דוד אומר שהצדיק יכול לבטוח בה', ואילו הרשעים, כגון דואג והזיפים, המנסים לפגוע בו, למעשה פוגעים זה בזה ומביאים על עצמם את סופם. ומתאים לאמרו למי שיש לו אויבים, וכן להתרחק מחברה רעה.
א לַמְנַצֵּחַ
בִּנְגִינֹת הבנה פנימית של המציאות מַשְׂכִּיל לְדָוִד: ב הטה אוזנך לעצם מה שאני מתפלל לפניך ולא כאלו שלא מושגחים והם מסורים
למזל הַאֲזִינָה אֱלֹהִים תְּפִלָּתִי ואל תעלים השגחתך בכונה ממני כדי לא לראות את חטאי כי אני מנסה למצוא
חן בעיניך וְאַל-תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתִי: ג והקשב לפנים של מה שאני צריך גם אם לא יודע לבטא את זה הַקְשִׁיבָה לִּי ותתן לי
בקשתי אף אם יש סיבות חיצוניות שלא לעשותה[1] וַעֲנֵנִי וכיון
שמאזין לפנימיות דברי ארד לתהומות הצער במה שאני מדבר עליו תמיד גם אם זה לא יהיה
מדויק אָרִיד בְּשִׂיחִי ואפילו רק
אוציא קול ללא מילים מצערי אתה תבין וְאָהִימָה: ד כי אין לי ישוב הדעת לנסח תפילתי מקול השונאים אותי שמלשינים לשאול מִקּוֹל אוֹיֵב ומפני הלחץ ששאול לוחץ אותי כשאני נמצא לפניו ואיני יכול להשאר
במקומי מִפְּנֵי עָקַת רָשָׁע כי שונאי כזיפים ודואג מפילים עלי אשמות שוא שאני עושה דברים רעים כִּי-יָמִיטוּ
עָלַי אָוֶן ולכן שאול ואנשיו יכולים
להוציא את שנאתם הצפונה בליבם בכעס גלוי וּבְאַף יִשְׂטְמוּנִי: ה וליבי כואב וחושש בתוכי מה תהיה תוצאת ההלשנות לִבִּי יָחִיל
בְּקִרְבִּי ומבחוץ באים אל ליבי כל הזמן
פחדים כלליים ממה שמחפשים אותי להרגני וְאֵימוֹת מָוֶת נָפְלוּ עָלָי: ו ואני ירא גם מאלו שבתוך המחנה שלי אולי הם מלשינים ורועד כי
אין לי פתרון לזה יִרְאָה וָרַעַד יָבֹא בִי ומהאנשים שבחוץ מכל כיון מכסה אותי פחד ורעדה שרוצים לתקוף אותי וַתְּכַסֵּנִי פַּלָּצוּת: ז ולכן תקותי היתה אם היה לי כנפיים כשל יונה שיכולה להנצל בהם מהמבול[2] וָאֹמַר מִי-יִתֶּן-לִּי
אֵבֶר כַּיּוֹנָה ואז אעוף רק כשבא האיום עצמו
ובשאר הזמן אשכון בטח אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה: ח אבל כיון שאין לי כנפיים אני נאלץ להרחיק ולנדוד מפני שאול כמו
שניצלו מדור הפלגה הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד וגם שם למצוא תמיד מקום ללילה במדבר שאין בו אנשים שילשינו עלי אָלִין בַּמִּדְבָּר סֶלָה: ט ובזכות זה אני ממהר לתת לעצמי הצלה מהצרה שתבוא בהמשך גם עליהם אָחִישָׁה
מִפְלָט לִי שתהיה ביניהם רוח שתסיע אותם
אחד מהשני ובעקבות זה סערה חזקה גם בתוך עצמם מֵרוּחַ סֹעָה מִסָּעַר: י כיון שה' אדונם גורם להם להעלם כדור המבול בַּלַּע אֲדֹנָי וגורם להם פרוד כדור הפלגה פַּלַּג
לְשׁוֹנָם כי בתוך העיר שלהם עצמם אין
משפט ולכן מתרבה הריב כִּי-רָאִיתִי חָמָס וְרִיב בָּעִיר: יא ואף שיש שומרים הסובבים על החומות ביום ובלילה זה לא יעזור להגן עליה יוֹמָם וָלַיְלָה יְסוֹבְבֻהָ עַל-חוֹמֹתֶיהָ כי המעשה הרע והעשוקים הטורחים לחינם נמצאים כבר בתוכה[3] וְאָוֶן וְעָמָל בְּקִרְבָּהּ: יב ודברים רעים קורים בה בפועל הַוּוֹת
