשֵׁרֶשְׁךָ מֵאֶרֶץ חַיִּים סֶלָה: ח וכשיראו צדיקים את גודל נפילתך ייראו מה' כי יראו שאין לסמוך על זרוע בשר וְיִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִירָאוּ ויצחקו עליך שחשבת שאתה צדיק ויחזקו בזה את עמידתם וְעָלָיו יִשְׂחָקוּ: ט ויאמרו שהנה אתה עם כל גבורתך לא שמת מבטחך בה' אלא בבשר ודם, בשאול הִנֵּה הַגֶּבֶר לֹא יָשִׂים אֱלֹהִים מָעוּזּוֹ ורק בטחת בכספך והשפעתך וַיִּבְטַח בְּרֹב עָשְׁרוֹ ומזה יצא שהתבצרת ברעתך בלי להשתנות עד שכילתה אותך[8]יָעֹז בְּהַוָּתוֹ: י ולעומת זאת אני, אף שאיני יכול להיות פיזית במשכן כמוך, באמת אני שתול במשכן ויונק ממנו תמיד ומשול לזית מצד שמן המשחה היצוק על ראשי וַאֲנִי כְּזַיִת רַעֲנָן בְּבֵית אֱלֹהִים ואיני מפחד ממך כי בוטח בחסד ה' שיתקיים לי לעולם בָּטַחְתִּי בְחֶסֶד-אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד: יא ואודה לה' על כל הטוב שכבר עשה איתי אוֹדְךָ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ ואשאף להופעתך הגלויה שהיא הטוב האמיתי כשתושיע אותי לגמרי כי מטרת הכל אינה ישועתי אלא הופעת שמך, אבל לא אעשה רעה כדואג להציל את עצמי וַאֲקַוֶּה שִׁמְךָ כִי-טוֹב ואהיה מול חסידך לא מול אנשים כשאול שיכולים לגרום לי לעשות רעה[9]נֶגֶד חֲסִידֶיךָ:

[1] הסיפור נמצא בשמואל א' פרק כב, ותחילתו בפרק כא.

[2] האתנחתא נמצאת במקום לא הגיוני, לכאורה. זה המקום להעיר שבתהילים בכלל, לא תמיד האתנחתא מפסיקה במקום שהיינו מצפים, למשל בפסוקים "וַיֹּרֵ֗ם אֱלֹ֫הִ֥ים חֵ֥ץ פִּתְא֑וֹם הָ֝י֗וּ מַכּוֹתָֽם", "לָ֤מָּה תָשִׁ֣יב יָ֭דְךָ וִֽימִינֶ֑ךָ מִקֶּ֖רֶב חֵֽיקְךָ֣ כַלֵּֽה". ונראה שהשימוש שלה שונה מעט מבשאר התנ"ך, ואולי הוא קשור להטעמת הנגינה ולא רק לתוכן. המלבי"ם, למשל, מפרש בתהילים לא פעם בצורה שאינה מתחשבת במיקום האתנחתא.

[3] פרוש נוסף: מה אתה מתהלל בגבורתך כשהיא דבר רע? ככל שאתה גיבור יותר, הרעה גדולה יותר, ומה שבח יש בזה? הרי ה' הוא הגיבור ביותר, ועושה עם גבורתו חסדים תמיד, וזה עיקר הגבורה.

[4] פרוש נוסף: לשונך היתה כתער שהוא כל כך חד, עד שאדם מנסה לחתוך מעט, והתער מרמה אותו וחותך הרבה יותר; וכן ניסית למצוא חן בעיני שאול, והרגת את כל עיר הכהנים.

[5] הראיה שהוא אוהב את הרע: הוא ראה שעבדי שאול סרבו לפגוע בכהנים, ושאול לא עשה להם דבר, ובכל זאת דואג פגע בהם בעצמו, ועוד הגדיל להכות את כל העיר.

[6] הוא מזכיר דוקא את אוהל מועד, כי שם היה דואג כשראה את המעשה, והוא מראה עצמו כצדיק.

[7] "ארץ חיים" בתנ"ך הוא כינוי לעולם הזה.

[8] "יעוז בהוותו" – אפשר לפרש שהוא מתבצר ברעתו ואינו משתנה ממנה, כיון שהוא חושב שרק הכוח הפיזי משנה; או שמה שבטח בו הוא מה שהביא עליו את רעתו. כאן פרשתי כשני הפירושים.

[9] פרוש נוסף: גם ההודאה וגם התקוה הן מול "חסידיך", כי הרשעים לא יראו טוב בהודאה שלי לה', כיון שבעיניהם אולי זה רע, והתקוה רק תביא אותם לכפור יותר.