דוד קורא על דואג האדומי ועל דורו שרדפו אותו את מה שאמר במזמור יד על דורות של רשעים[1]. ומתאים לאמרו כשלא רואים את השגחת ה'.
א לַמְנַצֵּחַ עַל-מָחֲלַת הבנה פנימית של המציאות מַשְׂכִּיל
לְדָוִד: ב האדם המרוקן מתוכן טוב כדואג אמר לעצמו שכנראה אין אלוקים כלל כיון
שלא מעניש אותו אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים ולכן הוא ודורו קלקלו את דרכם הטובה עד שעושים מעשים לא לפי הצדק אלא
רק לפי הרווח האישי הִשְׁחִיתוּ וְהִתְעִיבוּ עָוֶל עד שנראה שאין צדיקים כלל בדור הזה אֵין עֹשֵׂה-טוֹב: ג ובאמת ה' לא מופיע כי מסתכל מרחוק מהשמים לבחון את התנהגות בני האדם אֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל-בְּנֵי אָדָם כדי לראות אם גם כשלא רואים אותו במציאות יש מי שמבין את המציאות
לעומק שה' נמצא בה לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל ורק צריך לחפש אותו כדי לראותו דֹּרֵשׁ אֶת-אֱלֹהִים: ד אבל כולם אף שנראים צדיקים, כדואג שנעצר בבית ה', זה כסיגים שצריך
להבדיל מהזהב ואינם צדיקים באמת כֻּלּוֹ סָג וכיון שהם רבים משפיעים אחד על השני להתרחק מה'[2] יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ עד שנראה
שאין בדור כלל מי שיעשה טוב מצד שהוא טוב אֵין עֹשֵׂה-טוֹב
וגם מי שנראה שעושה טוב זה מצד
כוונה לרווח אישי[3] אֵין גַּם-אֶחָד: ה והאם לא ידעו עושי הרע האלו הֲלֹא יָדְעוּ
פֹּעֲלֵי אָוֶן שמה שהפלישתים ושאר הפוגעים
בעם אוכלים את עם ישראל כאילו הוא לחמם אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם זה כיון שהם לא קוראים אל אלוקים שיצילם אֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ: ו והצדיקים כמוני פחדו בדור הזה פחד גדול[4] שָׁם
פָּחֲדוּ-פַחַד אבל באמת אין להם צורך לפחד
אף שה' כביכול מסתיר פניו לֹא-הָיָה פָחַד כי אלוקים פיזר את היסוד המעמיד של מחנה שאול החונה עלי[5] כִּי-אֱלֹהִים פִּזַּר עַצְמוֹת חֹנָךְ ויתבישו ממני כשאנצל מהם וזה כיון שה' מאס אותו מהיות מלך[6] הֱבִשֹׁתָה כִּי-אֱלֹהִים מְאָסָם: ז ואף שאיני יודע איך תבוא הישועה שלי אבל תבוא ממה שאני הולך לבנות את
ציון ובית המקדש מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת יִשְׂרָאֵל ואז כשישיב אלוקים אותי מבריחתי[7] בְּשׁוּב אֱלֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ ישמחו בגילוי חדש כל פרטי העם שאמלוך עליהם ועל ידי זה יתגלה ה'
במציאות יָגֵל יַעֲקֹב ועם ישראל כולו ישמח בגילוי ה' בעולם כשיהיה להם מלך המתאים לרצון ה' יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל:
[1] המזמור הזה הוא כמעט מילה במילה כמו מזמור יד. להשלמת ההבנה עיין בפרוש שם.
[2] שורש "אלח" מופיע רק עוד פעם אחת בתנ"ך: "אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה" (איוב טו, טז). "תועבה" הוא דבר מורחק, וכנראה "אלח" הוא מאותו ענין.
[3] אולי כוונתו היא שכיון שהם רודפים אותו והרגו את כהני נוב, לא נשאר מי ש"עושה טוב" בארץ.
[4] רק הפסוק הזה שונה באופן מהותי ממזמור יד (חוץ מהעובדה ששם הכל בשם הויה וכאן בשם אלוקים). הסיבה לשינוי היא ששם אמר שהבישו את עצת העני שה' מחסהו, והם לא מתפללים, אבל הרי דוד עצמו, שהוא העני במקרה הזה, מתפלל.
[5] כמו שנאמר שם: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו הַנִּצָּבִים עָלָיו שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי יְמִינִי גַּם לְכֻלְּכֶם יִתֵּן בֶּן יִשַׁי שָׂדוֹת וּכְרָמִים לְכֻלְּכֶם יָשִׂים שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת: כִּי קְשַׁרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי וְאֵין גֹּלֶה אֶת אָזְנִי בִּכְרָת בְּנִי עִם בֶּן יִשַׁי וְאֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי וְגֹלֶה אֶת אָזְנִי כִּי הֵקִים בְּנִי אֶת עַבְדִּי עָלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה: וַיַּעַן דֹּאֵג הָאֲדֹמִי וְהוּא נִצָּב עַל עַבְדֵי שָׁאוּל וַיֹּאמַר רָאִיתִי אֶת בֶּן יִשַׁי בָּא נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב" (שמואל א' פרק כב).
[6] כמו שנאמר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ" (שמואל א' טז, א).
[7] פרוש נוסף: כשאלוקים יתן לעם ישראל ישיבה טובה בארצם על ידי שאלחם את מלחמותיהם.