בְּקִרְבָּהּ ולא יזוז ממנה כל הזמן מחשבות
רעות שבלבו של אדם, ורמאות זה כלפי זה וְלֹא-יָמִישׁ
מֵרְחֹבָהּ תֹּךְ וּמִרְמָה: יג ואני יודע שיפגעו זה בזה כי הרי דואג שפוגע עכשיו בי לא היה אויב שלי
וכך יעשה גם לשאר אוהביו, ואם היה אויב היה קל יותר לשאת את הבזיונות ממנו[4] כִּי לֹא-אוֹיֵב
יְחָרְפֵנִי וְאֶשָּׂא, ואם היה
שונא ידוע שלי ומנסה להתגדל על חשבוני הייתי יכול להסתר ממנו ולא היה יכול להלשין
עלי[5] לֹא-מְשַׂנְאִי עָלַי הִגְדִּיל וְאֶסָּתֵר מִמֶּנּוּ: יד אבל אתה אדם פשוט כמוני שלא היתה לך סיבה לקנא בי וְאַתָּה אֱנוֹשׁ
כְּעֶרְכִּי ואני רגיל בך ויודע מה שבלבך
שלא היית שונא שלי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי: טו והחיבור שלנו יחד היה לנו מתוק ולכן גם הוא לא סיבה שתרצה להפר את
החברות אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד וגם לא נראה שניגוד האינטרסים גרם לשנאה כי היה מבוסס על עבודת
אלוקים לא על אינטרס אישי בְּבֵית אֱלֹהִים
נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ[6]: טז וזה לא מחלוקת בין צדיקים אלא אני יודע שהמות ישכיח אותם מהעולם כי
אין מי שירצה לזוכרם (ישימות) יַשִּׁי מָוֶת עָלֵימוֹ וחייהם ירדו עמהם לקבר ולא יזכו לעולם הבא יֵרְדוּ שְׁאוֹל חַיִּים[7] כי גם בתוך מקומת מגוריהם
בעולם הזה עושים רעות זה לזה, ולעולם הבא הרעות בקרבם ולא נשמה טהורה כִּי-רָעוֹת בִּמְגוּרָם בְּקִרְבָּם: יז אבל אני לעומתם לא בוטח בבשר ודם אלא גם כשה' שופט אותי אני קורא רק
אליו אֲנִי אֶל-אֱלֹהִים אֶקְרָא ויודע שיבוא זמן שיתגלה אלי במידת הרחמים להושיע אותי וה' יוֹשִׁיעֵנִי: יח ואני מצפה לו תמיד שבכל זמן ביום אני חוזר שוב ושוב על אותו ענין[8] ואפילו הומה ולא משמיע מילים מדויקות עֶרֶב וָבֹקֶר
וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וה' שומע
קולי תמיד גם אם לא עונה עדיין מסיבה כל שהיא וַיִּשְׁמַע קוֹלִי: יט אבל כבר עכשיו פדה את נפשי מהצרה הגדולה שלא אהיה בשלום עם עצמי
ואנשי ואז הקרב נמצא בתוכי פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב-לִי וזה כי אני עוזר לרבים וצורך הרבים איתי ולכן גם הם מתפללים בשבילי כִּי-בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי: כ ועוד ישמע ה' את תפילת הרבים ויענה להם יִשְׁמַע אֵל וְיַעֲנֵם ויושיב אותי לקדמותי באופן מתמיד ומהותי וְיֹשֵׁב קֶדֶם סֶלָה כי
לשאול לא יהיה מחליף על כסאו אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ כיון שלא ירא מה' לעשות את דברו במלחמה עם עמלק[9] וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹהִים: כא וכמו ששלח ידיו להרוג אותי שהייתי בשלום איתו כך יעשה לשאר מי שבשלום
איתו שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו וחילל את הברית שכרת לי[10] שלא יהרגני וכך יעשה לשאר מי שבברית איתו חִלֵּל
בְּרִיתוֹ: כב וגם דואג המתחנף אליו דבריו חלקים יותר מחמאה שלא רואים עליהם
את הבורות שבהם חָלְקוּ מַחְמָאֹת פִּיו אבל בליבו יש קרב גם כלפי שאול וּקֲרָב-לִבּוֹ[11] ודבריו נראים רכים יותר משמן
מצד החנופה רַכּוּ דְבָרָיו מִשֶּׁמֶן אבל הם פתח של בור והרכות גורמת שיפלו בלי לשים לב וְהֵמָּה פְתִחוֹת: כג לכן אל תסמוך על בני אדם כאלו אלא כל מה שאתה צריך שיתנו לך[12] השלך בקשתך אל ה' הַשְׁלֵךְ עַל-ה' יְהָבְךָ והוא יתן לך כל צורכך שוב ושוב[13] וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ כיון
שאף שמיסר את הצדיק לא יתן לו לפול לגמרי לֹא-יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק: כד ואתה אלוקים השופט תשפוט אותם ותורידם לגיהנום שישחית אותם וְאַתָּה
אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת כיון
שאנשי דמים כשאול, ומרמה כדואג, לא יגיעו אפילו לחצי החיים המגיעים להם כי פעם הם
פוגעים באחר ופעם אחר פוגע בהם אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא-יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם אבל אני אבטח רק בך ואתה תושיעני לתת לי כל ימי וַאֲנִי אֶבְטַח-בָּךְ:
[1] פרוש נוסף: "האזינה אלוקים תפילתי", מלשון "פלילים", שאני דן את עצמי לפניך, אבל יחד עם זה "אל תתעלם מתחינתי", שאני מנסה למצוא חן בעיניך כך שהמשפט יטה לכיוון החיובי. "הקשיבה לי" – גם בזמן שעוד צריך את הייסורים ואי אפשר לענות לבקשתי, הקשב לי, כדי שאוכל להרגיש קרבת אלוקים בתפילתי, ושיש לי על מי לבטוח, שזה חצי נחמה, "וענני" כשיתאפשר שתושיע אותי.
[2] הזכיר את היונה דוקא, כמו שאחר כך מזכיר את דור הפלגה. וה"פלצות" מכסה אותו כמי המבול.
[3] פרוש נוסף: "חמס וריב" "יסובבוה על חומותיה", והם הקו הסובב, "ואון ועמל" הם הנקודה המרכזית.
[4] כי בזיון מאוהב גרוע מבזיון משונא, בגלל תחושת הבגידה, וגם כיון שלא ידוע למה הוא מחרף, ואפשר לחשוב שזו האמת.
[5] דוד לא הסתתר מפני דואג כשברח אל אחימלך, כיון שלא ידע שילשין עליו.
[6] "רגש" בתנ"ך פרושו דברים המתחברים יחד, ולא כמו בלשוננו. "סוד" – חיבור לחבורה סגורה.
[7] זה רמז לעדת קורח, שאויבי חולקים על רצון ה' כמותם.
[8] "לשוח" פרושו להתעסק בדבר שמעסיק את האדם, ולכן הוא מדבר בו כל הזמן.
[9] כמו שאומר לו שמואל "יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר ה' וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ" (שמואל א' טו, כג).
[10] כמו שנאמר "וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל בְּקוֹל יְהוֹנָתָן וַיִּשָּׁבַע שָׁאוּל חַי ה' אִם יוּמָת" (שמואל א' יט, ו).
[11] כנגד "פדה בשלום נפשי מקרב לי".
[12] "יהב" בא מארמית, ופרושו לתת.
[13] "לכלכל" הוא שורש כפול של "כל".